טיים אאוט timeout

בא ברע: תל אביבים משתפים בהתקפי החרדה שחוו תחת השפעת סמים

| מאת: מערכת Time Out

בין אם אתם חרדתיים מטבעכם ובין אם לא, סטלות רעות או התקפי חרדה תחת השפעת סמים תוקפים את כולנו. אספנו עבורכם כמה וכמה סיפורים מפחידים יותר ופחות, כדי שלא תרגישו שאתם לבד בזה

  • https://static2.timeout.co.il/media/2018/06/sizes/shutterstock_48266416_H_wo_680_382.jpg
חרדה (צילום: שאטרסטוק)

 

שובל של אור נמרח

"שלוש וחצי בבוקר על ספה זרה בעיר זרה, אחרי אקסטה וחצי שנקנו מאדם זר על רחבת הריקודים. במקום להעיף אותי למעלה, הכימיקלים מעכו אותי על הרצפה וכך מצאתי בורחת מהמועדון אל סלון של חבר של חבר. על השטיח מתחתיי ישנים שני בחורים על ערימת שמיכות. שעה לפני כן הם הציעו לי להצטרף אליהם וסירבתי בנימוס. בכל פעם שאני מזיזה את הראש קורים שני דברים: אני רוצה להקיא ושובל אור נמרח בשולי שדה הראייה שלי. זה נמשך במשך שעות ארוכות שבהן אני חושבת על כל דבר שאי פעם קרה לי בחיים. אני לא מרגישה חרדה, זה רק לא נעים ואני מחכה שהבוקר יגיע וזה יעבור".

י'

>> אוסף סיפורי הסקס הגדול 
>> סיפורי השותפים הנוראיים ביותר

שום ביונסה לא תהיה פה

"'זה נקי, תיזהרי עם זה', אומר לי חבר טוב במסיבה בדירה בברוקלין. ואני, כמו ילדה טובה ירושלים, לוקחת בסך הכל שכטה אחת. מסביבי כמה ישראלים שאני מכירה ועוד לא מעט זרים – אמריקאים, ספרדים, גרמנים, מכל הבא ליד. באתי לשם לבד, אחרי יום גרוע במיוחד בניו יורק שכלל ריב גדול עם חברה ולא מעט בדידות. נרים את הערב, אמרתי לעצמי. אלא שמאותה שכטה אחת הרמות לא בדיוק היו שם. תוך כדי שאני מנסה להתמנגל באנגלית עם בחורה מספרד (כאילו שזה לא מספיק קשה) אני מתחילה להרגיש סחרחורת. אני מפסיקה לדבר ועוברת להנהונים, מתפללת שהיא לא תשים לב שמשהו לא בסדר איתי, או לפחות שלא תחשוב שאני לא מתעניינת בה. אחרי כמה שניות לא הצלחתי להחזיק את עצמי על הרגליים. 'איי אם סו סורי, איי הב טו סיט', מלמלתי, ורצתי לחדר המדרגות. בבת אחת התרסקתי על הבטון כאילו הגוף שלי שקל לפחות 100 קילו באותו רגע, מתפללת שאף אחד לא ייגש אליי, ושזה רק יעבור. דקה לא מספיקה לחלוף ואותה חברה שרבתי איתה בבוקר מופיעה בלי התראה מוקדמת בחדר המדרגות עם הזרת מושטת אליי. אין לי מושג איך אני מתמודדת עם זה עכשיו. הראש והגוף שלי בשני ממדים שונים. היא מזכירה לי שמחר ההופעה של ביונסה, ושאין מצב שאנחנו בריב לפני ההופעה. נו טוב, אני אושיט בחזרה. אחרי כמה רגעים שבהם ניסיתי לחדש את כוחותיי ולעמוד על הרגליים נכנסתי בחזרה לדירה, הייתי חייבת למצוא את הספרדיה שחתכתי לה באמצע ולהתנצל. החברה בינתיים לוקחת את הג'וינט גם. 'תיזהרי עם זה', אמרתי לה. והיא, לא הקשיבה. פתאום הוואטספ קופץ, הודעה מאבא שבישראל. 'ההופעה מחר בוטלה'. הסתכלנו אחת על השנייה, חצי מתפקדות, חצי צוחקות, חצי בוכות. 'נו טוב, אני מניחה שגם לביונסה יש ימים רעים', ניסיתי לנחם את עצמי. זה לא עבד."

