טיים אאוט timeout

למה דור ה-Y הפסיק לעשות סקס?

| מאת: עדי סמריאס, עמית קלינג

הצעירים מעידים על עצמם שהם מעדיפים לצפות ביוטיוב מאשר להזדיין - ואם כבר מין אז שיהיה הכי מיסיונרי שאפשר. הדגדגן שלנו כבר לא עצבני, הוא משועמם למוות

  • https://static2.timeout.co.il/media/2014/12/sizes/shutterstock_35529055-H_wo_680_382.jpg
דובונים עושים סקס. צילום: Shtterstock

ד"ר גדי טאוב, שהדור שעליו הוא כתב את "המרד השפוף" ב־1997 כבר הספיק מזמן לעבור לפרברים ולגדל ילדים, מודאג, שלא לומר רותח על הלך הרוח הנוכחי. "אני חושב שמה שקרה לדור שעליו כתבתי ב'מרד השפוף' דומה למה שקרה לדור מרד שנות ה־60 בארצות הברית, לאחר שהתבגר", הוא פוסק. "ממאבק על הזכות לעשן גראס בקמפוס הם התגלגלו למאבק נגד עישון סיגריות במקומות ציבוריים. מה שהתחיל מקריאה לחופש מיני הפך ללימודי מגדר קפוצים ונטולי ליבידו, ומה שהיה פתיחות הפך למשטרת המחשבה של הפוליטיקלי קורקט. אני חושב שהדור שאחרינו – לפחות החלק המשכיל שלו – משקף אווירה מהסוג הזה. לסגירות מחשבה הוא קורא פלורליזם, לאחידות הדעת שהוא מנסה להשליט הוא קורא רב תרבותיות. צדקנות נעשתה חשובה יותר מצדק ומוסרנות, לחשובה יותר ממוסר, אז האווירה הולכת ונעשית שמרנית. לא מפליא שסקס, סמים ורוקנ'רול הם אחד הקורבנות של הרוח הצוננת והרעה הזאת".

בשביל להבין את שינוי הלך הרוח ביחס להדוניזם טוטאלי וחסר מעצורים, מספיק להסתכל על טאוב ועל היחס הכללי לדמותו ולדבריו. תפיסת עולמו הייתה בון טון של ממש בסוף שנות ה־90, אבל כאשר ב־2009 הוציא את הרומן "אלנבי" (שעסק בין היתר בהרחבה במועדון אלנבי 40 הזכור לשמצה), הוא כבר התקבל בטונים אחרים לגמרי. "'אלנבי' מתעקשת לדשדש במי האפסיים של המציאות במקום לשתות קצת שמפניה בג'קוזי", כתבה ב־2012 ליאת אלקיים מ"הארץ" על גרסתו הטלוויזיונית של "אלנבי". "בפרקים הראשונים לא סופרה בדיחה אחת, כולם לקחו את עצמם ברצינות תהומית וכולם התאהבו זה בזאת בדיוק כמו כל בורגני ממוצע. זה שחרור מיני? זה עולם קצה? כמה גברים שהולכים לאיבוד על עמוד". אלקיים עוד יחסית רכה איתו: בניהם ובנותיהם של בני דורו של טאוב ישפטו אותו, לרוב, הרבה יותר בחומרה.

מי רוצה להיות קארי בראדשו?

אבל נעזוב רגע את הגברים והנשים של שנות ה־90, בין שהם דינוזאורים או הדבר האמיתי או משהו באמצע. נחזור לבני דור ה־Y הארורים וסירובם העיקש להזדיין, או לפחות להזדיין יותר מקודמיהם.

"אני חושבת שזה עניין של רוח התקופה. כן, יש בה משהו יותר שמרני", אומרת העיתונאית צליל אברהם, כיום עורכת בדסק הכלכלי של תאגיד רשות השידור. בשנה שעברה, באתר מאקו – מקום העבודה הקודם שלה – פרסמה סדרה של כתבות עומק מתוחקרות לעילא על דור ה־Y, מזווית תרבותית וכלכלית בעיקר, שעוררו תהודה רבה, ומאז היא גם מרצה על הנושא. אברהם היא בת 30, מה ששם אותה פחות או יותר על התפר של דור ה־Y – היא קצת אנתרופולוגית שלהם, קצת סניגורית וקצת דוברת.

