קווים לדמותה של היהדות התל אביבית
תל אביב אולי חשבת למעוז החילוניות, אך גופים ותיקים, לצד מיזמים ובתי כנסת חדשים, מבקשים למצוא בה מקום גם לזהות היהודית. חלקם מכוונים מראש גם לקהל חילוני, ויקבלו אותו בחום גם אם לא יבטיח לשמור מצוות
במציאות של מתיחות, שנאה בין דתית ופנים דתית וריקון הזהות היהודית מתוכן תוך הפיכתה לנכס פוליטי מפלג, עושה רושם שחלקנו הרמנו ידיים. בעוד יש כאלו המעדיפים להסתגר בקבוצת הייחוס שלהם, אחרים הופכים את איבוד התקווה לציניות שלעתים רק תורמת לשנאת האחר. בתקופה האחרונה אנו עדים לכמה ניסיונות לקירוב החילונים לדת מתוך בחירה. אתר האינטרנט "929 – תנ"ך ביחד", הישיבה החילונית בינה הפועלת בתל אביב, ירושלים ובאר שבע, ובית הכנסת "יקר" שמחזיק שני מוסדות בירושלים ובתל אביב הם רק חלק מהדוגמאות.
ליברליות, פתיחות ושיח
נוסף לאינטרנט, גם במרחב הפיזי יש גופים המנסים ליצור חיבור ושיח מכבד. התנועה הרפורמית קרמה עור וגידים באירופה של המאה ה־19, בעת שילובם של היהודים בחברות הסובבות אותם. חלק מעקרונותיו של זרם זה הם שוויון מגדרי, השתנות מתמדת ושימת ערכי המוסר במרכז, גם לפני הטקסטים היהודיים המסורתיים. מבשר היהדות הרפורמית בתל אביב הוא בית דניאל, שהוקם כשלוחה של הקהילה הרפורמית החזקה בארצות הברית. בשנת 1991 חזר הרב מאיר אזרי משנתיים של שהייה בסן פרנסיסקו ופתח ברחוב בני דן על גדת הירקון את המוסד הזה, שמטרתו הפצה של ערכי היהדות המתחדשת בעיר, לא רק באמצעות פעילות דתית אלא גם בעזרת אלמנטים חינוכיים, חברתיים ותרבותיים, הכל ברוח רפורמית.
"אנחנו הראשונים והמעצבים הגדולים ביותר בתחום היהדות הרפורמית. הבאנו קול ליברלי לתל אביב. התחלנו כבית כנסת והיום אנחנו אימפריה ערכית וחינוכית", מספר הרב אזרי. חבלי הלידה היו לא פשוטים, אך עם הזמן למדה העיר הליברלית לקבל את התפיסה החדשה, והשפעתו של המרכז הרפורמי גדלה. כיום, פרט למקור בבני דן, הוא מחזיק בשני לוויינים, ביפו ובמרכז העיר. רק לאחרונה נבחרה מירה רז, רבת המרכז היפואי שהוקם לפני שבע שנים, לאחת מ־50 הנשים המשפיעות בישראל של המגזין "פורבס". קהילת הלב ברחוב רש"י שבמרכז תל אביב נפתחה לפני שלוש שנים. "הזרם שלנו מדגיש שבין שחור ללבן יש הרבה צבעים ואנחנו משתדלים להיות באמצע. אצלנו גברים ונשים יושבים יחד, יש מקום לידע ולניסיון של הרב אך אין לו סמכות מוחלטת. הכל נערך בדיון דמוקרטי. אנחנו ממשיכים במסע של חידוש ושימור כאחד. חשוב לנו תמיד לנסות לחדש וליצור".
כיום מעורב בית דניאל במערכת החינוך התל אביבית, וקורסים ברוח רפורמית משולבים בגני ילדים ובבתי ספר עירוניים. מי שיגיע לביקור באחת הקהילות, יוכל להתרשם מקבלת שבת מוזיקלית ברוח ישראלית, קבלת שבת וחג שוויונית שאחת ממוביליה היא רבה, סדנאות שונות לגוף ולנשמה ועיון יצירתי בפרשת השבוע, אך כאמור, בית דניאל פועל גם מחוץ לגבולות המבנים שבבעלותו: "בימי שישי ב־18:00 אנחנו מארגנים תפילות במתחם שרונה ובמהלך הקיץ ערכנו קבלות שבת בנמל יפו. בית הכנסת עצמו פתוח לכל אורך היום ומתווה ערכים קהילתיים מגיל ילדים ועד גיל הזהב. ההשקפה שלנו מאוד ברורה. אנחנו בעד שוויון בין בני אדם, אנחנו בעד פשרה ודו שיח, לא בעד כפייה. אנחנו בעד נשים ובעד הקהילה הגאה. אנחנו לא מסתתרים ולא מתביישים, אנחנו היינו הראשונים להשיא זוגות חד מיניים ולתת לנשים לקרוא בתורה".
