"על הספקטרום": ככה בדיוק נראית טלוויזיה טובה
הסקרנות שמעוררים שני הפרקים הראשונים של "על הספקטרום" היא חריגה. עבודת התסריט והבימוי החכמה מביאה אל המסך דמויות שקשה לנסח את עולמן, ומגלה אותן בעדינות מרתקת
זאת לא עונה טובה לטלוויזיה הישראלית. השפע קיים, כחלק מניסיון ליישר קו עם מבול התכנים המיובאים, אלא שהוא גורר איתו בינוניות נוסחתית – שגם היא לא אופיינית ליצירה המקומית בלבד. להוציא את "להעיר את הדב" שהסתיימה זה מכבר, הסדרה היחידה שהצליחה לזרוח באופק המדכא והפלסטי שנפרש בפני הצופים הישראלים בעת האחרונה היא "ככה זה" של דנה מודן. באופן לא טיפוסי היא נשמעה לכלליה בלבד: היא הכליאה בין דכדוך קיומי והומור שעובד על ניואנסים, ועברה כתחזית אימה ריאליסטית, אבל גם ככזו שמגחיכה את כל מה שעגום ומייאש.
את משבצת הדרמה הקומית של yes תפסה כעת "על הספקטרום", שיצרו הבמאי יובל שפרמן והתסריטאית דנה אידיסיס. הסדרה עוסקת בשלושה צעירים המתגוררים יחד בדירה ברמת גן ונמצאים על הספקטרום האוטיסטי. לרון רון (ניב מג'ר), גאון מחשבים שחולם על שואב רומבה, יש אספרגר ורצון גלוי להתבודד ולצפות בתכניות נישה בטלוויזיה. זוהר (נעמי לבוב) סובלת מלקות שכלית, עובדת בדלפק האחורי בארומה, חולמת על מגע ועל מיקרופון הכריזה של הסניף. עמית (בן יוספוביץ') הוא אוטיסט בתפקוד גבוה, זללן שנוהג לשבת בבית הקפה הסמוך לביתו ומתאמץ להרשים מלצרית אמפתית.
עוד כתבות מעניינות:
האיחוד של דנה מודן ואסי כהן הוא כל מה שחיכיתם לו, רק הפוך
"להעיר את הדב" מעמתת את הצופה עם הצד האפל של עצמו
שנה לכאן 11: מה קרה להבטחה ואיפה הערוץ עוקף את המתחרות?
השלושה אמנם חיים יחד בדיור מוגן, הכולל שמירה רופפת יחסית של אשת מקצוע וסובלים מ"אוטיזם קל" – אך הפערים ביניהם תהומיים ומתגלים מדי סצנה בעדינות יוצאת דופן. בפרק השני והנוגע ללב, זוהר, שמשוועת לחיבה גברית ונערכת לנעים מכל, יוצאת לדייט בלי לדעת שמהלכו וסופו מרים. הצפייה בזה מקרבת באופן כמעט אלים את כל מי שרחוק מהספקטרום האוטיסטי ומכריחה להסתכל מקרוב באנשים הללו, שאינם בהכרח גאונים (במקרה הרומנטי) כפי שאינם בהכרח לא מובנים.
סצנה נוספת, נהדרת לא פחות, מתרחשת בפגישה של רון רון עם שכנתו. הוא יגיד לה שהיא שמנה, והיא – שלמה עם החולי הייחודי שלה – לא תתרגש כלל מהאדם שעומד מולה.
לא לגמרי ברור לאן יתפתח התסריט שכתבה אידיסיס, שעד הפרק השני בעיקר עורכת היכרות עם שלוש הדמויות (לפחות שתיים מהן מרתקות כבר בדקות הראשונות – רון רון וזוהר), אך אין ספק שהסקרנות שהיא מעוררת חריגה ושהטקסטים נתפרו בדקדקנות לדמויות שקשה לנסח את עולמן, ודאי כשנמצאים מחוץ לו. לזה מתווסף שפרמן, שהפליא לביים בעבר את "אורי ואלה" ונוכחותו מורגשת, אפילו מוכרת. שפת הטלוויזיה שלו כבמאי, שמתעכבת על עיוותים של הפנים כמו על התרחשויות רקע (למשל האכלת יונים בכיכר) ולא ממעיטה בפילטרים ליצירת אווירה, היא כזאת שצריך ללמוד וללמד.
"על הספקטרום" לא מתפקעת מפוטנציאל עלילתי, אבל כן אמנותי; היא נוכחת ואי אפשר לתת לה לחלוף כבינג', היא מאתגרת, מעמיקה ולמרבה המזל היא כוללת שחקנים מצוינים שהצליחו להיעמד על הרצף ולקרב את "האוטיסטי" ל"אנושי" – וככה, ככה בדיוק, טלוויזיה טובה צריכה להיות.
← "על הספקטרום", ימי שלישי 21:30, yesEDGE ו-yesVOD
מחפשים סדרה חדשה? בואו לדבר על זה בקבוצת הטלוויזיה של Time Out, "מה רואים היום?"
רוצים להתעדכן ראשונים בכל מה שחם בתל אביב? הורידו את האפליקציה שלנו!
להורדה לאייפון | להורדה לאנדרואיד