פינוי גבעת עמל: פרצופה האמיתי והאכזרי של תל אביב החדשה

1. הנה מספר שלא רואים כל יום: 365,000,000. ובעברית: שלוש מאות שישים וחמישה מיליון. זה הסכום ששלשלה עיריית תל אביב-יפו לקופתה כתוצאה מהעסקה הסיבובית האחרונה בגבעת עמל. אחד התנאים לעסקה, חשוב להזכיר לפני שממשיכים, היה פינויים של התושבים מביתם. בית המשפט קבע שהעירייה התנכלה לתושבים במקום. תגובות העירייה לפינוי היום – שקריות. אז לפני הכל: הרשויות משקרות, מתנכלות ומתעשרות מהסיפור הזה. חשוב שנבין.

המשטרה נערכת בכוחות גדולים. פינוי גבעת עמל (צילום: שאול גרינפלד)

2. מאות השוטרים שהתכנסו לפנות בוקר בגבעת עמל לא הגיעו לשם כדי לשמור על הסדר הטוב. הם נשלחו לשם בידי טייקון. יצחק תשובה בחר להפעיל את צו הפינוי שהיה בידו והמשטרה הוזנקה לפעולה. לאורך העשור האחרון גייס תשובה פורשי משטרה רבים לטובת עסקיו, והבוקר אפשר היה לראות את חיים פנחס, בעבר ראש הימ"ר בתל אביב, מפקח על הפינוי מטעם הטייקון, מתעמת עם התושבים ומלווה את המשטרה בשטח. גם את זה חשוב להבין.

יס"מניקים ומג"בניקים מרחיקים עיתונאים מהשטח (צילום: שאול גרינפלד)

3. אחרי שהבנו את שתי הנקודות הקודמות – ומדובר בעובדות בלתי ניתנות לערעור, במקרה שמישהו מנסה להתווכח איתכם על זה בטוויטר – צריך לומר בפשטות: הפינוי הזה היום הוא כתם מכוער בתולדות תל אביב שדבר כבר לא ימחה. הוא גם כתם שלא יוסר ממורשתו של ראש העיר רון חולדאי. החל מהיום, עובדתית, תל אביב היא עיר שבה העשירים מגרשים את העניים והעירייה והמשטרה מוחאות להם כפיים וגוזרות קופון. כל תל אביבי צריך להקיא מזה בזמנו הפנוי, על עצמו אם אפשר.

תושב השכונה ממתין לשוטרים. פינוי גבעת עמל(צילום: שאול גרינפלד)

4. לא הייתה שום סיבה שזה יסתיים כך. למדינת ישראל ולעיריית תל אביב-יפו היו יותר מ-70 שנה להגיע להסדר הוגן עם תושבי גבעת עמל. לא רק פיצויים נדיבים מאוד, אלא גם יחס חומל, התחשבות ואנושיות. לא הייתה שום סיבה להתעמר בהם, בילדיהם ובנכדיהם. התושבים הסכימו להתפנות, הכסף לפיצויים אושר, רק העברתו נתקלה בקושי. אפשר היה לתת לזה עוד חודש. הבוקר, אחרי הפינוי, שברו פועלי קבלן  מטעמו של תשובה את החלונות בבתיהם של המפונים והחריבו אותם מבפנים, כדי שלא יוכלו לשוב אליהם הלילה. זהו פרצופו האכזרי של ההון-שלטון. האכזריות היא ערך בפני עצמו.

מובילים מפנים ומפרקים את הבתים. פינוי גבעת עמל (צילום: שאול גרינפלד)

5. תחושת הגועל העמוקה מפינוי גבעת עמל מלווה אותנו עוד מהפינוי של 2014, והאמת העגומה היא שרובנו עשינו מעט מדי כדי לשנות משהו. לא עמדנו שם בסולידריות, לא דרשנו מנציגינו בעירייה למנוע פינויים נוספים, לא הצפנו את הנושא מספיק בתקשורת. רק קומץ פעילי שמאל ואקטיביסטים המשיכו להיאבק ולעמוד לצד התושבים, חברות הכנסת גבי לסקי ונעמה לזימי פעלו למענם מרגע שנכנסו לכנסת וכמעט הצליחו למנוע את הפינוי האלים היום. אבל אין מה להתנחם בחמלה השמאלנית הזאת. היא רק מדגישה את האימפוטנציה של כולנו.

