זה לא מצחיק יותר: עולם הקומדיה מפולג מאי פעם, כמו אמריקה עצמה

בשנת 2016 הרחוקה, כשטראמפ רץ לראשונה לנשיאות ארצות הברית, היה סנטימנט מסויים בעולם הקומדיה האמריקאי (שתמיד נטה לצד הליברלי) שזה יהיה נורא אם הוא ינצח, אבל לפחות תצא מזה הרבה קומדיה טובה. שנת 2024 – אחרי שטראמפ ניצח בבחירות 2016, הפסיד ב-2020, עודד הסתערות על הקפיטול ב-2021 ורץ שוב לנשיאות – הסנטימנט הזה כבר לא קיים. וזה לא בגלל שטראמפ הפסיק לספק חומר טוב לקומיקאים. הוא עדיין אדם זקן ומטורף עם נאומים מטורפים על זרים אוכלי חיות מחמד ואיברי המין של שחקני גולף אגדיים. יש עדיין הרבה על מה לצחוק, אבל הכל גם נהיה הרבה יותר רציני.

>>

עולם קומדיית המיינסטרים האמריקאי מפולג יותר מאי פעם, כמו אמריקה עצמה. יש ספקטרום רחב: מהאולטרה-ווק שלא יצביעו להאריס כי היא שמרנית מדי, דרך הליברלים שממשיכים לספר בדיחות על טראמפ כאילו זה עוזר, לקומיקאים האדג'יים שמנסים לרקוד על שתי החתונות ועד לקומיקאים הימניים שאשכרה הביעו תמיכה בטראמפ. אחד שכזה הוא קומיקאי הרוסטים טוני הינצ'קליף, הידוע מהמופע החי "קיל טוני", שפתח בשבוע שעבר את העצרת הגדולה של טראמפ בניו-יורק עם מגוון בדיחות גזעניות. סליחה, התכוונתי בדיחות גאוניות שאם לא אהבתם, אתם סתם תינוקות ליברלים בכייניים. 

"שמעתם שיש אי גדול של זבל שצף באוקיינוס?" שאל הינצ'קליף על בימת מדיסון סקוור גארדן, וענה "כן, קוראים לו פורטו ריקו". האם זה רעיון טוב להעליב אי שלם של מצביעים פוטנציאליים (תושבי פורטו-ריקו עצמם לא יכולים להצביע, אבל אמריקאים ממוצא פורטוריקני בהחלט יכולים)? כנראה שלא. מספר תומכי טראמפ לשעבר יצאו נגד ההתבטאות הזאת, כולל המוזיקאי הפורטוריקני ניקי ג'אם (שטראמפ חשב פעם שהוא אישה), ויש סיכוי שהינצ'קליף הטה את הכף בבחירות הכי מכריעות באמריקה, וזה אולי הדבר המצחיק ביותר שהוא עשה.

האם לשים את הינצ'קליף על במה כל-כך גדולה הייתה טעות של קמפיין טראמפ? אולי מה שעובד אחרי חצות ב"קומדי סלר" לא עובר באיצטדיון מול קהל של אלפים, ומשודר בלייב לקהל של מיליונים. אולי ברגע שמוציאים בדיחות רוסט מאותם מועדונים קטנים, ומביאים אותם לעצרת פוליטית לטובת מועמד שמגבה את הבדיחות הגזעניות במדיניות גזענית, עשוי לשנות את הקונטסקט של הדברים. הינצ'קליף כנראה שלא נפגע מהאירוע – מעריציו אוהבי ההומור התקיף איתו באש ובמים, ומבחינתם הוא יצא מלך בכך שנשאר נאמן לסוג ההומור שלו בבמה כה גדולה. לטראמפ גם יש תומכים נלהבים ונאמנים, אבל הוא בעיקר תלוי באותם "מתלבטים" שמתנדנדים בין שני המועמדים, ויש סיכוי שלפחות את הפורטוריקנים שביניהם הוא איבד. 