בתוך כל האלמנטים הלא שגרתיים הללו מנסה הרב אזרי להסביר כיצד הוא מתייחס למושג יהדות: "יהדות היא דת ותרבות. היא כוללת את הכתבים המסורתיים, מוזיקה ואמנות. תרבות יהודית זה עמוס עוז וזה הרבי מלובביץ'. כן, אני בורר לעצמי את השאלה של מהי יהדות. אני יכול לצטט מילים שאמר הרב קוק כחלק מהתפילה, אבל במילים אחרות שלו לא אעשה שימוש. הרמב"ם להשקפתי הוא פילוסוף דגול אך בתקופתו האישה לא הייתה במעמד שבו היא נמצאת היום, ולכן אשתמש בציטוטים שלו לגבי גישות פילוסופיות אך לא בנוגע למעמד האישה. אנחנו קוראים את התורה, וכשאנחנו מגיעים לנקודות המרגיזות והלא שוויונית אנחנו מתייחסים לזה ומדגישים שבימינו לא נוהגים ככה".
היהדות הקונסרבטיבית ליברלית הרבה יותר מהיהדות האורתודוקסית, אך עם היא זאת רואה בהלכה סמכות מחייבת, ובכך נמצאת על הרצף בין שמרנות לחידוש. לפני שלוש שנים הקים הרב רוברטו ארביב את המרכז הקונסרבטיבי נווה שכטר. נוסף לקורסים, קונצרטים ותערוכות בהשראת התרבות היהודית, בתוך נווה שכטר פועל בית הכנסת הקהילתי, המסורתי והשוויוני נווה צדק. "אנחנו קהילה שוויונית, גברים ונשים יושבים יחד; אך מצד שני אנחנו שומרים את ההלכה, החגים והשבת. אנחנו שביל הזהב בין הרפורמים לאורתודוקסים, משלבים את השמרנות והמסורת עם התחדשות". בעבר שכן במקומו של מרכז נווה שכטר בית הקפה הטמפלרי לורנץ. באמצע הדרך בין יפו הערבית ותל אביב היהודית של אז, היווה בית הקפה מקום מפגש ניטרלי ליושבי האזור, אך בשנות ה־30 הפך למרכז כינוסים של תומכי המפלגה הנאצית. כיום המבנה שוב משמש נקודת מפגש תרבותית: "יש אנשים שבאים להתפלל ויש כאלו שבאים ליהנות מהקורסים והפעילויות. המטרה היא ליצור כל מיני נקודות כניסה לעולם התוכן היהודי. אני מתייחס לעולם היהודי כעולם רוחני שיש בו מסורות של חוכמה. אנחנו רוצים מצד אחד להתחבר לעולם של העבר, אבל לא להיתקע שם אלא לנסות ליצור משהו חדש מבלי להתנתק מהמציאות העכשווית". בבית הכנסת נווה צדק לא נערכים טקסי נישואין בין זוגות חד מיניים, אך הרב ארביב מאפשר לכל מי שחפץ לקחת חלק בקהילה: "הקהילה המסורתית לא מקבלת את הנושא של נישואים חד מיניים אבל כן נותנת אפשרות לחיות יחד בכבוד. כל אחד שרוצה להתפלל מוזמן בשמחה".
חרם אורתודוקסי והידברות בין דתית
באופן לא מפתיע, היהדות האורתודוקסית מתקשה לקבל את הזרמים החדשים שלתפיסתה מאיימים עליה. הרב אזרי מסביר: "בתחילת הדרך זה לא היה פשוט, כתבו עלינו גרפיטי בכל פינה, בגן הילדים הראשון שבו פעלנו מרחו צואה על הקירות. היום אנחנו כבר מקובלים. כל מה שאנחנו עושים הוא להתאים את התפילות לשינויים ולתמורות שהתרבות שלנו עברה. אנחנו פועלים למען הקול הישראלי, אבל זה גורם לזרמים אחרים להרגיש מאוימים כאילו פוגעים להם במונופול". אף שהיהדות הקונסרבטיבית שמרנית מזו הרפורמית, גם הרב ארביב מנווה שכטר לא זוכה לחיבוק מהרבנות הראשית: "החרדים רואים בנו איום. אנחנו מדברים את אותה שפה הלכתית, אך מנסים ליצור חידוש מתוך ההלכה וזה לא מתקבל על ידם. לפני חודש הוצאתי ספר עם עם השיח' הסופי (זרם אסלאמי מיסטי הדוגל בפציפיזם – י"ז) עסאן מנאסרה לתפילות לשלום על פי המסורת של שלוש הדתות. זו סטירת לחי לכל הקיצוניים שמסתגרים וטוענים שרק להם יש את האמת. יחד עם חוקר הקבלה ד"ר אבי אלקיים הקמנו מסדר יהודי־סופי שנקרא 'דרך אברהם' ובמסגרתו מתקיימים מפגשים לימודיים ומוזיקליים בין יהודים וערבים. יש דרכים שונות להתחבר לאלוהים, כל אחד עם הזהות שלו, אבל זה לא צריך לבוא במלחמה אלא מתוך שיתוף פעולה". בבית דניאל הרפורמי נוהגים לארח אנשי דת נוצרים ומוסלמים.
