עם דמעות בעיניים: 11 סרטים שכדאי מאוד לראות בפסטיבל חיפה

אחרי שנדחה בגלל הטילים מהצפון, פסטיבל הסרטים הבינלאומי ה-40 של חיפה ייפתח בשבוע הבא ויתרחש החל מה-31.12 ועד ה-11.1. הפסטיבל מלא כל טוב, ויש אפילו אורחים מחו"ל, גם אם לא מפורסמים. בחרתי להמליץ על 11 מהסרטים הבולטים בפסטיבל.

>> סרט ניצחון: 11 הסרטים הטובים ביותר בקולנוע לשנת 2024
>> עדות מקומית 2024: כולנו רקמה אנושית אחת (לא בהכרח חיה)

זרע התאנה הקדושה // The Seed Of The Sacred Fig

סרט הפתיחה של הפסטיבל בוים בסתר על ידי הבמאי האיראני הדיסידנט מוחמד רסולוף ("אין רשע בעולם"), ונשלח על ידי גרמניה לייצג אותה באוסקר (רסולוף הוכרז כאויב המשטר וברח מארצו זמן קצר אחרי השלמת סרטו). הסרט מתרחש על רקע ההפגנות הסוערות שפרצו בטהרן בעקבות מותה בכלא של צעירה שנאסרה משום שלא עטתה את החיג'אב כראוי (משולבים בו תיעודים של ההפגנות שצולמו בסמארטפונים). הדרמה המתוחה מתמקדת במשפחתו של שופט חוקר, שנדרש לחקור מאות עצורים ולגזור את מותם של רבים מהם. בעוד הוא משרת את המשטר, שתי בנותיו מורדות והאם מנסה לפשר. כשהארבעה חומקים לכפר מחשש לנקמה, המאבק הפוליטי בין הפטריארכיה הפונדמנטליסטית לאזרחים המדוכאים עובר באופן סמלי ודרמטי לזירה המשפחתית. המערכה האחרונה והמצמררת של הסרט זיכתה אותו בפרס מיוחד של חבר השופטים בפסטיבל קאן.
חמישי, 2.1, אודיטוריום, 20:00. ראשון, 5.1, אודיטוריום, 17:15. רביעי, 8.1, קריגר, 19:30

הברוטליסט // The Brutalist

סרטו השלישי של בריידי קורבט ("ילדות של מנהיג") הוא אחד הבולטים בעונת הפרסים, ואחרי שזכה בפרס הבימוי בפסטיבל ונציה יש לו סיכויים טובים לגרוף שלל אוסקרים בקטגוריות הראשיות. זה אפוס תקופתי סוחף, מרובד, טעון ואינטימי, המגולל את סיפורו של ארכיטקט ניצול שואה שמגיע מבודפשט לארה"ב אחרי המלחמה, ונשכר על ידי תעשיין עשיר (גיא פירס) לתכנן מרכז תרבותי. הסרט נפרש על פני שלוש וחצי שעות מרתקות, מצויד בפסקול מעולה, בצילום חמור ומרהיב, ובהופעה נפיצה של אדריאן ברודי. בן גוריון בהופעת אורח (בפסקול) תורם רובד ציוני. לא יאומן שהפרויקט השאפתני הזה הופק בעשרה מיליון דולר בלבד.
שבת, 4.1, רפפורט, 14:15. שבת, 11.1, רפפורט, 15:15

 

התופרת // Sew Torn

סרט הביכורים של פרדי מקדונלד הוא מעין שילוב מגניב (ומדמם) של "ראן לולה ראן" ו"מקגייוור". זאת מין אגדה אפלה על תופרת צעירה ובודדה, שתזמון חסר מזל מוביל אותה אל הצטלבות בכביש רגע אחרי עסקת סמים שהשתבשה, והותירה שני אופנוענים פצועים, ומזוודה עם המון כסף. ברברה (איב קונלי) מתחבטת בין שלוש אפשרויות להגיב לסיטואציה – לנצל את ההזדמנות לבצע את הפשע המושלם שיאפשר לה לפתוח בחיים חדשים, להזעיק את המשטרה, או להעלים עין ולהסתלק משם. הסרט בוחן את שלוש האפשרויות, שבכולן ברברה מפעילה את כישורי התפירה שלה באופנים מאוד מפתיעים ומבדרים. "התופרת" הוא פיתוח של סרט קצר של מקדונלד מ-2019 (והנה הוא כאן מתחת לטקסט).
שלישי, 31.12, סינמטק, 22:15. שני, 6.1, סינמטק, 21:00. שישי, 10.1, סינמטק, 20:00

 

5 בספטמבר // September 5

אולימפיאדת מינכן ב-1972 היתה הראשונה שכוסתה בשידור חי. בתום השידורים ב-5 בספטמבר נשמעו יריות, וצוות השידור של רשת ABC הבין שהוא מתמודד עם חדשות מסוג אחר לגמרי. סרטו הלחוץ והמתוח (והקצר – רק 90 דקות) של טים פלבאום מתאר את פלישת המחבלים לביתן הישראלי בכפר האולימפי מנקודת מבטם של אנשי צוות השידור, שמתמודדים עם שלל שאלות הפקתיות ומוסריות. פיטר סארסגארד, ג'ון מגארו ("חיים שלמים") ולאוני בנש ("חדר המורים") מככבים בסרט המשלב בתוכו קטעי ארכיון מהשידור המקורי ומספק חוויית צפייה אפקטיבית ביותר.
שלישי, 7.1, אודיטוריום, 21:00. חמישי, 9.1, אודיטוריום, 15:15