"דור ה־Y עושה פחות סקס מדור ה־X. לא שהוא לא עושה מעט, אלא שדור ה־X עשה המון; זה שמונה לעומת עשר. נשים בדיוק הבינו שהן יכולות לזיין כמו גברים וכולן רצו להיות קארי בראדשו, אך מאז הייתה התפכחות. הרוב לא רוצות לחיות חיים של מין בלי רגשות. הרבה מאיתנו גילו שזה נראה זוהר כשזה בטלוויזיה, אבל לא כל כך קל לקיים את ההפרדה בין גוף לנפש.

"אני זוכרת שבשנות ה־90 היה מאמר של קארין ארד שנקרא 'איך לא לעצבן לנו את הדגדגן'. זה היה המניפסט המיני הראשון של רווקות תל אביביות בישראל, הוא היה תלוי לדודה שלי בשירותים וזה נתפס כמשהו נורא משוחרר. קראתי את זה שוב לפני שנה, ומה שהדהים אותי זה כמה הוא נראה אנכרוניסטי היום. היום לא הרבה נשים צעירות חושבות שללכת למועדון ולשכב עם מישהו ללא הגדרה זה משהו שמעצים או משחרר. סקס, סמים ורוקנ'רול היו הבטחה שנשים יכולות להשתחרר מהכל, אבל המודל שקיבלנו מדור ה־X היה בסופו של דבר מודל אורבני, חסר עכבות ומאוד דקדנטי. רואים את זה היום המון בסרטי אינדי – סצנות סקס על גבול האונס, חיי לילה עם שחרור נורא גדול שיש בו המון הרס עצמי. זה לא מדבר לצעירים של היום". ועל כך אלן ווטס, פילוסוף הזן הבריטי בספרו "התבונה של חוסר הביטחון" כתב עוד ב־1951: "זוהי, אם כן, היא הבעיה האנושית: יש מחיר שיש לשלמו על כל עלייה ברמת תודעה. אנחנו לא יכולים להפוך יותר רגישים לעונג מבלי להפוך גם יותר רגישים לסבל".

ברייקינג ניוז: המהפכה הפמיניסטית הצליחה

"בשנות ה-70־80 הפמיניזם עשה שינויים מרחיקי לכת: חוקים נגד הטרדות, תקנות בעבודה ובמקביל לתהליך של קבלת זכויות גם קבלה גדולה יותר של מיניות, אומרת מלכיאלה בן שבת (31) מהחוג למגדר באוניברסיטת תל אביב. "אבל שחרור האישה היה מדומה. אני לא חושבת שההדוניזם מת, פשוט שיש תפקידים מגדריים יותר ביקורתיים. זה נובע מהמון דברים, בין היתר מכך שהמהפכה הפמיניסטית הצליחה".

"יש לי בעיה עם הכותרת 'סקס סמים ורוקנ'רול', היחס לסקס מאוד השתנה", אומר חיים ויטלי כהן (39), די.ג'יי ומנהל מועדון התחת. ״בייחוד בדור הזה נוצרה תרבות של סקס = סליז, הטרדות, ומי שולט בחיי הלילה. אתה רואה שהרוב במסיבות הם גברים, שנשים מרגישות פחות בנוח להגיע. ברור שמסיבות בארים הן מקומות לסקס – אנשים מכירים שם ומגיעים בשביל להשיג משהו, מזיון עד בן זוג, אבל לפחות במעגלים שבהם אני מסתובב וחווה אותם, סקס, סמים ורוקנ'רול נהיה נושא בעייתי בגלל אותם גברים שבאים לצוד ולהשכיב בנות. בקיצור, מי שהמציא את המושג הזה היה כנראה גבר שניסה לשפר את ההכנסה לעסקים שלו. הסמים הופכים לכלי להשיג סקס".

בואו לעקוב ולדבר איתנו גם בפייסבוק, בטוויטר ובאינסטגרם. עדכונים יומיים על הכתבות הנבחרות בטיים אאוט ניתן לקבל בניוזלטר היומי שלנו

תגובות

now Silence is Golden SRV:SRV2 on: abf6601