משולש טבסקו: טעמנו פיצת נאצ'וס חריפה שהופכת את החורף לקיץ

סף הרגישות עלה, בזה אין ספק. רק תסתכלו על מדפי הסופר ותבינו – עשרות בקבוקים בצבעוניות צעקנית, מלאים באלמנטים שונים של להבות ושמות מאיימים. רוטב חריף מקסיקני, רוטב חריף תאילנדי, חריף עם שום, חריף עם לימון, חריף אקסטרים וחריף לילדים. הכל חריף, וכלום לא חריף מספיק. זה לא היה ככה פעם – אני עוד זוכר את היום שבו סרירצ'ה הגיעה לראשונה לארץ, שוברים את מונופול החריף שהחזיק הטבסקו הבסיסי. היום שניהם רק עוד רוטב על המדף.

>> לרבע את המשולש: אלה הפיצות הכי מיוחדות בתל אביב
>> סלייס מגן עדן: אלה 25 הפיצות הטובות ביותר בתל אביב

אין מה לדאוג לידידנו הוותיק טבסקו, כי נראה שאין שום דרך להפיל אותו מכס המלכות של הרוטב החריף הרשמי לפיצה. אני מוכן להתערב שגם בפיצריות הבוטיק הכי יומרניות, מאלו שמכינות לעצמן את החריף, מחזיקים במטבח טבסקו לגיבוי. באופן אישי, אגב, אני לא מת על טבסקו – החריפות המעקצצת שלו לא מצליחה לגרד חיך שהתרגלה לאוכל תאילנדי, וברוב המקרים החמצמצות בטעמו קצת הורסת לי את חוויית הפיצה, אבל ברור לי שאני מיעוט נרדף.

ברשת הפיצריות התל אביבית פיצה יואב, שמאז שנפתחה ב-2015 התפשטה לעוד ערים, החליטו להפוך את הזוגיות ארוכת השנים בין פיצה לטבסקו לנישואים כדת וכדין, והשיקו לרגל יום הפיצה הבינלאומי (שצויין אמש) פיצה חדשה והרפתקנית – "פיצה נאצ'וס חריפה אש", שגם תישאר בתפריט באופן קבוע. מדובר בפיצה קלאסית עם רוטב עגבניות, טבסקו הבנרו, נאצ'וס פריכים (לא אמרו אם זה דוריטוס, אבל נראה לי שזה דוריטוס), גבינת מוצרלה, פרוסות פלפל חריף טרי ומעל הכל עוד טפטוף של הטבסקו הבנרו, שאמור להיות חריף מהטבסקו הרגיל ומורכב מתערובת פלפלים, פאפאיה ומנגו, בסגנון ג'מייקני. בקיצור, חגיגה לחובבי החריף.

האמת שיש לה מראה קצת נאסטי – שברי הנאצ'וס משווים לה מראה קצת קוצני, וקרמול הטבסקו הופך את הצבע לאדום-כתום זועם, אבל זה די מסתדר עם החוק הלא כתוב של הטבע: ככל שהפלפל נראה רשע יותר, ככה הוא חריף יותר. מרגע שנוגסים בקצה הסלייס, לוקח כמה רגעים עד שהחריף באמת מכה, בין היתר כי הדבר הראשון ששמים לב אליו הוא השינוי המרקמי שמספקים הנאצ'וס, ומנעד הטעם שנע בין רוטב עגבניותי חמצמץ מעט לטעם התירס המעובד של חטיף הדוריטוס (בחרו בטבעי, וחבל – כי גריל היה מוסיף גם תבלון מתבקש). אבל ככל שלועסים יותר, כך החריף של הטבסקו הבנרו משתלט, והעקצוץ על הלשון משתלב עם- ואז מתגבר לאיטו על- כל הטעמים.

זו מנת פיצה מצוינת עבור מי שאוהב להטביע את הסלייס שלו בטבסקו, והפירותיות המסוימת של גרסת ההבנרו עדיפה בעיני בהרבה על זו של הקלאסי, אבל משהו עדיין לא לגמרי הסתדר לי בפיצה הזו לגמרי. רק כשטעמתי את הפיצה השניה ששלחו – רגילה עם זיתים – הבנתי מה התפספס פה. פתאום הביס היה עסיסי, הגבינה הורגשה וכך גם רוטב העגבניות הישיר של פיצה יואב. בלי שום קשר לחריפות, נהניתי יותר מהביס שלה, פשוט כי היא לא היתה יבשה.

בפיצה נאצ'וס החריפה היה פחות רוטב, פחות גבינה ופחות ג'וס שמנוני – או שלכל הפחות היא הרגישה כך, בשל דומיננטיות הטבסקו ואלמנט הנאצ'וס המייבש. מה שאולי היה אמור לפתור את זה הוא המטבל רוטב עגבניות וטבסקו שהוגש ליד, אבל בכנות – הוא פשוט לא היה טעים. החמיצות של הטבסקו הפכה אותו לתוספת שלא רוצים על הפיצה, ואם הפיצה עצמה חסרת עסיסיות, יש פה טעם לפגם. אבל יש גם חריף, והוא עובד נהדר בכל ביס. רק אל תשכחו להזמין פיצה שניה לאיזון, או לכל הפחות להכין רוטב נוסף בצד. אולי משהו לא חריף.
"פיצה נאצ'וס חריפה אש" זמינה בסניפי פיצה יואב ובמשלוח