קוטפים את הפירות: על חקלאות אורבנית שמעתם?
יותר ויותר אנשים לומדים כיצד לנצל את המרחב העירוני, גם לצורך חקלאות. הכירו את קולקטיב אנייה ואת הגינות הקהילתיות של תל אביב
קולקטיב אנייה
ממתי? שמונה חודשים
כמה חברים? 12
אם נתקלתם בספסל ממוחזר ברחוב יפת שפורחים בו שתילי נענע ולמון גראס או בצינורות ברחבי פלורנטין, שהצמחים הקטנים בתוכם ניזונים ממי מזגנים – סיכוי לא קטן שמדובר בפעולות של אנייה, קולקטיב של אדריכלים, מעצבים, גננים ואקטיביסטים, שמעוניין ללמד אתכם לגדל את האוכל שלכם בעצמכם ולגרום לטבע העירוני לשגשג ולפרוח מתוך הבטון והאספלט. "העיר נותנת לנו המון משאבים שאנחנו מתייחסים אליהם כפסולת שעה שצריך רק לתפעל אותם כמו שצריך. אפילו את הלחות המזעזעת אפשר לרתום להשקיית הצמחים בלילה ולייתר את ההשקיה בבוקר, הכל תלוי מה שותלים ובתוך מה", מסביר רוברט אונגר, חבר בקולקטיב. "בסוף מדובר בטכנולוגיות לואו־טק, שמבקשות לקחת את הידע החקלאי הקיים ולעצב אותו באופן חכם ואסתטי". את החשיבה המקורית של אנייה תוכלו לבחון בתערוכה "המסתננים" בארטפורט, שם הם מציגים גינה אנכית, שהיא מערכת אקולוגית לטיהור אוויר וגם מרחב גידול מזון משותף – אבטיפוס שהם מתכננים למכור לרשויות מקומיות, לבתי ספר או ללקוחות פרטיים; אבל הפרויקט הגדול של אנייה ייערך בתחנה המרכזית החדשה, שם ייצרו מסלול שיעבור מהמדרחוב ועד הקומה השביעית, ובו קירות ירוקים, מנבטות למאכל ועוד הפתעות.
איך זה עובד?
מי שמעוניין לקחת חלק בפעילויות של אנייה מוזמן ליצור איתם קשר דרך הפייסבוק או הטאמבלר ולסייע בפרויקט התחנה המרכזית, או פשוט להשתתף באחת הסדנאות שהם מציעים.
גינות קהילתיות: איפה תוכלו לחפור יחד?
לכאורה גינות קהילתיות הן ההפך המוחלט מהאורבניות התל אביבית. בפועל, מפוזרות בעיר כמעט 30 גינות כאלה, המאגדות סביבן הורים וילדים, חקלאים עירוניים וסתם אנשים שמתחשק להם לחפור, לעדור ולהכיר זה את זה על הדרך. כל גינה מתאפיינת על פי הרצונות והצרכים של הגרעין שמפעיל אותה. יש שמשמשות כבית גידול לבעלי חיים ממינים שונים, אחרות מחולקות לערוגות אישיות או משותפות שמגדלות פרחים, ירקות, פירות או תבלינים, על שיטות גינון חדשניות או על עשיית קומפוסט; המשותף לכולן הוא השאיפה לבסס את הגינה על עקרונות אקולוגיים, על חיסכון במי השקיה ועל שימוש בחומרים ידידותיים לסביבה.
"כל גינה מחליטה לעצמה על ההתנהלות שלה", מספרת הילה הראל, פעילה בגינת פלורנטין הוותיקה. "אנחנו למשל החלטנו שהגינה תמיד תהיה פתוחה. לפעמים הומלסים ישנים בה בלילה, שזה מבאס אבל לפחות יש להם איפה לישון. גם בזה יש משהו קהילתי. אצלנו אין היררכיה וכל מי שבא, מתחלקים איתו בירקות שמוכנים באותו יום. התמהיל של מה שותלים ואיפה מתקבל במפגשים". הגינות גם מקיימות ביניהן רשת ענפה של קשרים, שמעצימה את הערך המוסף החברתי. "אם היית אומרת לי פעם שאמצא את עצמי במפגשי החלפת זרעים, לא הייתי יודעת מה להגיד לך", אומרת הראל, שבמפגש האחרון השיגה זרעי ענבים ושומר בתמורה לשעועית, חציל ופלפל חריף. "דרך פורום הגינות הקהילתי אנחנו מגיעים לימי עיון, מארחים חקלאים ומתעדכנים בשיטות גידול. אבל גם מי שסתם רוצה לגנן מוצא את המקום שלו אצלנו".