רק שירים טובים: אנשי תרבות וחיי לילה נפרדים מעפרי גופר ז"ל

בסוף השבוע האחרון, לאחר מאבק בסרטן, נפטר אחד מאגדות התרבות הכי תל אביביות שהיו פה. איש המוזיקה והרדיו, די ג'יי ותיק ומוערך, עורך מוזיקלי יוצא דופן ומנהל תחנות המוזיקה בתאגיד – עפרי גופר. לנסות לנסח את טביעת האצבע של האיש הזה על סצינת המוזיקה המקומית זה מעשה כמעט בלתי אפשרי: הדיי ג'וב שלו לאורך השנים היה עורך מוזיקלי ושדרן כמעט בכל תחנות המוזיקה בארץ – גל"צ, גלגלצ 102FM, 99FM, הקצה, ערוץ המוזיקה וכמובן, התאגיד – ובכך השפיע ועיצב את החזון המוזיקלי שלהן תחת כובעים שונים.

>> לשתות בקפה תמר ולראות חשפניות בבר 51. העיר של עמוס גוטמן ז"ל

אך בלילה, ואולי לא פחות חשוב מהדיי ג'וב, אנחנו הכרנו אותו בתור די.ג'יי עם יותר משני עשורים של תקלוט בכל המועדונים בעיר, אלה שנפתחו והספיקו להסגר כבר. הוא ייסד ליינים שהיו ברמת הנוכחות חובה על הרחבה, וניגן במסיבות שהפכו כמה מהלילות בעיר למה שהם. אז כדי להפרד מעפרי גופר כראוי ביקשנו מחברים שלו, קולגות ומי ששיתפו איתו פעולה לחלוק רגע קטן שחוו איתו, ולתת הצצה למה שהפך אותו לדמות תרבותית כל כך משמעותית בעיר.

"היתה לו משימה והוא נתן הכל"

אסף אמדורסקי, מוזיקאי
כשאתה פוגש בוס, אתה ישר יודע שיש נוכחות חזקה לידך ואפשר להוריד הילוך. הבטחון, המיקוד והתשוקה לנוע קדימה אפיינו כל מפגש שלנו, בין אם זה לפנות בוקר במשרד אחורי באומן 17 הירושלמי, במחסני חברת שירותי מוזיקה לאירועים או במשרדי התאגיד לאור יום. יכולנו לדון באותה הרצינות ברפרטואר שיוצמד לנציגת ישראל באירוויזיון או בהבדלים במיקסרים קוסטום-מייד, בהדפסות שונות של ויניל לאלבום רוק או בהלחנה לפרויקט שואה.

עפרי היה מסוגל למשוך דיג'יים בינלאומיים לתת סטים אגדיים בחדר אחורי של דלפק נקניקיות ב-deli, הוא ידע לדבר הומואית שוטפת מבלי להתאמץ או לאבד את הסמכות והכריזמה הגברית, הוא ידע לעודד תקליטניות ותקליטנים ושדרניות ושדרים להעמיק.

מפעים לראות את הבחירות וההספק של אדם שיודע שהזמן שלו בעולם קצוב; לתת הכל בסטים של אול נייטר, לקחת את אביה ולתת לה בית וחתונה ומעטפת של אהבה ונאמנות, להשקיע את כל מרצו ושכלו בניהול כמה תחנות רדיו מיתולגיות במקביל ולדייק, לשפר ולייעל אותן ולנהל מאבק בפאקינג סרטן בלי לתת לקרבות האלה להסיט את הפוקוס מהנתיב ומבלי לוותר על הפאסון. בכל פעם שהטיפולים כפו עליו שינויים גופניים נראים לעין – הוא אימץ סגנון לבוש ומראה שלקח את מה שיש ולא ניתן לשינוי – ועשה ממנו מטעמים.

דיג׳יים יכולים לנגן טראקים, ואנשים יבואו וירקדו, אבל כשעפרי מגיע אתה רוקד וחוזר הביתה עם רצון להשתתף בחיים. אתה שומע תכנית רדיו שערך ורוצה לקחת עוד ביס. אתה רואה את העיצוב והלוגו של הליין שהקים, ׳ריקאברי׳ ורוצה להחלים, כי אתה רואה איך החיים מקבלים צבע ומשמעות. וזה התפקיד שעפרי לקח על עצמו ברצינות ובשליחות ובהקפדה. היתה לו משימה והוא נתן הכל.

רציתי עוד ממנו.
עוד לשבת ולשמוע תקליטים
עוד לצחוק ולתכנן קדימה
עוד.

