טיים אאוט timeout

עיר עם הפסקה: מה גורם לבתי קפה ומסעדות להפסיק לפעול בלילות?

| מאת: נועם כהן

הבראסרי, התחתית, בתה וגריגה - מי שחיפש לעצמו מאנץ' לילי באמצע השבוע בתקופה האחרונה זיהה ודאי שהעיר שהתגאתה שהכל בה פועל מסביב לשעון החלה לנמנם. האם זה כי אין לנו כסף, כי אין למסעדות כסף או פשוט כי אין לנו יותר כוח?

  • https://static2.timeout.co.il/media/2018/06/sizes/010_H_wo_680_382.jpg
24/7? צילום: shutterstock

 

אתה הולך לישון מוקדם: מן הידועות בעולם הדייטים התל אביבי היא שפרק הזמן המעיק ביותר, שיש לשאוף לצמצם אותו ככל האפשר, הוא פרק הזמן בין המפגש הראשוני בין שני הפרטנרים ועד שיתיישבו בשולחן המיועד לשיחה על נושאים לא מעניינים. באחרונה, כאילו הסצנה הזאת לא קשה עלינו מספיק, נראה שהיא הפכה קשה עוד יותר. "לפני שבוע חיפשתי מקום לצאת אליו לדייט ביום שלישי בסביבות 1 בלילה", מספרת אלה אלטמן, בת 25, תושבת העיר. "עברנו לפחות עשרה ברים בכל מיני אזורים עד שמצאנו מקום שיסכים לקבל אותנו. ב־6 בבוקר קיפלו עלינו את הכיסאות וביקשו שנעזוב". עד לפני כמה שנים המשפט הזה היה בלתי מתקבל על הדעת. מאז שראש העיר צ'יץ' קיבע בשנות ה־80 את הסלוגן "עיר ללא הפסקה" נודעה תל אביב בהיותה פעילה 24/7, גם בסופי שבוע ובשבתות ובעיקר לאורך כל השעות הקטנות של הלילה. סגירתם של כמה מוסדות ליליים לפעילות באותן השעות גרמה לנו לתהות, מה הסיבה שתל אביב החלה להתקפל מוקדם?

>> מה כן פתוח 24/7? 

הראשונה להכריז על שינוי בשעות הפעילות הייתה הבראסרי הוותיקה, סמל ארוחות השחיתות הליליות והשיכורות, שעד השנה פעלה 24 שעות ביממה, שבעה ימים בשבוע. אז היא הכריזה לפתע כי במהלך ימי אמצע השבוע ייסגרו הדלתות ב־1:00 וייפתחו מחדש ב־7:30, לעוד בוקר של קרוק מאדאם. "חווינו מצוקת כוח אדם גדולה מאוד וכשזה קורה, צריך להשתמש באנשים הטובים שכבר יש לך לטובת המשמרות החשובות יותר ואלה הן משמרות הצהריים והערב", מסביר אורן שנבל, בעלי הבראסרי. "יש הרבה פחות אנשים שרוצים לעבוד בענף הזה, אני רואה את זה גם אצל הקולגות שלי – כולם מחפשים עובדים. אנשים כבר לא רוצים לעבוד בלילה, גם אם הם מתוגמלים כמו שצריך".

רק בסופ"ש תהנו ממנו בשעות הקטנות. בראסרי. צילום: אנטולי מיכאלו

רק בסופ"ש תהנו ממנו בשעות הקטנות. בראסרי. צילום: אנטולי מיכאלו

בכל זאת, ניתן להניח, אם המשמרות הליליות באמצע השבוע היו משתלמות במיוחד למסעדה, היא גם הייתה מוצאת את הדרך לגרום למלצרים לרצות לעבוד בהן. גם שנבל מודה שהביקוש להמבורגר העסיסי ב־3 לפנות בוקר באמצע השבוע כבר לא כשהיה, אפילו שהתור לשולחן למסעדה עדיין משתרך בימי חמישי ושישי, שבהן הבראסרי עובדת מסביב לשעון. "האדם שעומד בתור בחמישי בלילה לא יעמוד בתור ביום ראשון בלילה. לפני עשר שנים, כשהייתי יוצא, היו 20־30 ברים בעיר שהיו נסגרים בבוקר, היום כמעט שום בר לא עושה את זה. אנשים יוצאים מוקדם יותר והולכים לישון בהתאם". לטענת שנבל, תל אביב עדיין פעילה בשעות מאוחרות בהרבה מהמקובל בעולם, למשל בלונדון, אותה הוא מכיר היטב. "בראשון בערב הייתי שם וב־11 כל המסעדות נסגרו. בתל אביב זה לא קורה".

