הרבה יותר מנסיכות: סרטים מצוינים שבטח עוד לא ראיתם בדיסני+

"אנדרייטד" זו הגדרה חמקמקה. היא לא מתארת דבר טוב וזהו, אלא גם קובעת שאותו הדבר לא זוכה להערכה מספקת או לא מוכר מספיק, מה שמכניס אותנו לבלבלה שלמה של "מי קובע מה מוכר ומה לא" או "אולי הסרט הזה מוערך בדיוק כמה שהוא אמור להיות". אז בואו נוציא רגע את הדירוגים והתחרותיות מכל העולם, וננסה פשוט להרים לסרטים טובים אבל כאלה שכנראה לא יככבו על אף שלט חוצות לקידום השירות המסוים הזה. כלומר, לא תמצאו פה את "מלך האריות" או "האימפריה מכה שנית", גם לא זוכה אוסקר טרי כמו "מסכנים שכאלה" אלא סרטים שאפשר בקלות לפספס בין שלל האפשרויות בספרייה (או סתם פשוט לא למצוא מלכתחילה. סטרימינג זה מסובך לפעמים).

>> אחרי שיצרה את הפתיחים הכי יפים בטלוויזיה, מירב שחם יוצרת אי.שקט

עכשיו ולתמיד (1998)

אם הייתי תאגיד דיסני יש מצב שהייתי מתפדחת להציע באותו השירות את הרימייק של דיסני עצמם ל"סינדרלה" מ-2015 ואת הגרסה הכל כך יותר טובה הזו, Ever After בשפת המקור. הסרט משתייך לתת הז'אנר של עיבודי דור האיקס ליצירות ספרות ואגדות, שהיה כה נפוץ בסוף הניינטיז. גרסאות שנונות, מתחכמות ומודעות לעצמן, אבל גם עם מקום לרגש ולקסם. דניאל (דרו ברימור) היא סינדרלה חכמה עם נטייה חתרנית, אבל כזו שגם מתקשה להתנער מהניצול של אמה החורגת (אנג'ליקה יוסטון בהופעה אגדית). אלה לא רק המניפולציות הרגשיות, אלא גם הצורך הצורך הנואש שלה בדמות אמהית כלשהי. הנסיך הנרי, בינתיים, מטולטל לגמרי מההיכרות עם מישהי אינטנסיבית ומלאת תשוקה כמו דניאל, אבל נדרש לבחון מחדש את המוסר והערכים שלו כדי לזכות בלבה. בקיצור – קומדיה רומנטית כיפית ויעילה עם המדע הנאיבי של ליאונרדו דה וינצ'י כתחליף לפיה סנדקית. נשבעת.

האם אי פעם תסלחי לי? (2018)

הסרט שהזכיר לעולם שמליסה מקארתי יודעת לעשות עוד דברים חוץ מקומדיות ממש ממש דביליות ואת סוקי מ"בנות גילמור". לרגע היה נראה שההופעה הפגיעה והנוגעת ללב שלה בתור הסופרת והזייפנית לי ישראל אפילו תסדר לה אוסקר, אבל היא הפסידה אותו לאוליביה קולמן. נו, אם כבר להפסיד למישהי אז לאוליביה קולמן. הסרט מציג את חייה של ישראל, סופרת המתמקדת בספרי ביוגרפיה, בשיאה של נקודת שפל תעסוקתית ואישית. בניסיון נואש להשיג כסף ישראל מתחילה לזייף ולמכור מכתבים של אישים מפורסמים. כוחו של הסרט מגיע בעיקר מההופעות המצוינות של מקארתי ושל ריצ'ארד אי גרנט כשני טיפוסים דפוקים ואומללים למדי, אבל אנושיים מספיק כדי שלא נמשיך לקוות לגאולה כלשהי עבורם, ולו הקלושה ביותר. מעבר לזה, יש פה גם דיון בשקרים וזיופים כמעשים שיש בהם לא רק רווח כספי, אלא גם מידה של נחמה וקסם.

