עשור למהפכת אכיפת העישון: מי אחראי לאכיפה הדלה בברים?

מבלים רבים בתל אביב מתלוננים על אכיפה דלה של איסור העישון במקומות ציבוריים. האם הם צודקים, ומי אשם - העירייה, הברים או אנחנו?

מתוך "ספרות זולה"
מתוך "ספרות זולה"
18 באפריל 2017

התרגיל המסריח: תל אביב היא עיר של סיגריות. מסתכלים עליך מוזר אם אתה עונה בשלילה לשאלה "יש לך טבק?", מסתכלים עליך בהערצה אם תספר שהפסקת ומזדעזעים לבקשת המלצרית להוציא את הסיגריה החוצה. ובכן, בעוד שרבים (לרבות כותבת שורות אלה) מרוצים מכך שהסיטואציה האחרונה לא מתרחשת הרבה, יש גם כאלה שסובלים וחוששים לבריאותם. וזה לא שאין חוק שיעזור להם: ב־2007 הוחמר החוק נגד עישון במקומות ציבוריים, ובהתאם הפקחים העירוניים הסתובבו בין הברים באדיקות וחילקו קנסות כבדים גם למעשנים עצמם (1,000 ש"ח) וגם לברים שלא מנעו מהם לעשן אלא במקומות המוגדרים והמותרים לכך בלבד (5,000 ש"ח). במשך שנתיים הברים בעיר הגדירו אזורים מסוימים לעישון, שמרו על אוויר נקי בדלתיים סגורות, והקפידו שלא יעשנו מחוץ לאזורים הללו. בשנים האחרונות מרגישים תושבים מסוימים שהאכיפה הידלדלה. לאט לאט התקבע הסטנדרט בעיר – אם אתה בר שמכבד את עצמו, אתה לא מעיר למעשנים. הלקוחות האחרים אולי סובלים, אבל בהיעדר אכיפה, האם אפשר לבוא בטענות לברים?

"אחרי שנתיים בלוס אנג'לס, שם אף אחד לא מעשן בברים, זה מתסכל לחזור הביתה כשהשיער, הבגדים, העור והלבן בעיניים מריחים מסיגריות", אומרת אינה ויסברג, מאמנת כושר ובליינית. "אני תמיד שואלת את עצמי מי אלה אותם אנשים שלא קלטו כמה סיגריות זה מגעיל", היא אומרת, ומעדיפה להאשים בעיקר את המבלים עצמם. "פחות מעסיקה אותי האכיפה כמו חוסר האכפתיות של המעשנים לסביבה". מתנגדים אחרים מאשימים את בעלי הברים. "לפני כמה שנים היה גל גדול של פשיטות של פקחים על הברים וניקו אותם כמעט לגמרי מסיגריות", אומר עידן, בליין שלטענתו התחיל לצאת פחות לברים בעיר בגלל הריח. "כמעט בכל בר מעשנים היום. בין שהמקום מחלק מאפרות ומאפשר זאת במתכוון, ובין שהוא פשוט מעלים עין ולא אומר כלום לאנשים שמעשנים. למה אני צריך לחזור הביתה מסריח מסיגריות ולהיחשף לסכנה לבריאות שלי?".

עוד כתבות שיעניינו אתכם:
המאבק של עובדי קפה נואר הצליח
איך מתארגנים על וויד בתל אביב? המדריך המלא
מי עומד מאחורי שלטי הדגדגן ברחבי העיר?

מ', בעליו של בר מוכר במרכז העיר שדווקא נערכה בו ביקורת לא מכבר (וחולקו קנסות), מציין שאחרי גל הפשיטות הגדול של 2007 המדיניות בהחלט השתנתה, והאכיפה דלה היום בהרבה – גם אם לא בגלל הסיבות הנכונות. "אחרי השינוי של 2007 הפקחים היו באים כל הזמן, כל הזמן. היו פה מקומות שקיבלו חמישה דוחות בשבוע, זה 15,000 ש"ח. מקום קטן יכול להיסגר מזה. בסוף הם כנראה הבינו שלחלוב פרה אפשר כל יום, אבל סטייק אפשר לעשות ממנה רק פעם אחת – אז הם באים רק במרווחים גדולים או אם יש תלונה ספציפית", אומר מ'.

בעלי ברים אחרים חושבים אחרת. "אצלנו אסור לעשן איפה שאסור – וכשזה לא קורה, האכיפה מורגשת", אומר ד', שותף בבר בדיזנגוף. "כבר קיבלנו זימונים לדיונים בגלל בחורה שלא הסכימה להעיף את הסיגריה או מישהו שעמד על התפר בין הפנים לחוץ. אנחנו תמיד מעירים והצוות יודע שלא נותנים שירות למי שלא מעשן במקום שמיועד לכך". ש', גם הוא שותף בבר בדיזנגוף, מסכים שהאכיפה מורגשת: "לפני חודשיים קיבלנו קנס על העניין. למדנו את הלקח. מאז אנחנו פוחדים שיגיע היום שיבוא פקח. אבל אני חייב להסתייג ולומר שהחוק נאכף רק באזורים מסוימים של העיר. בדיזנגוף ובכל אזור הצפון הישן למשל ניתן לראות אכיפה מוגברת, ובאזורים אחרים פחות".

"אחרי השינוי של 2007 הפקחים היו באים כל הזמן". עשור למהפכת העישון (צילום: shutterstock)
"אחרי השינוי של 2007 הפקחים היו באים כל הזמן". עשור למהפכת העישון (צילום: shutterstock)

שלושה גורמים יש בתהליך הזה, ואל כולם יש המפנים את החצים המעשנים. העירייה, שאחראית על אכיפת החוק אבל לא עושה זאת באופן רציף – ובעיקר מכוונת את האשמה נגד בעלי העסקים שלא אוכפים את האיסור ולא נגד המעשנים עצמם – בעלי הברים, שמותחים את הגבול ומעלימים עין בנושא בהיעדר פקח בסביבה, והמבלים שבינינו, גם בלי פקח, היו יכולים לעשות יותר כדי שלשכנים שלהם לשולחן יהיה קצת יותר נעים ובריא.

מהעירייה נמסר: "עיריית תל אביב־יפו מובילה באכיפת חוק העישון בין העיריות בארץ. העירייה עושה כל שביכולתה לאכיפת החוק במקומות הציבוריים, בבתי עסק ובעסקי בילוי בהתאם לתוכנית עבודה ברחבי העיר ולמשאבים העומדים לרשותה. תוכנית העבודה מתמקדת באכיפה במקומות הומי אדם כגון בתי עסק ומקומות ציבוריים וכוללת ביקורות יזומות וטיפול בפניות נקודתיות שמתקבלות במוקד העירוני. בשנת 2016 נרשמו 1,057 דוחות בעבירות בתחום העישון במקום ציבורי".