"שכינה ירדה על הרחבה"

ירון טראקס, הבעלים של הבלוק
ביקשו ממני לספר עליך עפרי, ואני לא יודע איך עושים את זה. אתה התקשרת לבשר לי בלילה ההוא כשדני מת (דני בר, די ג'יי ומייסד הליין "איסט אוף אידן" יחד עם גופר, ע"ש), קבענו להיפגש ברחוב, וכשהגעתי חיבקת אותי חיבוק חזק שחיפש נחמה, ואני לא ידעתי איך לנחם. עכשיו זה אתה, ואין לי מועדון לעשות לך מסיבה כמו שעשינו אז לדני בבלוק, זוכר? איזה סט ניגנת, איזו שכינה ירדה על הרחבה באותו יום. מי שהיה לעולם לא ישכח. אבל כבר אין מועדון ואין איסט אוף אידן, נשארו רק זכרונות דהויים.

הפעם הראשונה שהגעתי מהצפון היתה למסיבת Recovery שלך בחצר של האומן. קפצתי לעיר, דבר שאני לא עושה הרבה מאז שהבלוק נסגר. הפעם האחרונה שנפגשנו היתה בפורים. בפעם הזו, אני שוב מגיע – וזה לסט שלך. ראיתי אותך מתחת לעמדה קצת לפני שעלית ודיברנו על הסאונד. ניסיתי לעזור קצת בכיוון, הגבוהים נשמעו חזק מדי בחוץ, וחיפשתי למי אומרים את זה, אבל כשעלית לנגן זה התאזן, כנראה בגלל הויינל. הסאונד היה חם ואתה ניגנת סט טוב, רקדתי, וכשסיימת באתי להחמיא לך והלכנו קצת ביחד במסדרון של בית פנורמה בחוץ. קשקשנו קצת על מוזיקה ונפרדנו בחיבוק. אני חשבתי על זה שאנחנו שוב מתקרבים מוזיקלית ושבטוח עוד יצא לי לעשות לך בוקינג מתישהו בעתיד, ובטוח עוד יצא לנו לשבת על איזה בירה ולדבר על כל השנים שעברו.

תודה על כל מה שהיית עפרי. תודה על המוזיקה ועל הויינל, על ההתעקשות והכבוד למסורת, על הרצינות וההתמדה, על זה שהיית תמיד הקלף המנצח של כל ליינאפ, ובעיקר תודה על האהבה. אהבה בלתי נגמרת, אהבה יוקדת שאין לה גבולות ואין לה סוף, ושהצלילים שלה ימשיכו להדהד גם אחרי שאנחנו כבר לא נהיה פה.

"קנדריק חשוב לא פחות מדילן"

ניר גורלי, עורך בכאן הסכתים וכאן 88
פגשתי את עפרי כשנכנס לתפקיד מנהל תחנות המוזיקה של כאן, שכללו גם את כאן 88 בה ערכתי ושידרתי. הוא היה בסך הכל המנהל השלישי של התחנה הצעירה שקמה לאחר סגירת רשות השידור. הוא הביא איתו גישה רעננה שמאוד הזדהתי איתה, שהתחנה שהמוטו שלה הוא "המוזיקה הכי טובה" צריכה לספק את המוזיקה הזו גם לדורות צעירים יותר. כלומר לא רק לשדר את המוזיקה הכי טובה שנוצרה עד שנות התשעים, אלא גם לטפח ולתת מקום לקלאסיקות מודרניות מעשרים השנים האחרונות.

קנדריק לאמאר חשוב לא פחות מבוב דילן, ארקטיק מנקיז לא פחות מלד זפלין, בילי אייליש לא פחות מקייט בוש. במשמרת שלו הקו המוזיקלי של התחנה הפך לצעיר יותר ולדעתי יש לכך השלכה ישירה להמשך הרלוונטיות שלה גם בשנים בהן ההאזנה לרדיו דעכה. עפרי הבין שתחנות רדיו במילניום הנוכחי צריכות לחיות גם מחוץ ל-FM. בזכות זה הוא תרם רבות להסכתים שיצאו בכאן 88 ולגיוון שבהם: ממרווין גיי וג'וני מיטשל ועד דוקטור דרה ורדיוהד. הוא מאוד אהב מוזיקה, אהב לדבר על מוזיקה, אהב לערוך מוזיקה והקול הייחודי שלו יחסר.

"הגופר סשנז"

מיכאל כהן, מוזיקאי ומפיק מוזיקלי
רגע שהיה לי מיוחד עם עפרי היה כשבאתי אליו לחפור קצת בתקליטים. תמיד דיברנו על זה שיש לו ספריית התקליטים עצומה, והוא הזמין אותי לבוא ולחפש סמפלים ולמצוא דברים. היה לו אולפן מגניב, אני חושב שאפילו עשינו ביט, אולי גם עם אח שלו הקטן, תור. פשוט החוויה הזאת של לחפור איתו במוזיקה, ולקבל ממנו את התחושה הזאת שבאמת כל המוזיקה היא מעניינת, וגם כל הז'אנרים. הידע שלו על כל כך הרבה דברים, זה פשוט היה כל כך מעורר השראה, ומדליק כמוזיקאי להתקרב לזה. 

