אהבה זה שואב: איך הפכו מוצרי דייסון לפריט חובה בבית התל אביבי?

מעטים האנשים שהפרעת האישיות הטורדנית משחקת לטובתם. ג'יימס דייסון, יליד העיירה הנידחת קרומר שבמזרח אנגליה, הוא ללא כל ספק אחד מהם. נדמה שבאותה עיירה שכוחת אל פעילות הפנאי הייתה מצומצמת ממילא, ודייסון הצעיר תלה את מרבית עניינו בחיים בשואבי אבק. בשנת 1993, אחרי שייצר 5,127 דגמי אב טיפוס, שחרר לראשונה לשוק המסחרי שואב אבק המבוסס על הפרדה ציקלונית שבאמצעותה אפשר לסנן אבק באמצעות מערבולת בלי להשתמש בשקיות סינון גמלוניות.

>> השווינו עבורכם מה עדיף: תל אופן או מובייק?

דרכיהם של צעירי העיר נסתרות לפחות כמו דרכי האל, והיום, כ־25 שנה לאחר השקת דייסון, הפך מותג שואבי האבק למוצר הנחשק ביותר בקרבם. הדייסון מהולל על ידי סטודנטיות לאמנות שמעולם לא שאבו אבק בטרם רכשו שואב משוכלל; רווקים משופמים ותפרנים, שדירותיהם אפופות עשן של באנגים, מוכנים להישבע בשמו של המותג; מייבשי הידיים שלו מוצבים לראווה במסעדות R2M, בקניון האופנה של גינדי, במועדון האלפאבית ובפיי הסמוך לו. הדייסון שאב את מוחם של המילניאלים התל אביבים.

"דייסון לוקחת המון השראה מאפל. חדשנית ובעלת עיצובים מרשימים" 

כצפוי מדובר בטרנד נגיפי המתפשט מאיש לרעהו בקלות דעת בלתי נסבלת. "זה התחיל מהייפ של החברים", אומרת ענת (28), בעלים מאושרת של שואב דייסון זה כארבעה חודשים. "לכל אחד יש בבית כלב או חתול שמשאיר שערות, וזה הדבר הכי כיף בעולם. פתאום יש על זה דיבור, ואני מגלה שלעוד ועוד חברים שלי יש את זה". יוסי זיו (30), מנכ"ל במועדון האלפבית ובר הפיי, מסביר: "רצינו להתקין מייבש ידיים, כי ניירות במועדון מייצרים המון לכלוך. אז בדקנו מה R2M לקחו. כל דבר שאני עושה, אני בודק קודם אצלם, כי הם עושים הכל נכון. הם לקחו דייסון, וכך גם אני".

לרועי לטקה, עורך אתר גיקטיים, יש הסבר המניח את הדעת. "החברה משקיעה המון כסף במחקר ופיתוח והיא מפתחת מוצרים מורכבים. דייסון פופולרית כל כך בקרב תל אביבים כי היא לוקחת המון השראה מאפל – מצד אחד חדשנית ומצד שני מספקת עיצובים מרשימים ופרקטיים, וזה קורץ להמון אנשים. זה כבר לא לקנות שואב אבק אלא לקנות סמל סטטוס. כשתשאלו מישהו איזה שואב יש לו והוא יענה דייסון, זה אומר שזה כבר סמל סטטוס ולא מכשיר".