סאטרדיי נייט // Saturday Night

גם הסרט הזה לוקח אותנו אל מאחורי הקלעים של שידור טלוויזיה לחוץ בשנות השבעים. הפעם מדובר בשחזור ההתרחשויות באולפן של NBC בניו יורק, שעה וחצי לפני עליית פרק הבכורה של תכנית הבידור המיתולוגית "סאטרדיי נייט לייב". הבלגן חוגג כשהמערכונים עדיין לא סגורים, ג'ון בלושי הנוירוטי נעלם, צ'בי צ'ייס מעליב את כוכב הדור הקודם מילטון ברל (ג'יי.קיי. סימונס), והבוס הגדול (ווילם דפו) מאיים לבטל את התכנית (הוא מלכתחילה לא התכוון לשדר אותה). גבריאל לאבל ("הפייבלמנים") מגלם את לורן מייקלס שמנסה לשלוט בכאוס, ורייצ'ל סנוט ("שבעה בייבי") היא רוזי שוסטר, רעייתו והכותבת הראשית, שבלעדיה הכל היה מתפרק. ג'ייסון רייטמן ("ג'ונו") כתב וביים סרט דחוס ומבדר, מלא הופעות טובות של שחקנים צעירים בתפקידי כוכבים גדולים מהם, בהם ניקולס בראון מ"יורשים" בתפקיד כפול כאנדי קאופמן וכאיש החבובות ג'ים הנסון.
שלישי, 31.12, סינמטק, 19:30. שישי, 10.1, רפפורט, 18:00

ארבעה לילות של איש חולמני // Quatre nuits d'un rêveur

"לילות לבנים", הסיפור הנוגה והיפהפה מאת דוסטוייבסקי על בחור שמתאהב בצעירה אובדנית המחכה לגבר אחר, זכה לכמה וכמה עיבודים קולנועיים בשפות שונות, שניים מהם בוימו על ידי ענקי קולנוע. מרצ'לו מסטרויאני ומריה של כיכבו בעיבוד הקסום של לוקינו ויסקונטי מ-1957, שצולם כולו באולפני צ'ינה צ'יטה עם שלג מלאכותי. הפסטיבל יקרין את העיבוד המאוחר יותר והלא פחות יפה של רובר ברסון מ-1971, שהעביר את הסיפור מסן פטרבורג לפריז. כמנהגו, ברסון ("מושט", "הנידון למוות ברח") ליהק שחקנים לא מקצועיים, ואף שזה מסרטיו הפחות נערצים, הוא אולי הנגיש והנוגע ללב שבהם.
חמישי, 2.1, רפפורט, 10:30. שבת, 4.1, סינמטק, 14:30

זכרונות של חילזון // Memoir of a Snail

15 שנים אחרי "מרי ומקס", אדם אליוט האוסטרלי חוזר עם סרט נוסף באנימציית בובות, שגרף את הפרס הגדול באנסי – פסטיבל האנימציה הגדול והנחשב בעולם. גרייס הבודדה והמופנמת (קולה של שרה סנוק מ"יורשים") משחררת לחופשי את החלזונה האהובה עליה, ומספרת לה את סיפור חייה העגום. אחרי מות אמה בלידה, אחיה התאום גילברט (קודי סמית-מקפי מ"כוחו של הכלב") היה היחיד שגונן עליה מבריוני העולם. אבל כשאביהם הנכה והשתיין מת גם הוא, התאומים הופרדו ונשלחו לבתי אומנה בשני קצוות אוסטרליה. וזאת רק ההתחלה של סיפורם המר של התאומים. רק השכנה הזקנה, האקסצנטרית וההרפתקנית (ג'קי וויבר) מציעה לגרייס מעט חום. זה סרט ביזארי, עגמומי, מצחיק בדרכו, בוגר (בהחלט לא לילדים) ובסופו של דבר גם מעורר תקווה, שקטף מועמדות לגלובוס הזהב בקטגוריית סרט האנימציה הטוב ביותר.
שבת, 4.1, סינמטק, 18:30. שבת, 11.1, סינמטק, 18:15

