אכלתי שלושה מגשים והבנתי: אין דבר כזה פיצה למבוגרים בלבד

זה רק אני או שבשנה האחרונה נהיה קצת צפוף באגף הפיצות? תל אביב תמיד שפעה פיצריות, שכן מדובר באוכל רחוב עם הנדסת אנוש ראויה לפרס נובל, אבל מאז שעברו עלינו הסגרים צצה בכל שבוע פיצה חדשה. פיצה בשוק, פיצה נפוליטנית, פיצה לבנטינית, פיצה עם טוויסט, פיצה בלי טוויסט, פיצה אוריג'ינל ופיצה בתוספת פיצה עם רוטב שעשוי מפיצה טחונה דק דק. וזה לא שאני מתנגד לפיצה, אבל (הו לא, אני הולך להתחרט על מה שאני עומד להגיד) אני חושב שקצת נמאס לי מפיצה.

ובכל זאת, כשליין פיצות חדשות נולד למוצ'ה, אחת מהפיצריות היותר חביבות שצמחו כאן בשנים האחרונות (דווקא טרום הקורונה), הייתי חייב לעצמי דגימה של איזה סלייס או שלושה מגשים. אתם יודעים, בקטנה, רק לטעם. מה גם שאני עומד ברף היחיד שהוצמד לשמן של הפיצות בליין החדש – למבוגרים. היי, אני מבוגר (לפחות טכנית וחוקית), יש לי כרטיס אשראי ואני יודע איפה הפנסיה שלי (נראה לי). למה בעצם שאני לא אנסה פיצות למבוגרים בלבד? 

ליין הפיצות החדש מורכב מרביעיית פיצות שעל פני הדברים בנויות על טעמים קצת יותר מקוריים, מענינים ומתוחכמים המיועדים לקהל יותר בוגר ואנין טעם. כיאה לתחכום, לכל אחת מהפיצות הוצמד שם קליט של עיר שגם ילד בן 8 זוכר. אתם יודעים, כמו במקדונלדס. דווקא הפיצה שהכי הסתקרנתי ממנה, הטוקיו (בצק שחור משומשום שחור ואבץ, רוטב סויה וטופי, קממבר צלויה, חלת דבש ג'ינג'ר, עלי מורינגה. 79 ש"ח) נעדרה מהתפריט במשך שלושה ימים רצופים, כך שנאלצתי לוותר על המזרח ולהסתפק בשלוש מגשים בלבד. אני מניח שככה זה מרגיש להיות מבוגר.

אבל לפני שנגיע לפיצות, אני רוצה לציין לשבח דבר מה שנוטים לזלזל בו בפיצריות – לחם השום. לא פעם נתקלתי במנת לחם שום מזלזלת, כזו שמתייחסת אליו כמעיין פיסת בצק אקראית עם איזה ממרח פירורי שום עצל. וחבל, כי מדובר באחת המנות היחידות שאפשר להזמין יחד עם הפיצה וההשקעה משתלמת. הלחם שום של מוצ'ה, על אף המחיר הלא מבוטל (27 ש"ח) מעיד על אכפתיות רבה ורצון לייצר משהו מקורי, או לפחות כזה שישאיר זיכרון טוב בבלוטות הטעם. הלחם עצמו הוא מעיין פוקצ'ה רכה ואוורירית, מרוחה בשיני שום קונפי ומצופה בשמיכה עבה של פרמז'ן שכיף לטבול ברטבים.

שלושת הפיצות שהוזמנו (72 ש"ח כל אחת) מבטיחות הרבה, ומקיימות את הרוב. זה לא מעיד על איכותן, אלא בעיקר על היומרה שמאחוריהן. פיצת אמסטרדם למשל (בצק צ׳דר, רוטב שמן המפ ירוק, גאודה הולנדית, שימאג'י, מלך היער, פורטבלה ושמפיניון) נשמעת כמו חגיגה של פטריות עם רוטב מסקרן, אבל נשארת באזור הפיצת שמנת פיטריות, מינוס השמנת, פלוס מגוון פטריות נאה ועם תוספת של עקצוץ קטנטן בטעם וגוון ירקרק עדין שמזכיר את המקור של שמן ההמפ. טעמו של השמן כמעט ולא נוכח, התקשיתי להבין מה ההבדל בין בצק צ'דר לבצק פשוט ובתכלס, קיבלתי פשוט אחלה של פיצת פטריות (שנאפו מצוין מבלי לאבד מהעסיסיות שלהן).

גם פיצת מרקש העמוסה (בצק זעתר, רוטב מטבוחה, מוצרלה, פלפלים חריפים שרופים, עגבניות צלויות, בולגרית, עשבי תיבול ופרמז'ן) היתה טוויסט מזרח תיכוני מעניין על הפיצה שקצת נעלם בחריפות הנכבדת של הפלפלים. מאחורי החריפות, רוטב העגבניות הפיקנטי עבד מצוין עם המוצרלה, העגבניות הצלויות והגבינה הבולגרית, אבל הזעתר שבבצק נעלם גם הפעם ושוב נשארתי עם מה שבעיקרון היה פיצה מוכרת עם טוויסט קטנטן. אולי כדאי בפעם הבאה לקטום את הפלפלים לפני ההכנסה לתנור. אנחנו מבוגרים, לא חיות.

היחידה מבין השלוש שבאמת הצליחה להפתיע היתה פיצה פריז (בצק לחם בצל, רוטב קרם בצל חום, קרם פרש מתובל, סלט צ'ילי טרי ופרמז'ן), שלראשונה הרגישה לי כמו מנה אמיתית מארץ המקור, ובאופן ספציפי, מרק בצל מוקרם. מודה שגם הפעם הרוטב קצת נעלם בתערובת, אבל הבצלים נצלו לשלמות, הפרמז'ן התערבב היטב והקרם פרש הוסיף רעננות שעבדה נפלא על הפיצה. למעשה, כל הפיצות היו טובות, הפיצה פריז ולחם השום אפילו הצטיינו, אבל קשה לעמוד בהבטחות גבוהות כמו "אוכל למבוגרים ואניני טעם". פיצה היא תמיד אוכל לכולם, ולא משנה כמה תנסו להתחכם, בסופו של דבר ישאר לכם בידיים סלייס עם תוספות. למזלם של מוצ'ה הוא גם יוצא טעים.

מוצ'ה, אבן גבירול 19, א'-ה' 12:00-23:45, ש' 18:00-00:30. 077-6037560