כרוניקה בזמן אמת (2012)

סרט הביכורים של ג'וש טראנק משנת 2012 הוא תוספת נחוצה מאוד לז'אנר גיבורי העל – סרט פאונד פוטג' קטן ויעיל על נערים שמפתחים יכולות על טבעיות. כזה שלא מחובר לאף יקום קולנועי או מורשת קומיקסית ארוכת שנים ומעיקה. כלומר, הגרסה הריאליסטית, האפלה והמטרידה של הסיפור הזה שאף מותג קומיקס קיים לא יכול לספק, כי צריך למכור מרצ'נדייז ולהפיק המשכונים. על הדרך זה היה גם סרט הפריצה לקולנוע של מייקל בי. ג'ורדן, אז בעיקר כוכב טלוויזיה בזכות "אורות יום שישי", ושל דיין דיהן, שעדיין לא התעלה על תפקידו בסרט כנבל על בהתהוות. ההצלחה של "כרוניקה בזמן אמת" סידרה לטראנק ג'ובים רווחיים במיוחד אצל מארוול ו"מלחמת הכוכבים", אבל אחרי הפיאסקו העצום סביב "ארבעה מופלאים" בבימויו הקריירה שלו התרסקה לגמרי, כך שהוא עשוי להיזכר בסופו של דבר כמקבילה הקולנועית לוואן היט וונדר. אבל יופי של להיט!

צ'יפ ודייל: יחידת הצלה (2022)

צמד הסנאים החמודים שכיכבו בסרטוני אנימציה של דיסני עוד משנות הארבעים אף פעם לא לגמרי תפסו בארץ, אבל אולי אתם זוכרים אותם במעורפל אם יצא לכם לבהות בילדות ברצועת "זמן דיסני" בטלעד. למרבה המזל, כדי להנות מהקומדיה המטורללת לגמרי הזו לא באמת צריך להכיר את ההיסטוריה של צ'יפ ודייל, הסרט כבר ישלים לכם את הפערים בעצמו. כשדיסני חידשו את "יחידת ההצלה" לסרט הם החליטו להפוך אותו למקבילה שלהם לדדפול או "בוג'אק הורסמן", וזה עובד הרבה יותר טוב ממה שהייתם מנחשים. בעולם שבו דמויות מצוירות חולקות עולם עם בני אדם בשר ודם, צ'יפ (ג'ון מולייני) עדיין נראה כמו סרט מצויר דו מימדי בעוד דייל (אנדי סמברג) התקדם לאנימציית מחשב תלת מימדית בניסיון נואש לשמור על הנעורים ומעמדו ככוכב. יש עלילת אקשן שמאלצת את החברים הוותיקים לעבוד שוב יחד, אבל היא פה בעיקר כתירוץ למלא בדיחות תרבות פופלרית, ובפרט כאלה על אנימציה אז והיום.

כולנו זרים (2023)

על אף התקווה שהשידוך הכל כך פוטוגני בין אנדרו סקוט (הכומר החתיך מ"פליבאג") ופול מסקל ("אנשים נורמלים", "אחרי השמש") יספק לנו את הקומדיה הרומנטית הלוהטת בכל הזמנים, "כולנו זרים" הוא משהו אחר לגמרי. דרמה שוברת לב על סוגיות כבדות משקל כמו דימוי גוף, בדידות אורבנית, דיכאון ופגיעה עצמית, ובפרט לקשר ביניהן לבין זהות מינית והומופוביה. סקוט מגלם כאן סופר בשם אדם שמנסה לשבור בלוק כתיבה בעזרת נסיעה לבית ילדותו, שם מתגלה לו טוויסט משונה – ההורים שלו (ג'יימי בל וקלייר פוי) נמצאים בבית, והם נראים בדיוק כמו לפני התאונה שבה נהרגו עשורים קודם לכן. הסרט היפה הזה לא זכה להפצה קולנועית סדירה בארץ, אבל הצילום שלו לגמרי מצדיק את המסך הכי גדול שתוכלו למצוא.