ת' 

חיפוש אחד יותר מדי בגוגל

"ישבתי עם שני החברים הכי טובים שלי בעולם בדירה של אחד מהם. הפייסלים לא הפסיקו להתגלגל ליטרלי. באיזשהו שלב המחשבות התחילו לרוץ וחשבתי על כל דבר רע שיכולתי לחשוב עליו, כולל חיפוש בגוגל: 'קנביס והקשר לסכיזופרניה'. באיזשהו שלב ביקשתי מאחד החברים, שאני סמוכה ובטוחה שאוהב אותי הכי בעולם, ללוות אותי הביתה כי אני לא מרגישה טוב. באמצע קינג ג'ורג' התחלתי לצרוח עליו: 'אתה לא אוהב אותי! אתה לא אוהב אותי!'. לא היה לו מושג איך להתמודד עם זה. הגעתי הביתה, הלכתי לישון והתעוררתי עם רגשות אשם ומבוכה אינסופית. מאז אני לא מעשנת יותר".

ע' 

לגו הסרט כמשל

"ישבתי עם חברים של הבן זוג שלי דאז וראינו את 'לגו הסרט'. חטפתי סיבוב ופיתחתי מחשבות מטפיזיות מטורפות ששיבשו אותי לאורך כל הערב עד שהלכתי לישון".

ח'

14 שעות של סיוט

"חבר שלי הביא חומר מטורף של וויד, לטענתו. המקור לא היה ברור והציפיות היו בשמים. נפגשנו, עשינו שני ראשים של באנגים וישבנו כרגיל. תוך 10 דקות הרגשתי שאני חייבת לשכב וזה מה שעשיתי. הרגשתי שיש לי שיתוק בכל הגוף. לא הצלחתי לזוז והרגשתי שאני שוקעת אל תוך המזרון. היה שם בכי, תחושה כאילו אני חווה התקף לב או משהו קיצוני דומה. אשכרה ביקשתי ממנו שיזמין אמבולנס. חשוב לציין שבאותה תקופה הייתי מעשנת המון והייתי צוחקת על אנשים שהיו נכנסים למצבים כאלה מוויד. הוא ליטף והרגיע אותי והצלחתי לצאת מזה. לא עברו 3 דקות והוא נכנס לאותו מצב. הבן אדם, הסטלן הגדול ביותר בעולם, התחיל לבכות ואמר שהוא לא מבין מה יש לו. מאותו רגע עברנו במשך קרוב ל-14 שעות מצב שבו אני נכנסת לחרדה – הוא מוציא אותי מזה, הוא נכנס – אני מוציאה אותו. לילה שלם ללא שינה שלאחריו סיפרנו על חברים שזלזלו בנו וביקשו לנסות את החומר בעצמם. דיללנו את החומר, כדי לא לגרום להם להרגיש ממש רע. שני החברים נכנסו לאותו מצב בדיוק כמו שאנחנו היינו, רק שאצלם זה גם לווה בהקאות בלתי פוסקות. שניהם לא דיברו איתי שבועיים אחר כך. טענו שנתתי להם סמים מקולקלים".

ל'

All Of The Lights

"הייתי בהופעה של קניה ווסט באיצטדיון רמת גן. לקחתי שאכטה אחת קטנה במהלך ההופעה ובסופה כבר הייתי על אמבולנס. לא הבנתי מה קורה לי, הכל הסתובב וממש הרגשתי את סוף העולם מגיע. זה היה התקף החרדה הראשון שלי ואחרי שהתעלפתי מצאתי את עצמי בחדר מיון מפוצץ פלורסנטים באיכילוב (אול אוף דה לייטס). עשו לי שם בדיקות מקיפות ובסוף האחות ניגשה אלי ואמרה לי 'מאמיל'ה אין לך כלום אבל אולי עישנת משהו שגרם לך להתקף חרדה?'.  שיקרתי שלא כמובן".

