אכלנו פיצה מק אנ' צ'יז של פיצה האט וגיא גמזו. והתעלפנו
מבקר אוכל הרחוב של טיים אאוט אינו אדם שנרתע מהגזמות פרועות, אבל כמה סלייסים מהחידוש המרגש של פיצה האט ושף גיא גמזו (Nununu) הכריעו אותו פיזית. ובכן, כעת מתברר שיש דבר כזה "פיצה מושחתת מדי"
אני לא אשקר, קצת כיף לי לראות חברות מסחריות גדולות מזיעות ממאמץ לרדוף אחרי הכסף שלי. מעולם לא הייתי חסיד גדול של קפיטליזם, אבל גם ברני סנדרס חייב להודות שיש יתרונות לתחרותיות השוק – מי שלא מתחדש ומשתפר, מי שנתקע במקום, נשאר מאחור. אפשר לראות זאת בקלות באגף הפיצה מקומי, שממשיך להתרחב גם מול שוק רווי. פיצריות חדשות נפתחות בקצב של פיצת פטריות אחרי הגשם, המגוון כבר מוגזם, התוספות מתפרעות וההבטחות לגדול יותר, משמין יותר ומספק יותר נזרקות לכל עבר.
אין לי שום הצצה לספרי החשבונות שלהם, אבל לא קשה להמר שמי שהכי מאוכזב מכך הם תאגידי הפיצה הבינלאומיים שזרועותיהם הגיעו עד ישראל, במיוחד פיצה האט ודומינוס פיצה. שתי הרשתות הגיעו לישראל ב-1990 ותפסו במהרה את המונופול על הפיצה המסחרית בישראל, כשהתחרות היחידה שלהן הגיעה מפיצריות שכונתיות והסובל. לא ממש פייט מול מפלצות אמריקאיות שהציעו פיצות נוצצות מרוב שמנוניות. אבל מול גל פיצות השף של השנים האחרונת שהולך ומתפשט מתל אביב החוצה, התחרות הפכה לקשה יותר, והרשתות הגיבו בהתאם.
בזמן שדומינוס העמיקו את מאגר תוספות-הצד שלהם ונשענו לתוך היתרון שבהיעדר תעודת הכשרות, פיצה האט נשארו לרוב במסלול שנשען על מוצרים שהצליחו ברחבי העולם: צ'יזי קראסט, קראון פיצה, נגיסי גבינה ולאחרונה גם פיצות על בסיס שמנת. זה מאמץ די סולידי, כזה ששומר על פאסון, אבל מול התחרות המתגברת צריך לגייס קצת יותר ועכשיו זה הגיע: חיזוק מפתיע בדמות שיתוף פעולה עם השף גיא גמזו ומסעדת NUNUNU. במילים אחרות, פיצה האט שולפת אס מהשרוול, ונותנת לו להתפרע.
>> 9 מתכונים מעולים של שף גיא גמזו
>> בסוף יוני בדקנו ואהבנו את מזללת החוף האמריקאית של גיא גמזו
לטובת השותפות המפתיעה, גמזו שולף את אחת המנות האוהבות והמושחתות בעיר – כריך המק אנד צ'יז של נונונו – ומתרגם אותה לשפת האהבה של הסלייס. את לחמניות החלב המטריפות החליף הבצק השמנמן של פיצה האט אבל הרעיון אותו רעיון – מנה עמוסה בגבינה, שפע של פחמימות ואפילו עוד יותר קלוריות.
פיצת מק אנד צ'יז הפכה לתופעה לא לגמרי נדירה בשנים האחרונות, אבל נשארה מוגבלת לפיצריות מתחכמות (כן עומר מילר, אנחנו מסתכלים עליך), כך שהכנסתה לתפריט היחסית שמרני של פיצה האט היא בהחלט הפתעה חיובית, במיוחד כשהמחיר לא הרקיע שחקים (79.9 שקלים למשפחתית) ביחס לפיצות האחרות בתפריט. זו פיצה כבדה מאוד, גם על המגש וגם בבטן, כך שבמחיר הזה אפשר להאכיל בכיף משפחה שלמה. עבור רוב האנשים שניים-שלושה סלייסים יהיו הרבה יותר מספקים מכל פיצה אחרת. אני צלחתי ארבעה וזכיתי בסחרחורת קלה שמגיעה רק כשאוכלים אוכל לא בריא במיוחד, שהזכירה לי את הפעם ההיא שאכלתי שני כריכי נונונו והתעלפתי לתרדמת קלה.
חוץ מהסיכון הקל הזה, זו פיצה מרימה למדי. תערובת הגבינות שעליה, הבנויה ממיקס של צ'דר ומוצרלה, מספקת נראות יפהפיה של צהוב-כתום שנמתח מקצה המשולש, ובהחלט מבסס את הטעם הדומיננטי ביותר – גבינה. יש איזה מחסור בטעם נוסף, רוטב שיסתור קצת את כל הגבינתיות הזו, אולי טיפה פירורי לחם או חיספוס אחר (צ'ילי!) כדי לשבור את האחידות, אבל המקרוני המכובד תורם את חלקו גם במרקם הייחודי של הפסטה וגם באחסון ואחזקת עוד גבינה. קשה שלא לאהוב פיצה מפוצצת בגבינה.
עם זאת, הבעיה של פיצת המק אנד צ'יז מגיעה דווקא מהזווית המושחתת עליה היא מושתתת – השמנמנות. פיצה האט ידועים בכתמי השמן שהבצק שלהם משאיר על המגש, והפעם השמנוניות עברה כל גבול אנושיות והכתמים הצליחו לחדור גם קרטון שאמור לשמוע על המגש נקי מכתמים. אכילת הפיצה לוותה במגבת שניקתה ידיים שמנוניות וקרטון משולשי הפיצה שרד בקושי שלושה משולשים לפני שכמעט והתפורר בידי מוכתמות השמן.
מעבר לכך, ביחס לפיצה האט, זו לא פיצה ששורדת יותר מדי טוב חימום מחדש. אחרי שקמתי מהתרדמת התגעגעתי קצת לטעם הגבינתי המטורף הזה וחיממתי עוד סלייס כדי לגלות שהגבינות אמנם מותכות מחדש נהדר, אבל המקרוני מתייבש בחימום השני, מה שמשאיר פסטה פריכה על הפיצה וקראנץ' מהסוג הלא רצוי. אני אוהב את השחיתות הלא מתנצלת של גמזו ושמח על התעוזה החדשה של פיצה האט, אבל מישהו צריך לעצור את כתם השמן המופרע הזה ואפילו בטן הפלדה שלי לא יכולה לעשות את זה ליותר מארבעה משולשים. למעשה, בדיעבד, די בטוח שהרביעי היה טעות.
פיצה מק אנד צ'יז של שף גיא גמזו, להזמנה מסניפי פיצה האט