איך לא נתתם להם פסלון? 10 הפספוסים הכי גדולים של פרסי האמי

הערב בין ראשון לשני (16.9), החל מ-3:00 יתקיים טקס פרסי האמי ה-76 (החל מ-03:00 בערוץ yes TV DRAMA וב-Sting+), וכולנו כבר מתכוננים לריב אם בייבי ריינדיר זכה ביותר מדי או פחות מדי פרסים, אבל עד שנצפה הערב וניזכר כמה הפרסים האלו הם ערימת אינטרסים פנימיים ולא משקפים, אפשר להיזכר בפספוסי העבר הגדולים של פרסי האמי – השחקנים והסדרות שמעולם לא קבלו את הכבוד הראוי להם. סתם כדי שתיקחו את הכל בפרופורציות.

>>  העיר שלנו: 7 המלצות רותחות על דברים שכדאי לעשות בתל אביב

סטיב קארל | "המשרד"

העיבוד vאמריקאי לסיטקום הבריטי בעל אותו שם נשאר רלוונטי הרבה אחרי ששודר פרק הסיום שלו, לפני יותר מעשור. אחת הסיבות לכך היא דמותו של מייקל סקוט, הבוס הנחמד-אך-מעצבן בגילומו של סטיב קארל. לקארל היתה משימה לא פשוטה – לגרום לקהל לאהוב את הבוס מהגיהנום – והוא הצליח בכך מעל ומעבר. למרות זאת, ולמרות שש מועמדויות לפרס השחקן הראשי בסדרת קומדיה, קארל תמיד חזר הביתה מטקס האמי בידיים ריקות. השנים בהן שודרה "המשרד" היו תור הזהב של הסיטקום האמריקאי המודרני, אז לקארל הייתה תחרות רצינית, אבל עדיין יכולתם לפרגן לו באיזה פסלון, או לפחות ספל קפה של "השחקן הטוב ביותר".

פילדלפיה זורחת

מאז 2005 ובמשך 16 עונות "פילדלפיה זורחת", הסיטקום האנרכי של גלן הוורטון, רוב מקלהני וצ'ארלי דיי, הצחיק, בידר ולפעמים אפילו ריגש אותנו. אבל בעיקר הצחיק. ובכל זאת, כמעט שני העשורים שהסיטקום משודר ללא קבלת אפילו מועמדות אחת לפרס אמי לסדרת הקומדיה הטובה ביותר. לא רק זה, הכותבים של הסדרה לא היו מועמדים על התסריטים המבריקים, אף אחד מצוות השחקנים הנהדר שמגלם את הדמויות המגעילות בצורה נהדרת לא קיבל מועמדות, הבמאים, המפיקים, נאדה. איכשהו, רק מתאמי הפעלולים של התכנית זכו למועמדויות. האבסורד הוא שאחת הסדרות הקומיות הטובות המאה העשרים זכתה להתעלמות מוחלטת מאקדמיית הטלוויזיה, וזה אפילו הוביל כבסיס לפרק בעונה התשיעית של התכנית ("The Gang Desperatly Tries to win an award"), אבל גם זה לא עזר. ל"פילדפליה חוזרת" יש לפחות עוד שתי עונות, לפי החוזה עליו חתמו היוצרים, וכולנו מקווים שזה מספיק זמן בשביל חברי האקדמיה לכבד את בעלי הפאב הנוראיים האלה בפרס. 

