פארק הירקון: המקום שבו הדינוזאורים של הרוקנרול עדיין חיים

הטבע התעורר, התנים חגגו ואנחנו שוב נזכרנו: פארק הירקון הוא מכונת ההנשמה הירוקה של העיר ואולי גם הלוקיישן העירוני החשוב מכולם

פארק הירקון (צילום: shutterstock)
פארק הירקון (צילום: shutterstock)
18 ביוני 2020

אין מושגים רבים מעולם התכנון העירוני שדלפו לשיח היומיומי שלנו, אבל ריאה ירוקה הפכה בשנים האחרונות למונח שגם מהגרים מהפריפריה אימצו באהבה. בצמד מילים פשוט הוא מגלם את הצורך העירוני, החובה אפילו, בשטח מרעה אנושי שיאפשר לנו לראות קצת עצים, להתאוורר מעשן המכוניות, ועם קצת מזל – לרוץ אחרי פרפר או משהו. זה האוויר לנשימה, מילולית וגם מטפורית, של השטח האורבני.

יש ריאות ירוקות קטנות שמפוזרות בכל העיר, גם אם מעט פחות בשכונות מסוימות, ואין תל אביבי שלא מחובר בלבו לפחות לאיזו פינה אחת קטנה, אבל עם כל הכבוד לגינות החמודות שלנו עם ההומלסים שמצאו שם נחלה – פארק הירקון הוא משהו גדול בהרבה. הוא מכונת ההנשמה הירוקה של תל אביב. המיקום שלו לאורך נחל הירקון משאיר אותו במרחק בטיחות ממרכז העיר, מספק לו שטח רחב ידיים גם בסטנדרט אירופי ומזין אותו באוכלוסיית אצנים, רוכבי אופניים, משפחות עייפות, סטלנים על שמיכת פיקה מרופטת, ספורטאים חובבים, מנגליסטים, רולרבליידים, ולפחות במקרה אחד שחזיתי במו עיניי – אנשים ששטים בנחל הירקון בסירות פדלים.

תנים בפארק הירקון (צילום: דורון מרגוליס)
תנים בפארק הירקון (צילום: דורון מרגוליס)

במידה מסוימת מדובר ברכיב העירוני החשוב מכולם – פתוח לכולם ללא עלות ועם מספיק אטרקציות למי שנהנה רק כשהוא מוציא כסף, מסודר ומשורטט כמו באמריקה אבל מטונף כמו שרק אנחנו יודעים לטנף, מספיק גדול כדי להכיל את כל האוכלוסיות אבל גם צפוף במידה שמזכירה לנו שפה זה ישראל. התל אביביות האורבנית כל כך שאנחנו רגילים אליה נשברת אל מול עצי האקליפטוס, המדשאות הרחבות והנוף הייחודי לאזור, שנותן לנו אפשרות נדירה להסתכל במגדלי העיר ממרחק של קו אופק מבלי הצורך להגר לשלהי גבעתיים. פארק הירקון הוא אחד המקומות היחידים בעיר שאפשר באמת ללכת בו לאיבוד, ובעיר שבה כל אחד מכיר מישהו ברחוב זה כמעט ערך עליון.

וכמובן – ההופעות. דווקא בקיץ שחון הופעות כמו שצפוי לנו צריך לזכור שאף עךל פי שהסאונד שם בינוני, אף שהחום המזרח תיכוני הופך כל הופעה לחמאם טורקי ואף שאף אחד לא אוהב להיתקע בפקקים שאחרי – זה בכל זאת המקום היחיד בתל אביב ולרוב גם במדינה, שמאפשר לנו לחזות בהופעה בינלאומית של אמנים מסדר גודל ראשון. רק בעשור האחרון היו שם הופעות של ג'סטין טימברלייק, ג'סטין ביבר, ריהאנה, סיה, רדיוהד, לינקין פארק ועוד. זו אולי לא החוויה החו"לית המלאה, אבל היא בהחלט הדבר הכי קרוב שיש לנו.

ואולי דווקא הדבר שמאפיין יותר מכל את הפארק הן הופעות של דינוזאורים כמו הרולינג סטונז, בון ג'ובי וגאנז נ' רוזס. כמו הפארק, גם הן מפלצות ענק שהפכו לגדולות יותר ממידתן, ואף שמרגיש שהן איתנו פחות או יותר מאז ומתמיד, הן עדיין מספקות בדיוק את מה שהן אמורות לספק לאינספור אנשים. למרבה מזלנו פארק הירקון אינו מגיע לכאן פעם בשבע שנים כדי לסנן איזה "שלום איזראל". לא, מכונת ההנשמה הזאת היא שלנו, ולא ניתן אותה בעד שום מגדל.