חצי הכוס המלאה: למה פופ ישראלי כל כך אוהב לדבר על אלכוהול?

"ערק, ערק, ערק". "ג'ין וטוניק ומועבט". למה זמרי וזמרות פופ ישראלים כל כך אוהבים לדבר על אלכוהול בשירים שלהם? התשובה מתחילה (ולמען האמת, גם די נגמרת) במסלול הקצר בין הרחבה בחתונה הבאה שתהיו בה לבין הבר
מ"שימי לי עוד רום" של התקווה 6 ועד "ג'ין, טוניק ומועבט" של עדן בן זקן, הפופ הישראלי אוהב את האלכוהול שלו – וכדי לענות על השאלה "למה?" צריך להתחיל בכסף, שזולג לתעשיית הפופ הישראלית קודם כל דרך תעשיית החתונות והאירועים. ישראלים נחשפים בהרבה מקרים למוזיקה דרך רחבות הריקודים של אולמי האירועים, ואמנים רבים מרוויחים את עיקר לחמם דרך הופעות בחתונות ואירועים. דרך יעילה ביותר ליצור חיבור בין המאזין לשיר הוא פשוט לשיר על מה שהוא עושה באותו הרגע, וזה ככל הנראה לשתות. אין כמו להביא עוד צ'ייסר מהבר בזמן שסטטיק ובן אל שרים ברקע "תגיד לברמן שאם הוא נותן כבוד, אז שימלא לי עוד" ("כוסות ריקות").
אמניות ואמני הפופ הישראלים שואפים בדרך כלל להיות קראוד-פליזרים, ולכן נמנעים לרוב מטקסטים עמוקים ואישיים מדי, טקסטים פרובוקטיביים מדי או טקסטים עם אמירה נוקבת. במצב כזה אנחנו נותרים כמעט אך ורק עם טקסטים על בחורים/בחורות, מסיבות, וכמובן – אלכוהול. נכון, זו הייתה גם הנורמה בפופ האמריקאי בתחילת בעשור הקודם, אבל זו כבר הספיקה להשתנות בזכות אמניות כמו ליידי גאגא, ביונסה, טיילור סוויפט ואריאנה גרנדה שהחלו לנרמל טקסטים אישיים יותר.
אז איך אפשר לגוון את מערך הנושאים הדי מצומצם הזה? קודם כל, עם סוגי אלכוהול: יין מוזכר בעיקר בשירי אהבה כסמל לרומנטיקה ולרוב בשירים שאינם בהכרח מסיבתיים. להקת הפסגות שרו למשל "בואי ונרים עוד כוס של יין ונשתה לחיים בואי ונאהב עד השמיים" ("שירי לי גיטרה") בדומה למשה פרץ ששר "אז תרימי עוד כוס של יין, כי אני שוב נרגש" ("כוס של יין"). השירים שנועדו לרחבות, לעומת זאת, פונים למחוזות של אחוזים אלכוהוליים גבוהים יותר, אבל גם תחת המטרייה הזאת קיימת משמעות לבחירת הסוג. ככה למשל, דודו פארוק בחר לשיר על "ערק ערק ערק" ("דוד המלך") כדי להדגיש את הפרסונה הישראלית-עממית שלו בעוד שהתקווה 6 שרו על רום כדי להעביר דווקא את החווייה הג'מייקנית המלאה. חובבי ציון הזמינו את המשקה הלאומי "וודקה רד בול עם לימון" ("רוצה בנות") על מנת לפנות להמונים, בעוד עדן בן זקן העדיפה דווקא ג׳ין וטוניק ב"מועבט" כדי להפגין קלאס. שחר סאול לא הסתפק רק בלהזכיר וודקה אלא דאג גם לנקוב בשם המותג "בלוגה", כדי לתת תחושה מעט יוקרתית ואקסקלוסיבית יותר. אגב, מעניין לראות כי דווקא הבירה, שהיא אחד המשקאות האלכוהוליים הפופולריים ביותר בקרב הישראלים, מוזכרת מעט מאוד בשירי פופ ישראלים.
אז הפופ הישראלי מושפע מתרבות השתייה הישראלית אך הוא גם משפיע עליה בחזרה: כמות החיפושים בגוגל עבור המושג "ג'ין" עלתה באופן דרסטי מאז יציאת השיר מועבט של עדן בן זקן. בין אם זו עצלנות יצירתית, אינטרסים כלכליים או מהלך מחושב היטב – האלכוהול הוא חלק בלתי נפרד מהפופ הישראלי, והקשר הזה לא הולך להסתיים בקרוב.