כ' 

עכברים של הקפיטליזם ב-H&M

"טסתי עם חברים מהעבודה לאמסטרדם כאשר ביום הראשון לטיול החלטנו לקחת פטריות. מי שנתן לי אותם טען שהם משפיעים כמו 'MD עדין'. מיותר לציין שלא כך היה. אכלתי את כל השקית והתחלנו ללכת לכיוון הפארק כאשר אני וחברה פתאום ראינו סניף ענק של H&M והתפצלנו מהחבורה במחשבה שנחזור מייד. התחיל לעלות לי בתוך החנות וזאת הייתה טעות חיי. כמעט הקאתי, קיבלתי התקף חרדה שלא חשבתי שאחזור ממנו להיות שפויה אי פעם וכבר חשבתי איך אמא שלי תתמודד עם הטיפול בי לשארית חייה. עליתי לקומה העליונה של החנות וזקרתי צרורות של בגדים לעבר האנשים התמימים למטה בזמן שאני צורחת 'כולכם עכברים של הקפיטליזם!!!'. בעברית. החברה שהייתה איתי ישבה על הריצפה בטענה שהיא 'מודדת תיקים בעזרת חוש הראייה'. מצאנו את שאר החבורה בערך 5 שעות אחר כך לאחר שהסתובבנו במעגלים בעיר. להם היה יום כיף ורגוע בפארק מלא בבהייה בעננים. מאז לא חזרתי ל-H&M".

ע' 

טקס אשכבה לעצמך

"אני וחברה עשינו אייואסקה באמזונס עם עוד כמה טמבלים אמריקאים שהיו להוטים לדפוק ת׳ראש בטקס פאגאני. בקתה נטושה באמצע היער, צווחות של חיות פרא מסביב, שאמאן שהוא צאצא של אמא אדמה – כל החבילה. אחרי שהקאנו את נשמתנו, ההזיות לקחו אותי ואותה למקומות אחרים לגמרי: אני הייתי בת 5 והסתובבתי עם אמא שלי יד ביד בעיר שגדלתי בה. החברה, לעומת זאת, הייתה בטריפ פחות זורם: היא הזתה שהיא עושה לעצמה טקס אשכבה ונפרדה, אחד אחד, מכל האנשים שהיא מכירה. מדי פעם היא התעוררה מההזייה וביקשה מהשאמאן שיפסיק את הסיוט הזה. כשהיא קלטה שאני לידה היא לחשה לי 'הצילו'. אני, בתגובה, צחקתי בהיסטריה".

ת' 

לשכוח איפה אתה גר

"זאת הייתה השנה הראשונה שלי בתל-אביב, בדיוק התחלתי לימודים באוניברסיטה, והתרגשתי מהדירה הראשונה. אני וחבר חשבנו שיהיה מגניב לאכול מלא פטריות הזייה ולהנות מ'החוויה האורבנית', הכי חוויה קודמת ומוצלחת מאד בטבע. היה זוועה. אכלנו יותר מידי והפטריות היו חזקות מידי. בשלב מסויים חזרתי הביתה, אבל לא הצלחתי למצוא את הדלת של הדירה שלי. ירדתי איזה מאה פעם במדרגות, הכנסתי מפתח לכל הדירות בבניין, הרגשתי שהבניין מסתלבט עליי, עמדתי בחוץ, בחלק המאוד לא פסטורלי של דרום העיר דלוק פצצות וחסר אונים, עד שבנס, בפעם ה-101 שהחלטתי לנסות שוב, פתאום עלי לי שאני בכלל גר בדירה מחולקת וצריך קודם להכנס למבואה".

נ'

אבוד והוזה ברוטשילד/הבימה

"בערב חופשי כלשהו לקחתי אסיד וטיילתי בעיר עם חברות. די מהר הגעתי לשלב שבו כבר לא יכולתי לתפעל את הטלפון כהלכה. הן הלכו לקנות פיצה בטוני וספה רוטשילד, והודיעו לי על כך, אבל בהשפעת הסם הזמן נמרח והתחלתי לדאוג. בטלפון ראיתי סמס מהדהד ומסחרר ששאל 'איפה אתה?', ותחת החרדה הלכתי לאיבוד, הלכה למעשה, ברוטשילד הבימה. לא מצאתי אותן, והלכתי הלוך ושוב לאורך השדרה, לא בטוח איפה אני נמצא (זה בטח היה נראה תמוה לעוברים ושבים) עד שאחת מהן איתרה אותי".