הוא באמת הביא לי שם כמה סמפלים – אני חושב שעדיין יש לי הקלטות על המחשב של "הגופר סשנס". ישבנו אני, הוא ותור, אחיו הקטן, וזה פשוט היה מדהים לקבל קצת מהמעיין העשיר הזה של האהבה שלו ושל המוזיקה שהוא כל כך אסף בקפדנות ולראות איך הכל כל כך מוחזק. זה היה פשוט כמו להיות באיזו ספרייה מדהימה ואינסופית, זה משהו שאני לא אשכח בחיים, באמת. אני חושב שהוא אחד האנשים האלה שמלמדים אותך איך בעצם צריך להתייחס למוזיקה ולתרבות, ואיך צריך להוקיר הכל ולכבד הכל. הוא היה מדהים.

"מיוזיק הד במלוא מובן המילה"

גיל מטוס, עורך ומגיש בכאן 88
עפרי זרח כשהוא דיבר על מוזיקה, הוא היה מיוזיק הד במלוא מובן המילה. בשניה אחת אתה רואה סטורי שלו מתקלט האוס, רגע אחרי הוא שולח לך הודעה על תקליט פולק-רוק נדיר בהדפסה פרטית שהוא בדיוק הצליח להשיג, ביום אחר אתה איתו ביחד באולפן משדר ספיישל על מגהדת' ותוך כמה שבועות הוא כבר עורך יום שידורים של גילטי פלז'רס – ועל הכל הוא דיבר באותה התשוקה. 

בתוך העומס של ניהול תחנות רדיו בגוף ציבורי ושלל הבירוקרטיות, אחד הדברים שעפרי תמיד חיכה להם היו ישיבות התוכן של כאן 88 – הישיבות האלה שבהן אנחנו מתכננים קדימה אילו ספיישלים ואילו פודקאסטים ניצור, או במילים אחרות – מדברים רק על מוזיקה. אלו היו המפגשים הכי כיפיים ופוריים, שתמיד נגמרו מהר מדי אחרי שהתפזרנו בהם לכל כך הרבה מקומות. הוא תמך ברעיונות היצירתיים שלנו, קידם את לוח השידורים האלטרנטיבי של 88 בערב-לילה ותרם להסכתים של כאן 88 שהיו יקרים לליבו. חלק משגרת העבודה עם עפרי הייתה לקבל ממנו פתאום באמצע היום רצף של הודעות עם המלצות על אלבומים ושירים, או תמונות של תקליטים נדירים שהוא קנה – הוא חי ונשם מוזיקה עד הרגע האחרון. והוא יחסר.

"בסופה של כל מוזיקה בתחנות כאן, יושב עפרי גופר ומחייך"

תומר מולוידזון, עורך לשעבר בכאן 88, יוצר פודקאסטים, מרצה ועיתונאי מוזיקה
התשובה הכי מעצבנת לשאלה "איזו מוזיקה את/ה אוהבים" היא "הכל" (וכן, גם השאלה עצמה מעצבנת). אבל עפרי גופר באמת אהב הכל (חוץ מאת השאלה והתשובה הזו). הוא היה מוזיקאי בלי להיות מוזיקאי, אהב מוזיקה בלי תנאים. הוא גם היה אדם כן בצורה חסרת רחמים, תמיד ידעת שתקבל ממנו את האמת המכוערת, כמו הרבה אנשים שהתשוקה מובילה אותם, הכל היה בחוץ גם כשזה לא נעים. לכן אני מעדיף לכבד אותו עם האמת – גם כן התנגחנו לא פעם, ריבים קשים ועוצמתיים, כי לשנינו היה אכפת בצורה יוצאת דופן מהתשוקה המשותפת שלנו. מוזיקה חיברה בינינו, אבל העיסוק בה במסגרת כאן 88 – הוא, כמנהל תחנות המוזיקה ואני, כעורך הבכיר של התחנה – גם הכניס אותנו לפינות חשוכות. אבל תמיד כשאבק שקע, עפרי היה בנאדם רגיש, דואג, אכפתי ועם לב ענק. הלב הפסיק לפעום, אבל הרוח תמשיך לנשוב ובסופה של כל עריכת מוזיקה בתחנות המוזיקה של כאן, יושב עפרי גופר ומחייך.