ג'ייסון אלכסנדר | "סיינפלד"

מי הדמות הכי טובה ב"סיינפלד"? אני בטוח שרובכם עניתם אותה תשובה: ג'ורג' קוסטנזה. אותו לוזר מתוסכל הנוטה להתפרצויות זעם ומונולוגיים דרמטיים. אז מדוע ג'ייסון אלכסנדר, שגילם את ג'ורג' בצורה מופלאה במשך תשע עונות, לא זכה אף פעם באמי? ג'וליה לואיז דרייפוס קיבלה את שלה על איליין (ובהחלט הגיע לה), וגם מייקל ריצ'ארדס על קריימר וג'רי… טוב, אפילו הוא לא חושב שמגיע לו. אבל אלכסנדר? George is getting upset, ובצדק! הבעיה היא שג'ורג' התחרה בקטגוריית "שחקן המשנה", לרוב נגד ריצ'רדס, וקריימר הוא פשוט דמות בולטת יותר. בראייה לאחור, אנחנו מעריכים את הגאונות של אלכסנדר אף יותר, אבל אקדמיית הטלוויזיה בניינטיז הייתה יותר בקטע של כניסות דרמטיות לדירה ותספורות גבוהות, כנראה.

סמוך על סול

הספין אוף בכיכובו של בוב אודנקירק הוכיח את עצמו לא רק כיורש ראוי ל"שובר שורות", אלא אפילו כסדרה טובה יותר, כך יטענו רבים. גם אלה שלא שמים אותה מעל סיפורו של וולטר ווייט מסכימים שמדובר ביצירת מופת, אז למה לעזאזל היא לא זכתה באף אמי? וזה לא שלא היה להם הזדמנות לזכות – "סמוך על סול" הייתה מועמדת ל-53 פרסי אמי, מה שהעניק לה את הכבוד המפוקפק להיות הסדרה הכי מועמדת ללא זכיות. צוות השחקנים המצויין בעיקר ראוי לפרסים, אך אודנקירק, סיהורן, בנקס ושאר החברים נשארו ללא פסלון. אולי באקדמיה יש איזה צ'אק מק'גיל שנוטר להם טינה.

ג'יין קרקובסקי | "רוק 30"

במשך שבע עונות "רוק 30" של טינה פיי שלטה באקדמיה לטלוויזיה, ואספה אמי אחר אמי. אך כל הזמן הזה האקדמיה בחרה להתעלם מכוכבת אחת, וזו כוכבת שלא אוהבת שמתעלמים ממנה. ג'נה מרוני, בגילומה של ג'יין קרקובסקי, היא דמות אייקונית: כוכבת טלוויזיה מטורפת, שתלטנית, קנאית הנוטה להתקפים פסיכוטיים ושירה אקראית. קרקובסקי גילמה באופן מדהים את הדמות הזאת ונעה בין מצבי הרוח השונים שלה בזמן שזרקה לאוויר את אותם שורות שנונות שהפכו את התכנית למה שהיא. ג'נה מרוני אולי לא מוכשרת או נורמלית מספיק בשביל לזכות בפרס – אבל לקרקובסקי בהחלט הגיע. 

קימי שמידט

ואם כבר מדברים על קרקובסקי, היא עברה בקלות מ"רוק 30" לסדרה הבאה של טינה פיי, "קימי שמידט", ועשתה את הטרנספורמציה מג'נה השחקנית הכושלת לז'קלין המיליונרית המדוכאת, אבל איפה פרסי האמי של "קימי שמידט"? לא פלא שהיא מדוכאת. שש עונות בנטפליקס, עם יחס הבדיחות לדקה הכי טוב בטלוויזיה לא מספיק טוב בשבילכם? סדרה מלאה בדמויות משוגעות, כוכבים אורחים, שמצליחה להיות אופטימית בזמן שהיא קורעת מצחוק? "קימי שמידט" היא אולי סדרה על להתגבר על מכשולים בחיים, אבל היא לא הצליחה להתגבר על המכשול של "השדה התחרותי לסדרה הקומדיה הטובה ביותר" בטקס האמי. שם מסובך, אנחנו יודעים. גם "אנברייקבל קימי שמידט".