פ'

מסמך שאעביר לילדים

"אני יודע על עצמי שעל כל שבע שאכטות טובות שאני עושה מגיעה אחת רעה שמורידה אותי לקרשים. תמיד לקחתי את זה בחשבון וידעתי שזה יכול לקרות. לפני כמה חודשים ישבתי עם חברים ועישנתי. שאכטה אחת. יחידה. יצאתי לכיוון הבית שלי. בהתחלה עוד צחקתי כשאיבדתי תחושה ברגליים ומשם זה רק הדרדר. הגעתי הביתה מסוחרר, מזיע וממש לא מאופס על עצמי. בזמן שאני שוכב על הרצפה בשירותים עם הראש מעל האסלה, נתתי לחברה שלי את הטלפון שלי, אמרתי לה לפתוח פתק ולכתוב כל מה שיוצא לי מהפה. 'מסטול במקלחת מושפע מנוטינג היל, רואה קשתות כחולות עם סרט לשיער בצבע ורוד שהפרזנטורית שלהם היא מופי מארתור','עטיפת האלבום שלי – אצטדיון עם פרוז'קטורים שמאירים בכחול ושתי נשים שלבושות כמו קה הנחש מספר הג'ונגל בשילוב עם שחייניות אולימפיות שנעות בטור הלוך וחזור'. שחזרתי מנגינות שלמדתי על פסנתר בגיל 6 והעלתי לפייסבוק שירים מההצגה 'ספר הג'ונגל' בטענה שהם היצירה המוזיקלית הכי טובה שנוצרה. והפתק עם כל המחשבות המטורפות שחלפו לי בראש, יהיה מסמך שאעביר לילדים"

ע'

הצצות במקלחת

"הייתי בהודו עם אנשים שהכרתי במהלך הטיול. עישנו ג'ראס שהסתבר אחר כך שהוברח כשהוא עטוף בדבק. כל הקבוצה שהייתי איתה אכלה חרדות ופרנויות במשך כל התקופה שעישנו את הג'ראס הזה. יום אחד בגסטהאוס ישבתי עם חבורה שלא הכרתי קודם. פתאום אחד הבחורים התחיל לצחוק ואמר לחבר שלו משהו באוזן. אמרתי לו: 'שתפו את כל הקבוצה'. הוא סיפר שהחלון במקלחת בחדר שלי בגסטהאוס הורכב הפוך, מה שאומר שאני לא יכולה לראות מבפנים את מה שקורה בחוץ, אבל להפך רואים מצוין. הבנתי שבמשך כמה ימים הם ראו אותי מתקלחת. בשילוב עם הג'ראס שעשה חרדות, במשך חמישה ימים הייתי נכנסת ויוצאת מהמקלחת עשרות פעמים בגלל החרדה שמישהו ייראה אותי. וידאתי שוב ושוב שאין אף אחד בחוץ אבל זה לא עזר. מפה לשם יצא שלא התקלחתי חמישה ימים".

ל' 

תולעים או בדים?

"עישנו חומר שכנראה היה מקולקל. בזמן טיול, חברה שלי העירה אותי ומתחילה לצרוח שהמיטה מלאה בתולעים. גם אני הסתכלתי על המיטה וראיתי מעין כדוריות צהובות שלא הצלחתי להבין מה הן. את הלילה בילינו בשינה על הרצפה. בבוקר התעוררנו וראינו שאלה סתם סיבים של בד מהמזרון".

א' 

בואו לעקוב ולדבר איתנו גם בפייסבוק, בטוויטר ובאינסטגרם. עדכונים יומיים על הכתבות הנבחרות בטיים אאוט ניתן לקבל בניוזלטר היומי שלנו

תגובות

now Silence is Golden SRV:SRV2 on: 4865fe341de