עמיר בניון מתרחק מהדת וחושף את הצד הרך שלו. ריאיון

עמיר בניון (צילום: איליה מלניקוב)
עמיר בניון (צילום: איליה מלניקוב)

20 שנה אחרי אלבומו הראשון ולקראת מופע ואלבום חדשים, עמיר בניון מדבר על ההתרחקות מהדת, הילדים שעזרו לו לגלות את עצמו מחדש וכלב אחד שכופף לו את החוקים

30 במאי 2019

לפני 20 שנה ניגשה עיתונאית מערוץ 2 לעמיר בניון, באותם ימים זמר בתחילת דרכו. היא סיפרה לו שהעבירה את יום הכיפורים בבאר שבע, עיר הולדתו, שם היא "גילתה עליו הכל", לדבריה. "היא אמרה לי: 'אני יודעת שעשית סמים, שהיית מופרע, יודעת שזה ויודעת שזה', אמרה לי 'בוא נעשה כתבה בטלוויזיה'. אמרתי לה: 'שמעי, את התחלת איתי ברגל שמאל. סבבה'. התקשרתי ל־7 ימים, סיפרתי להם את הסיפור. הם באו אליי הביתה, פתחתי להם את כל מה שעשיתי מגיל 15. העיקר שלה לא יהיה סיפור".

את האנקדוטה הזאת חולק בניון בשיחה שנערכת בחדר חזרות ברחוב סלמה בתל אביב, שבו הוא עובד על מופע חדש לרגל 20 שנה לאלבומו הראשון "רק את", וכן על שירים חדשים מתוך אלבום שייצא בקרוב. במידה רבה הסיפור הוא תמצית התדמית הציבורית שלו: אחד שאומר מה שבא לו בלי לדפוק חשבון – בראיונות וגם בשירים – גם אם זה אומר שהוא ישלם על זה מחיר. במשך השנים בניון עשה לא מעט כדי לתדלק את התדמית הזאת, בין היתר עם השיר שפרסם בעמוד הפייסבוק שלו בשנת 2014 על אחמד הערבי ישראלי ("היום אני מתון וחייכן, מחר אעוף לשמים, אשלח לגיהינום איזה יהודי או שניים"), השיר על ברק אובמה ("בגלל חיבתי לאובמה רק אומר, שקראתי לעורב על שמו של הנשיא המכוער… הכי היה קשה לי לבחור לו שם מקורי, שימחיש עד כמה הוא זבל אכזרי"). זכורים לו פחות השיר שכתב נגד רוצח שירה בנקי שנדקרה למוות במצעד הגאווה, האלבום שהקדיש לאזרחי סוריה והצמחונות.

כך או כך ההשלכות של ההתבטאויות הפרובוקטיביות של בניון היו לא פעם ממשיות, כמו ביטול הופעה מתוכננת בבית הנשיא וצניחה בהשמעת השירים שלו בגלגלצ. לצד אלה מעריצים שהתקשו לקבל את המורכבות התרחקו, והדיון הנושן בדבר הצורך להפריד אמן מהיצירה שלו הבליח שוב בשיח על ענייני היום. עם זאת בניון נשאר בשלו: "אני משתדל לחשוב על מה שאני אומר, ואם חשבתי אז הכל בסדר", הוא אומר, "אני לא מסתיר". ייתכן שזו גם הסיבה שהוא אינו מהסס לגלגל ג'וינט שמנמן במהלך הריאיון, ולא אכפת לו לפנק בשאכטה.

בטוח? זה לא מצרך זול בימינו.
"אני מקבל 30 גרם לחודש של רפואי, עם מרשם. כן, אני יודע, זה הרבה".

יש משהו במחויבות של בניון לכנות מוחלטת שמרגיש כמו יותר מסתם תחזוק של תדמית או אפילו פרובוקציה. הכנות שלו היא הכוח שלו – אין דבר שעיתונאי יכול לומר עליו שהוא לא אמר אותו קודם. במילים אחרות – חשיפה טוטאלית היא הדרך היחידה של אדם במעמדו להשאיר את השליטה אצלו בידיים. אירוני. בהתאם לאותו עיקרון, בניון אינו מהסס לדבר על הציפרלקס שהוא לוקח ועל הטיפול הפסיכולוגי שעבר. בריאיון שהעניק לאחרונה לתוכנית "המגזין" בערוץ 13 אף חשף שחווה פגיעה מינית בעבר. הוא שמח שיש היום יותר מודעות לענייני הנפש מכפי שהייתה לפני דור, בייחוד כשהשיחה מתגלגלת לאחייניו המתגוררים בדרום.

