כדי לאכול פיצה כנענית תצטרכו להתאמץ קצת, אבל היא שווה את זה

גילה אלמגור, ברי סחרוף ואורי פפר נכנסים לפיצריה. זו נשמעת כמו התחלה של בדיחה לא מוצלחת במיוחד, אבל יש מקום בעיר שבו הסיטואציה המשונה הזו יכולה לקרות – פיצה אליעזר. הפיצרייה החדשה ממוקמת ברחוב בן יהודה החפור, סמוך לשדרות בן גוריון. למעשה, זה כבר קרה – לדברי הבעלים אמיר אפרתי, שלושת האמנים גרים בשכונה, כבר ביקרו בפיצרייה והחמיאו. הוא מספר שאלמגור אמרה שמעכשיו זו פיצריית הבית שלה, אבל אנחנו נצטרך עוד להגיע בעצמנו שוב כדי ולוודא.

>> הנורמן בר נסגר אחרי 20 שנה: "זו הפכה לעיר של מגדלים ועשירים"

"אני תושב השכונה קרוב ל-15 שנים ומכיר את האזור ממש טוב. ואני אחד שתמיד מסתכל קדימה", מסביר אפרתי. "תוך כשנתיים הרכבת הקלה תתחיל לפעול, כשהתחנה הקרובה לים תהיה בגורדון פינת בן יהודה. אני צופה ויודע שהאזור יהיה חם מאוד". עד אז כדי להגיע לגביע הקדוש, כלומר לפיצה, צריך להתאמץ קצת. אחרי שמדלגים מעל שוחות פתוחות וערמות חול, מתגלה נווה מדבר מעוצב עם שולחנות עגולים חמודים, בר ישיבה ועבודות אמנות בעץ.

באחת הפינות ניצב עציץ ענק, ועל הבר הוצבו טרריומים זעירים – השיגעון הפרטי של אפרתי, יזם ומסעדן שהתחיל בתחום חיי הלילה, ועבר למסעדנות. כיום הוא מחזיק בבר־משתלה אוזן פיל בדיזינגוף, ובבר־מסעדה פור דה סול בכיכר אתרים. אליעזר הוא הבייבי החדש, שכרגע מקבל את כל תשומת הלב. "זו פיצרייה לא שגרתית", מעיד אפרתי על עיסתו. "בתל אביב המושג 'פיצה נפוליטנית' הפך לסיסמה. כל דוכן שני אומר שהוא מגיש פיצה נפוליטנית כשרבים בכלל לא מבינים מה זה אומר. לכן החלטנו לעשות פיצה כנענית שהיא שילוב של איטליה והארץ, כי בסופו של יום אנחנו בישראל".

הפיצה באליעזר – כנענית כאמור – נשענת על בצק באאוטסורסינג לפי מתכון של שף המקום, שניר צפניה (כתית, בנדיקט). את הרוטב, שמבושל מדי יום במטבח, הוא הביא מאיטליה, מסבתא של חברת משפחה. זהו הבסיס, שמייצר פיצה דקה גמישה ולא שומנית, שעליה מונחים הטופינגז: גבינת ברי ודבש, אנשובי בצלים, שמנת תרד, פסטו זוקיני ושום קונפי, ופטריות ושמן כמהין. ומרגריטה קלאסית כמובן, שבלעדיה אי אפשר (67-74 ש"ח).

כדי להעמיק את הבידול מול פיצריות אחרות מוגשים ליד הפיצה מטבל ויניגרט עגבניות שרי צהובות שרופות וסלסת עגבניות חריפה, שניהם מתוצרת בית. הפיצות נמכרות שלמות, פרט למרגריטה שמגיעה גם בגרסת חצי, "במקום סלייס. יש אנשים שמתעניינים ורוצים ולכן החלטנו למכור חצי מרגריטה, קצת יותר משני סלייסים בגודל. זוהי האופציה היחידה שאפשר לקחת וללכת".

כלי הבישול העיקרי והיחיד בעצם באליעזר הוא טאבון ענק שהגיע ישירות מאיטליה. הכול עובר דרכו, גם אנטיפסטי מירקות עונתיים עם ויניגרט וטחינה (48 ש"ח), ארנצ'יני במילוי דוקסל פטריות (52 ש"ח) ומרכיבים שנכנסים לסלטי קיסר וקפרזה עם עגבניות נאות וצלויות (65 ש"ח).

במפתיע ולמרות החפירות, החלל המעוצב והבצקים הפריכים מצליחים לספק חוויית בילוי נעימה. אפרתי מספר שכבר משעות הערב המוקדמות מתחילה תנועת הורים וילדים, שמאוחר יותר מתחלפת בבליינים שמגיעים לפיצה ויין. ואגב יין – בחנות הסמוכה הוא מתכנן לפתוח חנות יין, שלאחר שעות הפעילות תוכלו לשבת בה לשתות יין ולאכול פיצה. "יש לי כמה מודלים עתידיים בתל אביב שאני עובד עליהם ויהיו תחת הכותרת 'אליעזר פיצה'. לא המצאנו את הגלגל אבל יש פה מוצר שהוא שונה בנוף", הוא מסכם. ואנחנו אומרים: בר יין עם פיצה (או להיפך) שווה הרבה יותר מרק בר יין. ומי יודע, אולי תמצאו שם את גילה אלמגור.
בן יהודה 126, ראשון-שבת מ-17:00 עד אחרון הלקוחות (בקרוב גם במשלוחים דרך וולט)