פרסי האוכל 2018: הפיתה הטובה ביותר בתל אביב
יש הרבה פיתות בעיר, אבל רק יחידות סגולה מהן באמת טעימות ומיוחדות. אלו הן 8 הטעימות ביותר שפגשנו וזללנו השנה, והיו עוד המון אחרות שלא השתוו
מה עושה פיתה לפיתה שווה של ממש? זה מתחיל בפיתה עצמה, שחייבת להיות רכה וטעימה, ממשיך במה שנכנס לתוכה, ומסתיים בסידור המחושב שלה, כך שכל ביס יהיה מעניין וטעים. יש לא מעט פיתות בעיר ששואפות להיות כאלה, והנה ה-8 המצטיינות של השנה.
נקניקייה חריפה – הברברי
אם הצלחתם לתפוס את הדוכן של הברברי פתוח, וזה לא תמיד קורה, גם כשמגיעים בשעות הצהריים שבהן אמור להיות פה פתוח, כל מה שאתם צריכים לעשות זה לבקש מדני (או סלים, תלוי את מי שואלים) להכין לכם פיתה עם "חריף". החריף זו נקניקייה עגולה כמו שבלול, מבקר וכבש, מעט חריפה אבל לא בהגזמה, שדוחפים לפיתה עם קצת תבלינים ועוד פלפל חריף מהמנגל, אם תרצו. כמה שזה פשוט- ככה זה טעים. נקניקיה עסיסית, פיתה חמה ולא צריך הרבה יותר מזה.
דג מרוקאי – הקוסם
נכון שאפשר להזמין את המנה גם בוורסיה המתורבתת יותר- במחבת, עם חלה קטנה ומתקתקה ליד, אבל משהו בשילוב של תבשיל הדג המרוקאי של אריק רוזנטל עם הפיתה עובד בצורה שקשה לעמוד בפניה. מדובר בתבשיל עשוי רוטב פפריקה ופלפלים חריף בדיוק במידה הנכונה עם גרגרי חומוס רכים, תפוחי אדמה, נתחי דג בורי שמוכנסים למחבת א-לה מינוט ברגע ההזמנה והרבה הרבה כוסברה. הפיתה בקושי עומדת במעמסה הרטובה ולכן מומלץ לאכול את המנה בישיבה. לאוהבי העניין- הכינו בקבוקון טחינה בהישג יד וזלפו בין ביס לביס.
סביח כרובית – מפגש האושר
אייל שני לימד אותנו לאכול כרובית בפיתה אבל בנצי ארבל שכלל את העניין במפגש האושר. הכרובית של ארבל מטוגנת ופריכה, עם תיבול עדין של כמון וקארי, שהופכת אותה לממכרת במיוחד. בפיתה היא מתערבבת עם ביצה, ירקות, מלפפון וחמוצים, לכדי מנה שהיא הרבה יותר מסך חלקיה. השוס הגדול? את כל התכולה מערבבים עוד לפני ההכנסה לפיתה, כך שלא מפספסים כלום באף ביס.
פילה חציל בענן- פיתה פנדה
בפעם הראשונה שתקראו את התפריט של פיתה פנדה, זה בסדר אם תגידו לעצמכם שהתיאורים בו נשמעים מופרכים. פילה חציל? ענן? חצילים מקורמלים? נו באמת, תגידו סביח וזהו. אבל אחרי ביס אחד, ואפילו עוד לפניו, כשרק נוגעים בפיתה, מבינים. הענן הוא בעצם פיתות בשרניות שמאודות בכלי אידוי מבמבוק, מה שנותן להן רכות גאונית של ממש. פרוסות החצילים מרגישות אווריריות במיוחד גם הן, ויחד עם הטחינה, צ'אטני הסלק המיוחד והביצה הקשה, מדובר בהגדרה מחדש של חווית הסביח. ואנחנו אוהבים את ההגדרה הזו.
מסבחה לימה – מזנון
השף אייל שני פירק והרכיב מחדש את קונספט המזון המהיר, ועל הדרך יצר קלאסיקות חדשות שנכנסו לשפת המטבח הישראלי החדש. הפייבוריט שלנו הוא בגזרה הצמחונית: מסבחת שעועית לימה, שעועית שהושרתה תשע שעות ובושלה תשע שעות נוספות עם מרווה, שום ופלפלים חריפים עד לקבלת המרקם האלוהי. אם תאכלו אותה בגרסת הפיתה, תקבלו גם זרעי עגבניות, עשבים ירוקים, טחינה, ביצה קשה ובצל. וכל מילה מיותרת. טבעונים אגב, יכולים לוותר על הביצה ולהנות עד הסוף.
שקדי טלה – ג'סמינו
בדרך כלל תוכלו לזלול פה פרגית, קבב או לב עגל אבל פיתת שקדי הטלה של ג'סמינו היא מופת של מינימליזם: שקדים טריים (שאינם מופיעים בתפריט, תשאלו אם יש) צלויים על הגריל בעדינות במשך כרבע שעה, עגבניה ובצל צלויים, סלט ירקות ופלפל חריף. אה, ועמבה, כי זה לא הזמן לחשוב על ההשלכות. באמת שלא ברור מה בשילוב הבאמת פשוט הזה גורם לנו לאנחת סיפוק קולנית כל כך, כל פעם מחדש (47 ש"ח).
פרגית – כרמל
פיצה עם פרגית יכולה להיות עניין משעמם למדי, אבל בכרמל, דוכן הפיתות של האחים קיצ'ס (דה באן ז"ל) יודעים בדיוק מה לעשות עם הנתח הלפעמים משעמם הזה. זה מתחיל עם התיבול המקורי, שכולל סומק וזעתר, ממשיך בצליה שמשאירה אותו עסיסי ונגמר בתוספות הכיפיות שאפשר לדחוף לפיתה יחד עם הבשר, כמו סלט חצילים, מיונז עמבה (כדאי!), סלט עגבניות פיקנטי ועוד. את הפיתה יהנדסו לכם כאן בזהירות, ואתם תגלו שפרגית היא לא תמיד סתם פרגית.
שניצל – ציון
"אצל ציון הירקון פינת טרומפלדור/ בין הדואר וקולנוע דן/ שמים הרבה הרבה לב בצלחת/ בשביל מעט מעט כסף קטן/ שמים הרבה אהבה בפיתה". כך כתב מאיר אריאל בשירו אצל ציון והנציח לעולמי עד את הכוך הזעיר והסימפטי שמאכיל את רעבי תל אביב בשניצל חם כמעט 30 שנה. אם יש מאכל שאפשר לקרוא לו מאכל ישראלי מובהק הרי שמדובר בשניצל עוף (בניגוד לשניצל עגל או שניצל לבן) פריך ומצופה פירורי לחם. השניצל אצל ציון מטוגן ברגע ההזמנה ומוכנס חם לפיתה עם סלטים טריים, קצת חריף וחיוך גדול.