המופע האחרון // The Last Showgirl

כוח המשיכה העיקרי של הסרט הצנוע הזה הוא הכוכבת שלו – פמלה אנדרסון בת ה-57. הגיל של מי שהיתה פצצת הסקס הגדולה של שנות התשעים והאלפיים הוא נושא מרכזי בסרט, המספר על רקדנית במופע בלאס וגאס, שעומד לרדת מהבמה אחרי שלושים שנה. שלי היתה פעם הכוכבת הזוהרת של המופע, והיא לקחה אותו מאוד ברצינות, כקריירה. עכשיו, כשהיא מנסה להתקבל למופע אחר, בתה המנוכרת גורמת לה להרגיש שבזבזה את חייה על שטויות. אנדרסון מספקת הופעה כנה ונוגעת ללב (שזיכתה אותה במועמדות לגלובוס הזהב), ולצידה ג'יימי לי קרטיס מצוינת כרקדנית לשעבר שעדיין מתעקשת להיאחז בשולי תהילת הנצנצים. ג'יה קופולה (נכדתו של פרנסיס ואחייניתה של סופיה) ביימה את הסרט הסימפטי ועתיר האווירה הזה, על פניה המשתנות של עיר החטאים המדברית.
שבת, 4.1, סינמטק, 16:30. רביעי, 8.1, אודיטוריום, 18:15. שישי, 10.1, טיקוטין, 18:30

ימים ברקיע // Days of Heaven

את סרטו היפהפה של טרנס מאליק מ-1978, שאחריו פרש מבימוי למשך עשרים שנה, צריך לראות על המסך הגדול. הפסטיבל מספק שתי הזדמנויות נדירות כאלה. זהו עיבוד מודרני בגוונים מיתולוגיים לסיפור התנ"כי על ירידת אברהם למצרים. ב-1910 זוג אוהבים, ביל (ריצ'ארד גיר) ואבי (ברוק אדמס), נמלטים לטקסס ומוצאים עבודה בשדות החיטה של חקלאי אמיד (סם שפארד). השניים מתחזים לאח ואחות, וביל מעודד את אבי להיענות לחיזוריו של בעל החווה החולה מתוך מחשבה שהוא ימות בקרוב. אלא שהרגשות החדשים משיבים לו את הרצון לחיות. הצלם הגדול נסטור אלמנדרוס סיפק כמה מהדימויים היפים ביותר מעולם, אניו מוריקונה הלחין את הפסקול, והתוצאה היא יצירת מופת על זמנית.
שלישי, 31.12, רפפורט, 12:00. חמישי, 9.1, אודיטוריום, 10:30

 

ארנסט קול: לאבד ולמצוא // Ernest Cole: Lost and Found

בשנות החמישים והשישים בדרום אפריקה, ארנסט קול יליד פרטוריה העמיד את מצלמתו (שניתנה לו בילדותו על ידי כומר קתולי) אל מול האפרטהייד. בגיל 27 הוא הוציא לאור ספר תצלומים שהעניק לו מוניטין ברחבי העולם, אך גם אילץ אותו לעזוב את מולדתו. קול היגר לארה"ב ואיבד את אחיזתו. התמונות שצילם במדינות הדרום הגזעניות התקבלו פחות טוב, ואחרי שאזלו דמי המלגה הוא מצא את עצמו חסר בית. 27 שנים אחרי מותו בגיל 49 נמצאו בשוודיה (קול עבר לשם כשאמריקה הכזיבה אותו) 60,000 נגטיבים של תצלומיו. אלה שימשו בסיס לסרטו התיעודי של ראול פק ("I Am Not Your Negro"), שמגולל את סיפור חייו ואומנותו של האמן שכמעט נשכח, וגם את סיפור המאבק המשפטי של בני משפחתו על הזכויות על התמונות. זוכה פרס הסרט התיעודי בפסטיבל קאן פחות חד ומגובש מסרטו המהולל של פק על ג'יימס בולדווין, אך הוא חושף בפני הצופים דמות מרתקת וצילומים נהדרים. הסרט מלווה בקריינות של לאקית׳ סטנפילד ("יהודה והמשיח השחור") המגולל את סיפורו בגוף ראשון.
שישי, 3.1, טיקוטין, 10:45. חמישי, 9.1, סינמטק, 13:30

 

בנות כמונו

על הסרט הזה כבר המלצתי כשהוקרן ביום הקולנוע הישראלי. בינתיים הפצתו מתמהמהת (עדיין אין לו טריילר), ולכן כדאי לראותו בפסטיבל. סרטן של בת אל מוסרי (תסריט ומשחק) ולי גילת (בימוי) מספר על שחר בת ה-17 (היאלי יוסף זאדה) שמתגוררת בשכונה קשה בבת ים ולומדת ב"בית גילה" – מוסד שאליו נשלחות נערות במצבי סיכון. אביה (יעקב זדה-דניאל המעולה) מאושפז במוסד לחולי נפש, ואמה (מוסרי) רחוקה מלהיות מודל של יציבות. לכן שחר צריכה לקחת אחריות גם על אחותה הקטנה שמתכוננת לתחרות ריקוד. אל "בית גילה" מגיעה מורה חיילת (הדר דרור), ושחר מוצאת עצמה נמשכת אליה. זה סרט ריאליסטי בסגנונו, מצחיק ומרגש ומלא חיים. הוא מלוהק נהדר, ניחן באותנטיות אנושית ורגשית נדירה, והוא מזכיר את הקולנוע של קן לואץ' בימיו הטובים.
שלישי, 7.1, רפפורט, 21:15

>> פסטיבל הסרטים הבינלאומי ה-40 חיפה, 11.1-31.12, פרטים, תוכניה מלאה וכרטיסים כאן