"בחג השבועות האחרון אירחתי לעיני 500 איש את הקאדי של יפו ובשנה לפני כן את אחד הכמרים המובילים של הכנסייה הקתולית בישראל", מספר הרב אזרי. "אני ער כל הזמן לשנאה בין הדתות, ולכן אנחנו נוהגים לקיים בשנים האחרונות דיון ולמידה עם אנשי דת לא יהודים". הרב אזרי היה מעוניין שגם יהודים אורתודוקסים יבקרו בבית דניאל: "אני מזמין את הרב לאו (הרב הראשי לתל אביב – ישראל מאיר לאו – י"ז) להגיע אלינו לבית הכנסת בשבועות. בשביל הרב הראשי אני מאיים יותר מהחילוני הכי גדול של תל אביב. לרב לאו לא נוח לראות אותי בבית הכנסת, יושב ליד רעייתי ומתפלל את התפילה עם שינויים שנותנים מעמד לאישה". ניסינו לבקש את תגובת הרבנות הראשית תל אביב מפיו של עוזר הרב הראשי, הרב יצחק אוחנה. ברגע שנודע לרב במה עוסקת הכתבה – הוא בחר לנתק את הטלפון.
תרבות יצירה והשראה
בתחילת יוני הפציע ברשת אתר חדש שמטרתו, לדברי מקימיו, "להעיר את הלב" (ומכאן שמו, ליבא שפירושו לב בארמית). "כולנו (מקימי האתר – י"ז) חושבים שכל הבעיות שלנו מוצאות פתרון ביהדות. אלא שהתקשורת מעדיפה להציג את היהדות רק כשהיא עטופה בריב ובמחלוקת. צדק חברתי, חמלה, תמיכה נפשית – בכל אלו עסקה היהדות", אומר יאיר רוה, יוצר ומבקר קולנוע מוערך, העורך האחראי של ליבא. "בשנים האחרונות אנחנו רואים תכנים יהודיים נכנסים עמוק למצעדי הפזמונים במוזיקה ולטבלאות שוברי הקופות בקולנוע, ויש התעוררות מחודשות בחיבור בין אנשים לבין המקורות של העם. את החיבורים האלה אנחנו רוצים להציג". לרוה חשוב להדגיש כי לא מדובר באיזשהו זרם של יהדות מתקדמת, אלא ביהדות מהסוג הישן, "אורתודוקסית, אבל עם הרצון שלנו – אנשים שלא בהכרח גדלו בבית דתי – להזכיר שיהדות היא לא פוליטיקה ומשברים קואליציוניים, או אפילו חרדים, אלא הבית הטבעי שלנו".
את ליבא הקימו ארבעה אנשים מרקעים שונים. איש העסקים אילון תירוש, דתי לשעבר, הרב עופר גיסין, חסיד חוזר בתשובה, הרב צבי שפיגל, דתי לאומי חוזר בתשובה, ורוה, שמגדיר עצמו "חילוני מאמין". "זה לא אתר להחזרה בתשובה, אין בו קריאה לקיים מצוות. זה אתר שמיועד לחילונים ולדתיים באותה מידה", מסביר רוה. "גם דתיים, שומרי שבת ולומדי תורה, הרבה פעמים עושים דברים מכנית. אנחנו רוצים להראות שתוכן יהודי יכול להעיר את הלב כמו שיר טוב, כמו סיפור מרגש". האתר גדוש במאמרים וביצירות של דמויות בולטות בתרבות הישראלית והיהודית, בהם מאיר אריאל, אהוד בנאי, אדם ברוך, סיון רהב מאיר והרבנים מיכי יוספי, דב זינגר ועופר גיסין. "זה אתר שנועד להזכיר לנו את מה שאנחנו עמוק בפנים אמורים כבר לדעת. אם יש כאן עניין של תיקון אז התיקון הוא לגבי האופן שבו מדברים על היהדות באינטרנט: בלי מדון, בלי סכסוכים, בלי ריבים, בלי פוליטיקה ובלי החזרה בתשובה. אנחנו מוצאים ביהדות מקום מעורר השראה ליצירה, למעורבות חברתית ולענווה".