תראו אותם רצים (2022)

במסגרת טרנד תעלומות הרצח של השנים האחרונות, "תראו אותם רצים" מספק חקירה של רצח מסתורי בתוך הפקת תיאטרון של "מלכודת העכברים", מתעלומות הרצח האייקוניות ביותר של אגתה כריסטי. כן, זה הפוך על הפוך על הפוך, אבל זאת גם קומדיה כיפית שרוב הזמן משאירה את המיקוד בדמויות החמודות שלה ולא ברפרנסים לתעלומות אחרות מהעבר. את מרכז הבמה תופסים סירשה רונן וסם רוקוול בתפקיד צמד הבלשים שמנסים לפצח את התעלומה, כשרונן מבריקה כתמיד כבלשית מתחילה שמנסה ללמוד את רזי המקצוע מהקולגה הלא לגמרי תפקודי שלה. הקאסט גדוש בשחקנים בריטים שנאבקים על הזכות לגנוב את ההצגה, ביניהם האריס דיקנסון ("משולש העצבות"), רות וילסון ("חומריו האפלים") ודיוויד אוליאו ("סלמה"), וגם כריסטי עצמה קופצת מתישהו לביקור.

גברים בחלל (1997)

ב-1997 הבמאי פול ורהובן אסף צעירים חתיכים כמו קספר ואן דיין ודניס ריצ'ארדס ושלח אותם להילחם בחייזרים בחלל ולהתמזמז בין קרב לקרב. כמו כל דבר שוורהובן חתום עליו, מה שיכול להראות במבט ראשון כמו טראש מוחלט מכיל גם רבדים חתרניים סמויים. במקרה הספציפי הזה, הבמאי ההולנדי עיבד למסך את הספר Starship Troopers של רוברט היינלין, שנכתב ברצינות תהומית כמעין מניפסט פוליטי מיליטריסטי, והפך אותו לסאטירה על פאשיזם, מהסוג שמגיע עם מדי צבא בוהקים. השימוש של הסרט בתעמולה צבאית כל כך משכנע שאפשר לתפוס אותו בטעות כשיר הלל לשיעבוד נצחי של החברה למלחמה, כך שהצפייה בו בישראל של 2024 רלוונטית (וצורבת) מאין כמוהה.

הטרף (2022)

ביקום מקביל הפרק האחרון עד כה בסדרת "הטורף" היה הופך ללהיט קיץ צנוע ומהנה. ביקום הזה הוא הגיע ישר לסטרימינג, משום מה, אבל הוא מהנה ומתוחכם יותר מרוב כותרי האקשן שדווקא זכו לסיבוב על המסך הגדול בקיצים האחרונים. זה מעין פריקוול לסיפורו של החייזר המפלצתי שטוב הרבה יותר מדי בחיסול בני אדם, דרך סיפור על נערה משבט הקומאנצ'י שרוצה להפוך לציידת כמו אחיה הגדול. חוץ מתפלץ מהחלל, הנערה צריכה להתמודד גם עם הסקסיזם בתוך השבט שלה ועם ציידים מניאקים מצרפת. אין הרבה מילים, אבל יש קרבות מעניינים, הרבה מתח וגם כלב חמוד.

ווילו והנסיכה (1988)

סרט הפנטזיה הזה מבית לוקאס פילמס אולי התפספס בזמן אמת, אבל לגמרי עשוי מהחומרים שיוצרים קלאסיקת אייטיז, חובת צפייה במידה ואהבתם (או שהילדים שלכם אהבו) את הטרילוגיה המקורית של "מלחמת הכוכבים", "אינדיאנה ג'ונס", "הגוניס" ובתכלס גם את "שר הטבעות". בממלכה הנשלטת על ידי מלכה עם כוחות קסם, נבואה מבשרת על מושיעה קסומה שתביס אותה. המלכה נחושה להרוג את אותה מושיעה, שכעת היא עדיין רק תינוקת זעירה, וצוות משונה מגויס כדי להגן עליה – החקלאי והמכשף החובב וילוו (וורוויק דיוויס), עבריין חתיך (ואל קילמר) ונסיכה לוחמת (ג'ואן ווילי). גם סדרת ההמשך שהפיקו בדיסני+ לפני שנתיים, "ווילו", הייתה כיפית. חבל שהיא הסתיימה אחרי עונה בודדת והשאירה אותנו (אוקיי, אותי ספציפית) עם לב שבור וקליף האנגר מבאס.