שלחנו את כתבנו לאליפות הטוורקינג – זה נגמר בשרירים תפוסים

התחת שלי סובל מהיעדר אופי משווע. הוא אינו קפוץ כישבנם של שחקני הפוצ'יוולי בחוף גורדון, ומנגד מתכנס בתוך הג'ינס בקלות רבה מזו של ישבן אמריקאי עסיסי. אין לו שום דבר מיוחד להציע לעולם מלבד נפיחות בריח חומוס. לכן, לא היה ברור מדוע דווקא אני נשלחתי לייצג את מערכת Time Out באליפות הטוורקינג הישראלית, שהתקיימה השבוע לראשונה. יש לי תחושה שזה קשור ביצר הנקם של כמה עורכות סוררות, שביקשו ללמד אותי לקח חשוב על אמירות פוגעניות שפיזרתי לאחרונה במערכת.

תנוחת "הפלתי את הסבון". צילום: שלומי יוסף

כדי לא להביך את עצמי יתר על המידה פגשתי לקראת התחרות את גל ביפול, שנחשבת לאחת מחלוצות הטוורקינג הישראליות. ביפול הייתה הראשונה לייבא את הטוורקינג לארץ, ולפני כמה חודשים אף פרשה מהדיי ג'וב המכובד שלה בעולם המיקרוביולוגיה על מנת להתמקד בהעברת סדנאות ובהפקת האליפות המדוברת. "אני לא מכירה עוד אליפות שעובדת לפי המתכונת הזאת", היא אומרת. "בתחרויות בעולם בדרך כלל עושים טוורק באטלים במעגלים. אני רוצה לחזק את המימד של ההופעה, ולכן אצלנו כל משתתפת תעשה קטע קצר משלה. בחרתי לעשות את האירוע באודיטוריום כדי שכל אחד בקהל יוכל לצפות במה שקורה על הבמה, בשונה ממה שקורה במעגלי הבאטלים. הבחירה באודיטוריום במקום כמו בית ציוני אמריקה נבעה מהרצון שלי לחזק גם את הלגיטימציה של התחום".

לפי מה שופטים את המשתתפות?

"יש מספר קריטריונים, החל מנוכחות בימתית ואינטראקציה עם הקהל ועד בחירת התלבושת. אנחנו מייחסים את אותה חשיבות לכישורי טוורקינג ולכוריאוגרפיה. מישהי שטובה מאוד בטוורקינג אבל לא תהיה מרשימה בריקוד הכולל, לא תוכל לנצח, ולהפך".

חכו חכו ששרירי האגן שלי ישתחררו

מודע לאתגר הרציני העומד בפניי, נכנסתי לתוך טייץ מנומר ששאלתי מחברה דקיקת רגליים והתחלתי להתאמן בחריצות בהדרכתה של ביפול. רכנתי לתנוחת ״אני רוצה לחרבן במקום עם אסלה ממש מגעילה״ והתאמנתי על ה״פופ״ – כלומר, הקפצת התחת בעזרת שרירי הגב התחתון. כעבור שתי דקות כבר הייתי ספוג בזיעה, מתחנן בפני שלומי הצלם להניח לצילומים הפולשניים שביצע בישבני. הקושי הפיסי ניצח בסופו של יום את הרצון, ולמרות המאמץ והטייץ המנומר, לא הגעתי לרמה הנדרשת עבור השתתפות באירוע הגמר של התחרות. אך באותו רגע כל זה כלל לא היה משנה. הרגשתי מועצם.

מולי דואק באליפות הטוורקינג. צילום: גיא סלע

בתחרות עצמה, שהתקיימה אמש (א׳), המין הגברי התעלה על מגבלות הקצב שלו: בקטגוריית הסולו, מבין שבע משתתפות, זכה הגבר היחיד בתחרות – מולי דואק, מדריך טוורק בסטודיו לייזר ובסטודיו שידאנס. דואק וחברותיו הציבו רף מרשים שכלל נחיתות לשפגאט, מחוות גנגסטריות אמינות ושליטה מלאה בנענוע הישבן. חכו חכו – חשבתי בליבי – עד השנה הבאה יהיה לכם מתחרה רציני אחר, בהנחה כמובן ששרירי הירכיים שלי יואילו בטובם להשתחרר מתישהו.

לעמוד הפייסבוק של גל ביפול