נטשה ליון | "פוקר פייס"

הסדרה הבלשית הקומית מבית ריאן ג'ונסון, אולי התחילה רק בשנה שעברה ושידרה רק עונה אחת. אבל כוכבת הסדרה, נטשה ליון, הספיקה כבר להפסיד בטקס אמי אחד, ואנחנו רוצים למחות על כך. תפקידה של ליון בתור צ'ארלי קייל, הבלשית הנודדת בעלת הקול הצרוד וחכמת הרחוב, כבר ראוייה להערכה. הקסם האישי של ליון סוחב את הסדרה הזאת, ומצליח לשבות את הצופים, וזה שהיא למעשה הדמות הראשית היחידה בסדרה, שכל פרק בה מלא בשחקנים אורחים חדשים – זה גם ראוי לציון! אז תנו לליון אמי בעונה הבאה (ותנו לנו גם את העונה הבאה, כבר) אחרת זה יהיה, במילותיה של צ'ארלי- "בולשיט!"

יו לורי | "האוס"

לפעמים ההופעה הטובה ביותר לא באה מהסדרה הטובה ביותר. "האוס", דרמת הבית חולים האהובה, כנראה שלא ראויה להיות ברשימת סדרות הדרמות הטובות ביותר לצד ענקיות כמו "הסופרנוס". אבל יו לורי, שגילם את הרופא המעצבן אך מוכשר במשך שמונה עונות, יותר מראוי לפרס. הוא הצליח להפוך את הדמות המציקה הזאת לאהובה על ידי הקהל, וגם החזיק את הסדרה הזאת די בעצמו (מי באמת זוכר עוד דמויות מ"האוס"? לא נו, אתם רק זוכרים מספר). וגם – ידעתם שהוא בעצם בריטי? ברור שידעתם, כולם יודעים, אבל המבטא האמריקאי המפואר הזה עדיין ראוי להערכה, ואולי איזה פרס.

מייקל סי הול | "דקסטר"

בדומה ל"האוס", דקסטר לא הייתה סדרת הדרמה הטובה ביותר באף שנה שהיא הייתה מועמדת, אבל כוכב הסדרה עדיין ראוי לציון לשבח. הול הצליח להפיח חיים לדמות רוצח שהייתה יכולה להיות מאוד קלישאתית, ושיחק על הקו הדק הזה בין פסיכופת אכזרי לעובד משרד אוקוורד בצורה יפהפייה. בין המונולוגים הפנימיים שלו למבטים חסרי הנשמה, הול היה צריך לקחת הביתה פסלון. מקווה שהוא לא לקח ההפסדים קשה מדי, כי אנחנו לא רוצים לחשוב איך דקסטר היה מגיב לזה. וגם לא רוצים לראות את סדרת ההמשך, אל תנסו אפילו. 

הסמויה

אה כן, הסדרה שכל החברים שלכם אמרו לכם לראות, או שראיתם בעצמכם ואמרתם לכול החברים שלכם לראות. למרות שמקומה מובטח בעשרות רשימות של סדרות הטלוויזיה הטובות בכל הזמנים, "הסמויה" לא זכתה ב"אמי" לסדרת הדרמה הטובה ביותר בכל שש השנים ששודרה. "הסופרנוס" היוותה תחרות רצינית, לפחות בעונות הראשונות, אבל זה עדיין מפתיע שסדרה כזאת אהובה לא זכתה בפרס הגדול הזה. זה ממש כמעט כאילו כל הפרסים ההוליוודים האלה חסרי משמעות. 

אד אוניל | "נשואים פלוס"

כמו האקדמיה לקולנוע המעניקה את פרס האוסקר, האקדמיה לטלוויזיה יכולה להיות מעט סנובית. הם בדרך כלל יעניקו פרסים לתכניות שזוכות לשבחים מהמבקרים, לאו דווקא אהובות על ידי הקהל. ועדיין הופעותו המדהימה של אד אוניל בתור אל באנדי ב"נשואים פלוס" הייתה צריך לפחות להעניק לו מועמדות לשחקן הקומי הטוב ביותר. כנראה שהיה שם יותר בדיחות שירותים וידיים במכנסיים בשביל שהאקדמיה באמת תכבד את התכנית, אבל נו… זה יותר טוב מהתפקיד שלו ב"משפחה מודרנית" והוא זכה לשלוש מועמדויות על זה. צבועים.