ממש צמוד לבראסרי הוקם ב־2004 סניף של קפה לנדוור, שגם הוא פעל 24/7 עד לחודשים האחרונים, ונהנה בוודאי גם מהעובדה שהמוסד הקולינרי החשוב הסמוך פועל באותן השעות. זמן קצר אחרי שהבראסרי הכריז קיפול, הכריזו עליו גם בלנדוור. "הסגירה של הבראסרי בלילות לא הייתה המניע למהלך שלנו, אבל אין ספק שזה עודד אותנו לעשות את מה שידענו שאנחנו צריכים לעשות כבר הרבה זמן", אומר עופר קורן, הבעלים של לנדוור. גם הוא, כמו שנבל, טוען שהבעיה נובעת ממצוקת כוח האדם. "נהיה קשה יותר ויותר להשיג עובדים ברמה שאנחנו צריכים כדי לתת שירות מעולה 24/7. בהינתן העובדה הזו החלטנו לצמצם את שעות הפעילות ולנדוור אבן גבירול פתוח בלילות של חמישי, שישי ושבת. זו צרה של כל הענף". לדעתו של קורן, כמות הבליינים לא קטנה אך דפוסי הבילוי השתנו. "סביבת התחרות השתנתה – בתי הקפה נותנים שירות של ברים והברים נותנים שירותים של מסעדות. הכל נהיה מגוון יותר. עברו 14 שנה מאז שפתחנו את הסניף הזה והמציאות שהייתה אז שונה בצורה משמעותית מהמציאות של 2018".

תחתית (צילום: דין אהרוני רולנד)

תחתית (צילום: דין אהרוני רולנד)

בשבועות האחרונים הצטרף לגל הצמצום גם קפה תחתית הוותיק בלינקולן, משכנם של הסטודנטים, העצמאים והברנז'אים של מרכז העיר, שהפסיק לפעול בשעות הקטנות בימי ראשון ושני. אסף בריט, הבעלים, אומר שזה פשוט לא משתלם יותר. "רמת הרווחיות נשחקה. הסיבה הראשונה היא כוח אדם – עניין הפנסיות לעובדים שנכנס. לא משנה אם זה לטובה או לרעה – לא היה את זה לפני חמש שנים. גם עניין העובדים הזרים, ההיטלים, הפיקדון והמסים הגבוהים, בעיקר בבתי קפה. חוץ מזה השכירות עלתה. המחירים שאנחנו דורשים נשארו כפי שהם כי הקהל שלנו לא מרוויח יותר, אבל ההוצאות עלו". אולי זו המשפחתיות שמרגישים הלקוחות הקבועים במקום כלפי התחתית ואולי הם באמת כבר לא מרגישים שהם צריכים את הקפה שלהם ב־3 בבוקר יותר, אבל בריט מספר שהלקוחות לא נפלו מהכיסא כשהנחית בפניהם את הבשורה. "הלילות האלה מעולם לא היו רווחיים, אבל היום בשונה מבעבר אי אפשר לספוג את זה. הקהל הקבוע שלנו מבין שההחלטות לא נעשות בקלות הדעת, בקרבם זה התקבל בהבנה".

בסופו של דבר, כך נראה, האשמה היא בנו שהשתנינו. "לפני עשר שנים, כשפתחנו את המקום, היה קהל גם בשעות הלילה לאורך כל ימות השבוע", מספרת עלמה פוגל, הבעלים של הבתה וגריגה בלבונטין, שגם הוא כבר לא פועל בשעות הלילה. "הפלח העיקרי של הלקוחות בשעות הלילה היו אנשים שעובדים במסעדנות ואחרי העבודה היו יוצאים לבלות. אני חושבת שמה שהשתנה זה לא רק הלילה, כל הרעיון של בילוי השתנה. קודם כל שותים פחות אלכוהול, אולי כי עושים יותר MD. כבר לא יוצאים להשתכר כל לילה, כל הלילה. במקסימום שותים שתי כוסות יין או איזו כוס בירה". אלא שגם הקהל, כמו המסעדות, מושפע משיקולים כלכליים. "גם התבגרנו, אבל יש גם העניין הכלכלי", מסביר בריט. "לאנשים אין כסף להוציא גם על לשבת במסעדה, גם על בר וגם לקנח במאנץ'. זה סגנון בילוי שנאלץ להצטמצם ללילות חמישי ושישי". פוגל מסכימה. "אנשים מעדיפים היום לקנות בירות או יין בפיצוצייה וללכת לשתות את זה בים. אני לא חושבת שאי פעם היינו עיר לא הפסקה, אבל אין ספק שזו הייתה עיר שישנו בה הרבה פחות. התנמנמנו".

בואו לעקוב ולדבר איתנו גם בפייסבוק, בטוויטר ובאינסטגרם. עדכונים יומיים על הכתבות הנבחרות בטיים אאוט ניתן לקבל בניוזלטר היומי שלנו

תגובות

now Silence is Golden SRV:SRV1 on: a64dac95a55f6