חיים פנחס ותושבת גבעת עמל מתעמתים. פינוי גבעת עמל (צילום: שאול גרינפלד)

6. זה בדיוק הרגע לחשבון נפש. העובדה שעיריית תל אביב-יפו העשירה והחזקה איפשרה לסיטואציה להגיע אל הנקודה הזו היא כישלון איום גם מבחינה מוסרית וגם מבחינה ניהולית. הקטנת הראש המתמדת של העירייה והצמצום-מרצון של מרחב התמרון שלה בזירת הדיור והבנייה, לאורך העשורים האחרונים, הפכה קומץ קטן של טייקונים לאנשים עשירים עוד יותר ודרסה על הדרך אלפי תושבים בשכונות. היום הושלם המהלך. היום נוסדה על חורבות גבעת עמל ב' אותה "עיר לעשירים בלבד" שרבים מזהירים מפניה לאורך אותם עשורים, עיר שאין בה מקום לאנשים כמו לבנה רצאבי, אחרונת המפונות, אישה מבוגרת עם הליכון שהובסה בידי אלף שוטרים. תל אביב החדשה.

>> בוידיאו: לבנה רצאבי, המפונה האחרונה מגבעת עמל ב', מספרת על הרגעים האחרונים בביתה

7. הסיפור העגום של גבעת עמל ב' הוא המורשת העתידית של תל אביב, סיפור של כסף גדול שדורס הכל על רקע אפס סולידריות אזרחית. עיר המגדלים שמזנקת לשמיים סביבנו, יחד עם מחירי הדיור ושוק השכירות הפסיכוטי, נבנית על חורבותיהן של כל הבטחות העבר של תל אביב לתושביה. את מה שהמשטרה מתרגלת כאן כמיליציה חמושה בשירות טייקון אחד, היא תוכל לעשות אחר כך גם בשירות טייקון אחר. המשטרה גם הרהיבה לחסום עיתונאים וצלמים מלתעד מקרוב את פינוי השכונה, בחוסר סמכות כמובן, ואחר כך הפיצה טענה שקרית כאילו המפונים עצמם ביקשו להרחיק את התקשורת (טענה המוכחשת בוידיאו כאן למעלה). עכשיו זה רק בגבעת עמל – בקרוב אצלכם (דוברות משטרת ישראל בתגובה: "משטרת ישראל איפשרה לאורך כל היום לכלל אמצעי התקשורת בסיקור האירוע, לרבות תגבור מערך הדוברים שסייעו לכתבים והצלמים כולל אישורי כניסה מיוחדים למתחם")

פועל קבלן ופטיש. פינוי גבעת עמל (צילום: שאול גרינפלד)

8. שכל אחד יספר לעצמו מה שעוזר לו לישון טוב בלילה. בעירייה יספרו לעצמם שהם דווקא ניסו ורצו ועשו. הטוקבקיסטים יספרו לעצמם שזה מורכב וההם בכלל פולשים ושזה דור ג' ושהכל סבבה בעצם. אנחנו נספר לעצמנו שתל אביב דווקא ממש בסדר, בעיקר יחסית לערים אחרות בישראל, ושאין כאן שחיתות ממסדית ומוניציפאלית. כי השחיתות של גבעת עמל היא שחיתות חוקית והחוק לצידה. אף אחד לא רימה, הונה או ביצע עבירה כלשהי. הכל לג'יט. למה בכלל להסתבך עם הנושא? הרבה יותר קל לקונן על ההייטקיסטים שכובשים את העיר ועל סאפ ועל וולט. אנחנו אלופים בזה. אנחנו המצאנו את זה.

לבנה רצאבי, אחרונת המפונות, עוזבת את גבעת עמל (צילום: שאול גרינפלד)

9. ובסופו של היום העגום הזה בתולדות העיר יש לנו עוד הוכחה לכך שאין דבר כזה "מדינת תל אביב". אם הייתה מדינה כזאת היא הייתה מוצאת לגבעת עמל פתרון אנושי וצודק יותר. המשטרה של אותה "מדינת תל אביב" לא הייתה מונעת באלימות מצלמים ועיתונאים לעשות את עבודתם. אבל האמת היא שתל אביב היא ישראלית להכאיב. והדגש היום היה על להכאיב.