״צריך חלום, אחרת תרצה למות״. צביקי עשת מקים ריזורט ביוון וצופה שחורות
״במקום להכפיל את מספר העובדים מ-400 ל-800 נשארנו עם שלושים״. הקורונה עצרה את התנופה של עשת אבל במקום להתאבל הוא פתח מעדניית משלוחים ונסע ליוון להקים ריזורט יוקרתי
צביקי עשת עונה לטלפון מהאי קיאה ביוון. הוא נמצא בשלבים האחרונים של בניית הריזורט הקולינרי שלו, ומספר בהתלהבות על חדרי האירוח המוקפדים, על סדנאות היוגה המתכוננות, על המטבח רחב הידיים הצופה לים הכחול שבו ייערכו סדנאות בישול ועל הגינה שבה יגודלו הירקות והפירות שיעלו על שולחנות מסעדת הריזורט. הפתיחה, שהתעכבה בשל המגפה, מתוכננת כרגע לאביב הקרוב.
מה שאתה מספר נשמע כמו חזון אוטופי
״תמיד צריך איזה חלום שיעמוד לך מול העיניים. אחרת, במיוחד במצבים כמו עכשיו, אתה תרצה למות. החלומות האלו נותנים לי סיבה לקום בבוקר״.
זה לא שעשת חי בלה לה לנד של ברבוניות מטוגנות וצזיקי. המסעדן החולש על מתחם מסעדות מרשים באזורי חן (הכולל את גרינברג ביסטרו, גרקו, הג׳לטרייה והפיצה) וסניף הרצליאני לגרקו מרגיש היטב את השפעות הקורונה על עסקיו.
המגיפה תפסה אותו בעיצומה של הקמת שני פרוייקטים שאפתניים נוספים מלבד זה שבאיי יוון – בניית מתחם ״גרקו ביץ׳״ בחוף הים של רויאל ביץ׳ באילת, והקמת שדרת אוכל שתוכננה להתשרע על פני 600 מטר בטיילת של תל אביב. החברה המחזיקה במסעדות שבבעלותו שהעסיקה לפני פרוץ המגיפה 400 עובדים תוכננה להכפיל את מצבת כוח האדם שלה ב-2020. ״במקום זה ירדנו ל-30 עובדים״, אומר עשת.
הקורונה תפסה אותך בתנופה
״ממש ככה. חודש פברואר היה חודש השיא שלנו. גרקו עבדה מעולה, גרינברג אחרי שבע שנים הגדילה את הפעילות שלה בחמישים אחוז ביחד עם יונתן רושפלד, הקמנו בגרקו בהרצליה חדר לסדנאות שף ולאירוח פרטי, התחלנו להקים את המתחם באילת, זכינו במכרז בטיילת בתל אביב. הכל היה בשיא״.
ב-15 במרץ נסגרו המסעדות, ועשת הסתגר בביתו. ״נכנסתי לחרדה בגלל הגיל שלי (57, ג.ו) וישבתי וטחנתי לעצמי בראש מה עושים. אחרי שבוע הבנתי שאני פותח מעדנייה, ובאמצע מאי פתחתי את המעדנייה של גרקו, מעדנייה יוונית עם רכבי קירור ממותגים שמשמיעים מוזיקה יוונית כשהם מביאים את האוכל״.
ב-27 במאי, פתח עשת את כל המסעדות. ״זה דרש מאמץ עילאי, להעמיד את הכל בחזרה על הרגליים. לגייס עובדים, כי לא כולם רצו לחזור מהחל״ת, להכשיר את העובדים, להפעיל את כל המערכות. אבל ביום הפתיחה הכל היה מוכן. וזה היה לא קל. לתת לאנשים את הביטחון להגיע, ומצד שני מצאנו את עצמנו משטרים את הסועדים שעוברים בין השולחנות להתחבק ולהתנשק עם חברים שלהם. אנשים איבדו את זה לגמרי, לא עניין אותם לא תקנות ולא כלום״.
ההחלטה לסגור את המסעדות הייתה נכונה בעיניך?
״הכל צריך להיות סגור עכשיו. אנחנו עם שלא יודע להתמודד עם מצבים אפורים, רק שחור או לבן. אני אומר את זה בכאב גדול כי יש לי עסק ושוב שלחתי את כל העובדים הביתה״.
ואיך מצליחים להחזיק את העסק במצב כזה?
״היום אנחנו עובדים במשלוחים מכל המסעדות שלנו, ובעיקר המעדנייה של גרקו עובדת טוב. להרוויח? לא ממש, אבל מחזיקים את זה עם שלושים עובדים, השפים עצמם מבשלים למשלוחים, והמזל הגדול שלנו שאנחנו עסק שמנוהל נכון ומאורגן טוב, אחרת לא היינו שורדים את זה עד עכשיו. אני מקווה שנצליח גם בהמשך״.
כשרק התחלנו לדבר אמרת שלמרות שאתה כרגע באי יווני משקיף על הים, אתה לא אופטימי
״אני חושש שהפעם זה יהיה יותר מורכב כי זה לא ייקח חודש. אוקטובר הכל יהיה סגור, בנובמבר נקבל את המכה של ההדבקות מעכשיו, אולי בסוף אפריל תחילת מאי המסעדות יתחילו לעבוד שוב. אני חושש שמספר מאוד קטן של מסעדות יצליח לשרוד את זה. זה יהיה יותר משנה מאז שהתחיל הסגר הראשון. לא מדובר רק על הכוח הכלכלי לעבור את זה, אלא גם על כוח נפשי. פעם אחת הצליחו להתגבר, אם יצליחו עוד פעם אני לא יודע״.
לפני הקורונה גם לא היה למסעדנים קל
״היה קשה גם לפני, אבל היום היינו קונים את הצרות של פעם בחזרה. מס לעובדים הזרים, היטל לא יודע מה – קחו את הכל רק תחזירו לנו את האפשרות לפעול כמו שצריך. אבל מי שמשקיע את האנרגיה שלו בעשייה ובקריאייטיביות יצליח״.
אתה יודע שאנשים שמעלים עכשיו לרשתות החברתיות תמונות מחו״ל זה מעצבן. אתה מקפיד להימנע?
״אני לא מעלה תמונות משום מקום, משתדל לשמור על הפרטיות שלי. אני עושה את עבודתי בשביל הנשמה שלי ומניח לאנשי היח״צ שלי לטפל בלשווק את זה״.