מוקדם יותר השנה הינצ'קליף אירח במופע שלו את הקומיקאים שיין גיליס – הקומיקאי השמרני החביב על הליברלים, שפוטר מ-SNL בעקבות הערות גזעניות, אך מאז חזר להנחות את התוכנית – ואדם ריי, אדם שעושה חיקויים של ד"ר פיל בטיקטוק. גיליס וריי הופיעו בתור טראמפ וביידן, ונראה לרגע שהיתה תקווה לקומדיה שצוחקת על שני הצדדים, כי באמת היה על מה לצחוק. ביידן זקן מגוחך לא פחות מטראמפ (גם אם פחות פאשיסט), אבל מאז שהוחלף על ידי האריס קשה יותר לאנשי MAGA למצוא סיבות לגיטימיות לבדיחות, אז הם פונים למכנה המשותף הנמוך (והגזעני) ביותר. ברדיט של "קיל טוני" היו כאלו שהציעו מופע נוסף, אך נראה שיהיה קשה מאוד למצוא אישה שחורה שתסכים לגלם את האריס שם, והשותפות הפוליטית הקומית כבר מזמן אבדה.

בנתיים, באותו מוסד קומדיה אמריקאי שנקרא "סאטרדיי נייט לייב" שבמקרה גם חוגג 50 שנים באוויר, עוסקים בבחירות בעיקר במערכוני הפתיחה שלהם, עם חבר הקאסט ג'יימס אוסטין ג'ונסון בתור טראמפ, וכמה ליהוקים מושכי תשומת לב של כוכבי עבר מהתוכנית: מאיה רודולף מגלמת את האריס כמועמדת אוקוורד עם כוונות טובות, אנדי סמברג בחיקוי מאוד מחמיא לבעלה דאג אמהוף, ודיינה קארבי מבריק כג'ו ביידן, שחוטף יותר חיצים מאז שעזב את מערכת הבחירות. כמו רוב תקשרות המיינסטרים, גם SNL מואשמת בנטייה לצד השמאלי, ויש להודות שכשמביטים בחיקוי הטראמפ המדויק להכאיב של ג'ונסון פולט הערות פאשיסטיות, זה קצת נכון. מצד שני, גם זה שהוא פולט הערות פאשיסטיות קצת נכון.

האם יכול להיות שהתכנית הייתה יותר מאוזנת אם גיליס היה מצטרף לקאסט אז ב-2019, כמו שיוצר התכנית לורן מייקלס התכוון? האם בעולם בו צד אחד מעודד מרד אלים במטרה להרוס את הדמוקרטיה יש בכלל מקום לקומדיה מאוזנת? כי המציאות היא שבזמן שאנחנו מתלבטים על השאלות האלו, קומיקאים רבים מימין מתחילים לקבוע עובדות בשטח, כי בזמן שהקומדיה הטלוויזיונית ממשיכה בנטייה שמאל, הקומדיה חסרת המעצורים של האינטרנט נותנת פייט מימין. במהלך קמפיים הבחירות הנוכחי טראמפ התארח אצל שלושה סטנדאפיסטים שמפלרטטים עם הימין הקיצוני – ג'ו רוגן, אנדו שולץ ותיאו וון.

האירוחים האלו הפכו לכלי משמעותי בקמפיין שלו, סוג של ירידה לעם שעובדת עבור ההמונים שלו. הריאיון אצל רוגן נתן למועמד במה חופשית בת 3 שעות להפיץ את הפרופוגנדה שלו ללא שאלות מאתגרות מדי מצד רוגן, אך כאשר הוצע לקמלה ריאיון היא ביקשה לקבוע תנאים מקדימים (למשל, לקצוב את הריאיון לשעה), אולי מתוך ניסיון שלא ליפול לפח צליבה קונספירטיבי מאת רוגן. במקום זה, קמלה מצאה בנתיים אירוח בפודקאסט עצות הדייטינג הקומי בהנחיית אלכסנדרה קופר, "Call Her Daddy". כשאובמה התארח ב-2015 במה שהיה דאז הפודקאסט המוביל באמריקה – WTF עם מאר מארון – זה היה ביג דיל, וגם אז היה מדובר בפודקאסט מכובד ואהוב, ונשיא בקדנציה השנייה. היום זה טראמפ אצל סטנדאפיסטים מלוכלכים והאריס בפודקאסט שמלא בבדיחות סקס.

זו המציאות שאנחנו חיים בה – קשה יותר לצחוק על המועמדים, כי מעמד הפוליטיקאי האמריקאי (ואולי בכלל) נשחק לרמה הזו. אמנם אין דרך לחזות מי ינצח בבחירות האלו, בטוח לא לקומיקאים, אבל מה שכבר בטוח זה שמערכת הבחירות הזאת היתה לא מי יודע מצחיקה, כאוטית מדי מכדי להיות מעניינת באמת, ובעיקר לא כיפית בכלל. בואו נקווה לתוצאות טובות ועתיד שיאפשר לנו להינות מקומדיה, במקום לפחד מהפאנצ'ליין שיבוא.