"את לא מאמינה מה ילדים שגדלים שם עוברים", הוא אומר, "הם נפגעי חרדה ברובם. אלה יוצאים דפקה בטוח. הם יכולים להיות גאונים גדולים, אבל כולם על כדורים. היום יש ערנות גדולה מאוד בנושא וכולם מטפלים, אפילו אחי שהוא חרדי והוא נגד הכל – כל הילדים שלו על ריטלין". האסוציאציה אינה מפתיעה – העיסוק של בניון במלחמות תמידי, כפי שבא לידי ביטוי גם במילות הסינגל החדש שלו "בשורה": "וגם כל התנודות האלה לא סתם, ואני לא נמצא בים, והגלים הם מאי שם בכלל, ושם החופש מבצבץ מתוך המלחמות".

"הרוב זה מלחמה בעיניי מלכתחילה", הוא אומר, "ואז מדי פעם יש לנו שקט שבא בעקבות אותה מלחמה. הוא מבצבץ לזמן קצר, אבל אתה יודע שהוא אפשרי. אנחנו מסתכלים עליו והוא איננו ועולם כמנהגו נוהג, כי זה הרוב מלחמות. מבחינתי היחס הוא קודם כל מלחמה אחר כך שקט". לעומת המילים, הלחן הרמוני גולש באלגנטיות בין סולמות מינוריים ומז'וריים ומשדר לחלופין פסימיות והשלמה. ההפקה עושה שימוש נרחב בכלי קשת ובברייק ביט – אותם מקצבים שבורים שהפכו לחתימה הסגנונית עם שחרורו של אלבומו השלישי "שלכת" בשנת 2002.

"אני לא מכוון למקצבים שבורים, אבל זה איזה משהו שניטע בי, איזו מחלה מהמוזיקה האלג'יראית שאני כל כך אוהב", הוא אומר. "יש אמנים באלג'יר שאומרים משפט וזה לא משנה להם אם זה ארבע תיבות או חמש. הם רוצים לומר את אותו משפט – חשוב להם לומר אותו – וזה גמיש. יש מחשבה לנסות לומר דבר ולהפוך אותו לעגול, אבל הוא לא באמת עגול. אני לא יכול לחשוב בתוך תבניות, זה קשה, ואם כבר לחשוב בתוך תבניות אז רק מדי פעם, עם איזה ליין, וגם זה יותר עיבוד מאשר שיר. אם כבר יש לך מה לומר, אתה לא תחשוב במושגים של מה מתאים למקצב, וגם הנשמה שלך תזרום עם הלחן של זה, זה לא משנה".

הכל בשביל נעמי

עמיר בניון נולד בבאר שבע בשנת 1975. בנעוריו הוא התנסה בסמים, בהם הרואין שבו השתמש במשך שלוש שנים. בעקבות אותן התנסויות הוא שוחרר מצה"ל, אחת מהחרטות הגדולות שלו, כדבריו. בהמשך עבד כשיפוצניק והשקיע את הכסף שהרוויח כדי להקליט את אלבומו הראשון, ששוחרר ב־1999 בהפקתו של מיכה שטרית. האלבום, שזכה להצלחה מיידית, נמכר ב־40 אלף עותקים והזניק את בניון לתודעה הלאומית. כמה שנים לאחר מכן החל בתהליך עצמאי של חזרה בתשובה ולאחר מכן, בשנת 2005, נישא למנהלתו האישית, המשוררת מרים גולן, שהפכה לימים לשותפה ליצירה. לשניים שני ילדים: ישראל בן 11 ונעמי בת 9. בשנים האחרונות הוא חי בנפרד מגולן והחל בתהליך של התרחקות מהדת, אף שהוא עדיין מגדיר את עצמו אדם מאמין.

