האיש הכי אהוב בהוליווד: כך הפך קיאנו ריבס מבדיחה לאייקון

קיאנו ריבס חגג היום שישים, ויש לו הרבה מה לחגוג. הוא נראה מעולה, ממשיך לככב בסרטי קולנוע גדולים והוא עדיין אחד הכוכבים האהובים בהוליווד. כיום ריבס הוא אושיות גדולה מעבר לסרטים שלו – אולי לא כוכב כמו שהוא היה בשנות התשעים, אבל מבחינת דעת הקהל אין ספק שנרשם שינוי חיובי מהתדמית הקודמת שלו כטמבל חתיך בלי טיפת כישרון משחק. איך זה קרה? איך הוא הפך משחקן מצליח אך שנוא, לדמות כה מכובדת ואהובה? בואו נצא ל"מסע כזבים" כדי לגלות. 

>> החיים הם כל מה שאי פעם התכוונו. עם המוות חייבים להתמודד

קיאנו צ'ארלס ריבס נולד בביירות, לבנון ב-1964 לאם בריטית ואב אמריקאי, אך עבר במהרה לקנדה שם התחיל להתעניין במשחק. לאחר כמה תפקידים הוליוודים קטנים, ריבס זכה לפריצה הגדולה שלו בקומדיית האייטיז "ההרפתקה המצויינת של ביל וטד" שם גילם את טד, חצי מצמד בני הנוער הטמבלים (וכנראה סטלנים) שיוצאים למסע בזמן בתא-טלפון קסום כדי לא להיכשל בשיעור היסטוריה. ריבס נתן הופעה די מושלמת בתור טד הדביל-אך-טוב-לב. כל-כך מושלמת עד שהתדמית הזאת תישאר דבוקה אליו.

אחרי תפקיד מוצלח בדרמת האינדי של גאס ואן סנט "איידהו שלי", ריבס קיבל על עצמו תפקיד ראשי בעיבוד של פרנסיס פורד קופולה ל"דרקולה", פרוייקט שאפתני במיוחד שלצערו של ריבס, ביקורות רבות התמקדו במשחק חסר הרגש, והמבטא הבריטי המזוייף שלו. בשלב הזה ריבס מזוהה כל-כך עם דמות ה"בן דור האיקס מקליפורניה", כך שלראות אותו בדרמת תחפושות של המאה ה-19 הרגיש מגוחך.

לכן ריבס הפך למעין בדיחה, קריקטורה של שחקן הוליוודי ללא כישרון, חומר חיקוי קל לקומיקאים: כל מה שצריך זה הבעה חולמנית, חיוך דבילי, ולהגיד "Woha" הרבה פעמים. אפילו התפקיד שלו בשובר הקופות "ספיד" לא מצליח להפוך אותו למישהו שהקהל ייקח ברצינות, במיוחד שהוא גם מככב בשטויות כמו "ג'וני נמוניק" ו"מלכודת לפרקליט". אבל אז ב-1999 וויל סמית' עושה את טעות חייו ובחר לשחק בכישלון "פרוע על המערב", וריבס מקבל את הזדמנות חייו לככב בסרט אקשן מד"ב קטן בשם "המטריקס".

"המטריקס" הוא למעשה סרט די מגוחך, אבל בקטע טוב. הוא משלב פילוסופיות שונות לגבי המציאות, יחד עם אפקטים חדשניים, ג'יבריש טכנולוגי, קרבות קונג-פו וסטייל בערימות. ובתור מושיע המין האנושי שנראה טוב בחליפה שחורה, גלימה ארוכה ומשקפי שמש, ריבס די מושלם לתפקיד. אבל עדיין מדובר בסדרת סרטי אקשן, אולי אייקוניים במיוחד, אבל לא מהסוג שזוכה באוסקרים. סרטי ההמשך של "המטריקס" זוכים לביקורות פחות אוהדות, וריבס שומר על פרופיל יחסית נמוך. הוא חוזר מדי פעם לככב בסרטים כמו "קונסטנטין", "הבית באגם" ו"כשהעולם עמד מלכת" אבל אף אחד מהם לא הופך להצלחה מסחררת.

ואז מגיע "ג'ון וויק". ג'ון וויק הוא אולי התפקיד המושלם לקיאנו ריבס, שחקן שדיאלוגים אף פעם לא היו הצד החזק שלו. וויק הוא גולם של כעס ונקמה, וריבס מצליח להביא כל-כך הרבה למבטים המיוסרים שלו, ומעט המילים שהוא אומר. לראשונה מאז שנות התשעים, ריבס זוכה לשבחים כמעט אוניברסליים על המשחק שלו, אבל זה לא הדבר היחיד שקורה. התדמית של ריבס משתנה. הוא מקבל את הכינוי "The Internet's Boyfriend", בזכות הקסם האישי והגישה החיובית שלו לחיים. האיש שהיה פעם פאנצ'ליין, עכשיו כל-כך אהוב, שכוכב חברים מתיו פרי ז"ל, היה צריך להתנצל על כך שהעליב אותו בספר שכתב ב-2023. כעת, ריבס הוא סוג הבן-אדם שיופיע בתור עצמה בקומדיה הרומנטית "אם זו אהבה", או בתור צמח מדבר חכם ב"בובספוג הסרט: מבצע הצלה". 

ריבס הפך את עצמו מבדיחה, לאחד הסלבריטיז האהובים בהוליווד. איך הוא עשה את זה? הוא בחר בתפקידים טובים, לקח צ'אנסים על במאים חדשים, אבל הכי חשוב – שמר על עצמו נקי. הוא לא הסתבך בפרשיות, לא אמר שום דבר לא במקום, ופשוט נראה כמו אחלה של בחור. ריבס הוא דוגמה לכך ששואו-ביזנס זה עניין של תדמית, אבל לא תמיד בקטע רע. אם התדמית שלך היא בחור נחמד, תתמקד בזה, תמצא את מה שאתה טוב בו (למשל: גילום גיבורים שקטים ולא אצולה בריטית), ובסוף אולי גם אתה תזכה להיות החבר של האינטרנט. טוב, גם גוף יפה ומבנה עצמות טוב בפרצוף יכול לעזור.