בלי יח"צ, בהודעת אינסטגרם שקטה, שרון טייכר וערן זרחוביץ' סוגרים 21 שנות זוגיות רדיופונית. הפרידה של צמד המצחיקנים, שהוכיחו כי לא צריך תירוץ סאטירי כדי לפרק אותנו מצחוק, היא לא רק סיומה של תוכנית מיתולוגית, אלא גם אקורד הסיום העצוב של הרדיו הישראלי הקלאסי.
זה נפל קצת בשקט, בין הדיווחים המתגברים על הבחירות ובין החדשות על תקיפה אמריקנית באזור האי חארג' – אבל עבור לא מעט מעריצים, זה היה רגע עצוב במיוחד. והוא הגיע השבוע, באופן חריג, לא על גלי האתר אלא בהודעה באינסטגרם שהבהירה סופית: אחרי 21 שנה, שרון טייכר וערן זרחוביץ' סוגרים את הבאסטה. בהודעה הם גם הבהירו שבשלב הזה לא ימשיכו לתחנה אחרת או לפודקאסט, והבטיחו אירוע פרידה מסודר על הבמה.
>> רדיו חזק: זמן לצלול לתוך ארכיון ענק של תוכניות רדיו ישראלי
ביום שלישי הקרוב תשודר תוכנית הרדיו האחרונה של אחד הצמדים הרדיופוניים הכי מצליחים שהיו כאן. וכבר היו לא מעט צמדים מוצלחים – ארז טל ואברי גלעד עם "מה יש" באייטיז, קובי מידן ואברי גלעד בשנות ה-90 בגלי צה"ל, לירון תאני וקוואמי (האבות של "עסק שחור"), טל ברמן ואביעד קיסוס (בהתחלה ברדיו תל אביב, אחר כך ב-99FM על גלגוליה השונים והמשונים), שי ודרור, ועד אסף ליברמן וקלמן ליבסקינד היום ברשת ב', אולי האחרונים ששומרים על הגחלת של זוגיות רדיופונית מצליחה והרמונית. ולא, הזוג שצועק עליכם ב-103 ואחד מהם מנתק ועוזב – לא בקטגוריה.
אבל טייכר וזרחוביץ' עשו משהו חזק יותר מרוב קודמיהם – גם בגלל משך הזמן, ובעיקר בגלל הקטלוג הקומי. עם כל הכבוד שיש (ויש הרבה) ל"מה יש", התוכנית הזו שרדה רק ארבע שנים. גם "עסק שחור", מיתולוגית ואהובה ככל שתהיה, שרדה יותר מעשור וקיפלה. טייכר וזרחוביץ' עברו שתי תחנות שידור – גל"צ ורדיו תל אביב – ושמרו על אותה תוכנית, באותו סגנון ועם אותו קו מנחה: להצחיק, מהבטן, עד דמעות ועד הסוף.
מ-2005, כשזרחוביץ' הצטרף לטייכר ב"ציפורי לילה מנקרות", דרך רדיו תל אביב ו"חותרים למגע" בגל"צ ועד 11 השנים האחרונות ב-102FM, הם בנו מורשת קומית אדירה שחתרה תחת המוסכמות. כי בישראל, לפחות במיינסטרים, במשך עשרות שנים היית צריך סיבה כדי להצחיק. הקומדיה הישראלית תמיד התעטפה במילה הקדושה שנקראת "סאטירה" – כלומר, המטרה היא לא להצחיק לשם ההצחקה, אלא כדי להגיד משהו. שלא תגידו שבאנו סתם להצחיק, חלילה – אנחנו מצחיקים אבל גם מביעים מסר, בין אם זה נגד מלחמות, הכיבוש, השחיתות או נתניהו. זה נכון מחנוך לוין ז"ל, דרך "ניקוי ראש" ו"החרצופים", ועד "ארץ נהדרת", "משחק מכור" ו"מצב האומה".
ואלה שבאו להצחיק סתם – שעשו נונסנס טהור – פנו בדרך כלל לקהל צעיר יותר. "פלטפוס", "הקומדי סטור" ו"שידורי המהפכה" מצאו שם את הקהל שלהן, ורק אחר כך התקבעו כקלאסיקות. תרומתם של טייכר וזרחוביץ' לקומדיה היא העובדה שהם הורידו את הפסאדה. ההומור שלהם לא נועד לחנך את הקהל, להסביר לו כמה הוא טועה או להיכנס בפוליטיקאים – אלא למען מטרה אחת ויחידה: להצחיק. מהבטן. לגעת לנו בלב ולגרום לנו לצאת מעצמנו. זה היה סוד הקסם, מהרגע הראשון ועד התוכנית האחרונה שתשודר השבוע. לפעמים הייתה גם סאטירה או ביקורת חברתית, אבל היא באה בשוליים. וזה מה שהפך את הזוגיות הזו לכל כך מצליחה.
היא הייתה כל כך מצליחה, שהיא הצליחה גם לחצות את גבולות הרדיו – מ"שינויים בלוח השידורים", דרך הפרשנות הקומית לאירוויזיון 2019 בכאן 11 ועד סלילת הדרך של שניהם – זרחוביץ' ראשון, וטייכר אחריו – ל"ארץ נהדרת". שרון טייכר וערן זרחוביץ' עשו את המסלול הקלאסי של הקומדיה הישראלית – מהשוליים ללב ליבו של המיינסטרים. מותה של תוכנית הרדיו שלהם הוא גם, קצת, מותו של הרדיו הקלאסי. עוד נותרו כמה גיבורי רדיו שאתה פותח כדי לשמוע: "קלמן ליברמן" שהוזכרה, תוכנית הבוקר של eco99fm עם טל ברמן, אביה פרחי ותם אהרון, ואולי עוד כמה עוגנים. אבל בגדול, הרדיו כמו שהכרנו אותו הולך ונעלם. בטח שאף אחד כבר לא פותח רדיו כדי לצחוק – הקשב מזמן עבר לפודקאסטים וליוטיובים. הרדיו טובע בין תוכניות אקטואליה משמימות לדיווחי תנועה ושירים ברצף. זה מה שנשאר גם מרדיו תל אביב, שנפרדת מעוגן השידור המשמעותי האחרון שלה.
זה לא סוף הדרך של שניהם – טייכר הולך ובונה את עצמו ככוכב ב"ארץ", זרחוביץ' מככב לצידו אבל גם פותח קופות והורס בתור סטנדאפיסט. אבל לדעתי, גם לשניהם ברור שמשהו מיוחד מאוד נגמר השבוע – משהו שיהיה קשה לשחזר. את סיפור הסינדרלה היפה ביותר של הקומדיה הישראלית: שני אנשים שלא סומנו כסטארים, שהגיעו מפינות אפלות של התקשורת הישראלית – מגיש ב"זומביט" וכותב אלמוני ב"ארץ" – ועוזבים כמלכי הרדיו הישראלי האחרונים. רגע לפני שהם מורידים את הכתר, לנו נותר רק להסיר את הכובע. ולהתנחם בארכיון הבלתי נגמר, שימשיך ללוות אותנו כל החיים.