"הראייה שלי טיפה התרחבה", הוא אומר, כשהוא מסביר מדוע החליט להכניס הביתה כלב, יורקשייר טרייר קטן בשם אוטיס חרף האיסור ההלכתי. "זה ייצור קטן וחמוד", הוא אומר, "בהלכה מותר לצורכי שמירה או עבודה בלבד, אבל לא בתוך הבית. חיה טמאה לא מכניסים לתוך הבית, אבל שלי בתוך הבית, הוא קטנצ'יק, איפה הוא יהיה?". הוא ממשיך ומסביר: "המטרה הראשונה שבגללה הבאתי כלב הביתה הייתה לשמח את הבת שלי. היא מאוד מאוד מאוד אוהבת בעלי חיים, וכלבים בפרט. בסופו של דבר החלטתי שאני הולך על זה, ובאמת ברוך השם הוא משמח אותי ואותה. אני מנסה לעשות טוב. מה זה טוב ומה זה רע, זה כבר נהיה עניין שכל אחד שופט".

איך אתה מגדיר את עצמך עכשיו?
"נראה לי שאני מתחיל טיפה, לא לגלות את עצמי, אבל ברגע שאני חושב שיש מצב לעשות טוב אז יש דברים שבסדר, יכולים לחכות קצת, כי גם הטוב הזה זה מה שרוצים מאיתנו בסופו של דבר. אז עושים קצת חשיבה וזהו. זה דבר שקרה לי רק לאחרונה, כי רק ילדים יכולים לעשות לך את זה, להכניס בך את הביטחון הזה. זה הדבר שלמדתי מהם, מעצם היותם. עם ההורות נכנס בך איזה משהו שהוא אחר לגמרי, גם אחריות, ברוך השם זה גורם לך לגלות את עצמך כל הזמן".

"אני מנסה לעשות טוב. מה זה טוב ומה זה רע, זה כבר נהיה עניין שכל אחד שופט"

מה הם חושבים על האלבום החדש?
"עוד לא היה לנו דיון על זה, אף ששניהם מוזיקאים מצוינים: נעמי מנגנת בכינור וישראל התחיל לנגן בפסנתר עוד בגיל ארבע. הוא גם מתכנת".

כשבניון מדבר על ילדיו פניו מתרככות, כך שהן תואמות את דיבורו השקט. ברגע כזה קל להיזכר שהאיש הזה גם עומד מאחורי יצירות מלאות הומור שהוא מעלה מדי פעם לעמוד היוטיוב שלו, יצירות שפחות מזוהות עמו. בין היתר שר בניון על גרגמל ("מכשף מכוער דפוק עם חתול מוזר"), על מרקו ("איזה עולם מוזר, לוקחים ילד טוב כמו מרקו וכותבים עליו תסריט אכזר, אומרים לו 'אימא עזבה לפני שעה בדיוק'") וגם על צלמי פפראצי ("קראתי עליך בעיתון ששברת חלון של מסעדה ולא היה מי שיצלם"). עם זאת השיר "בחיאת" – שמורכב אך ורק מהערות ועצות שקיבל בניון ממעריצים ברחוב ומנהגי מונית – נותר אחד מחביבי הקהל, שמבקש אותו בהופעות גם כיום ("בטלוויזיה אתה נראה ענק, איזה נמוך אתה במציאות ואיזה רזה, בכלל לא ידעתי שאתה כזה"). "יכולתי לכתוב לשיר הזה 200 בתים", הוא צוחק.

אתה עדיין מקבל הערות ועצות מהציבור הרחב?
"אני משתדל לא להיקלע למצבים כאלה, אבל זה קורה. יש אנשים שפשוט מה שהם חושבים עליך באותו רגע הם יודעים להוציא את זה די בקלות. זה משעשע אותי שזה פשוט יוצא להם ככה בכיף, אף שהיום אני מגיב אחרת מפעם ואומר שאני לא מכיר איזה דבר שהם מדברים עליו, אחרת אין לזה סוף".

בכל זאת, זה נתן לך השראה.
"הכל נותן השראה, החיים נותנים השראה".

עמיר בניון יופיע בהיכל התרבות, הוברמן 1 תל אביב, חמישי (6.6) 21:00, 125־235 ש"ח