קפה נח ייסגר בעוד כשבועיים אחרי למעלה מ- 13 שנה של פעילות
קפה נח - הסוף: אחרי יותר מ-13 שנות פעילות ייסגר בעוד כשבועיים קפה נח, שהיה בית לאנשי רוח ואומנים. שמעון משל: "קפה נח שזור בחייהם של הרבה מאוד אנשים"
אחרי 13 שנה של פעילות, ייסגר אחד מבתי הקפה האהובים בעיר, קפה נח. הערב פורסמה ידיעה בחשבון הפייסבוק של אחת מבעלות המקום, לילך ספיר, ובה נכתב כי הגיע הזמן להיפרד. עוד נכתב בהודעה כי ב-12 בדצמבר, יום שישי, יהיה היום האחרון לפעילות.
קפה נח היה שייך לקבוצת שותפים שהם גם חברים: שרית ודניאל דבידובסקי, סיגל אריאלי, לילך ספיר ושמעון משל. במקומו של קפה נח ייפתח בהמשך בית קפה אחר.
"סיגל ושרית, השותפות שלנו, שניהלו את נח רצו להמשיך לכיוונים חדשים בחיים", כך מסר שמעון משל, מבעלי המקום, "הן פנו אלי ושאלו אם אני פנוי לקחת את המושכות. עניתי שלא כי אני בפיקוק לגמרי. היו הרבה לבטים והרבה דיונים על זה אבל מה שקבע את העניין זה שלא היה מי שינהל את המקום בפועל ביום יום, לא רצינו לקחת מישהו חיצוני".
איך זה מרגיש להיפרד מהמקום אחרי 13 שנה?
"קפה נח שזור בחייהם של הרבה מאוד אנשים: לקוחות, עובדים וכמובן שלנו. רצינו להפוך רחובות לשכונה ויצא הרבה יותר מכך: השכונה הפכה למשפחה בזכות נח ואני מאמין שהמשפחתיות הזו חזקה מספיק להישאר גם אחרי שהפעילות בכתובת תסתיים".
מסיבת פרידה מקפה נח תתקיים ביום שבת 13 בדצמבר, פרטים מלאים יגיעו בהמשך.
הודעת הפרידה שפרסמה סיגל אריאלי בחשבון הפייסבוק שלה:
"איך נפרדים ממשהו שהוא כל כך חלק ממך?
הקמנו את נח לפני יותר מ-13 שנה… 13 שנה חמישה חודשים ו-9 ימים.
הקמנו את נח כי אף אחד לא הקים אותו קודם.
הקמנו את נח כי עברנו ברחוב כמה חודשים קודם לכן, כשנעשה השיפוץ לקראת הפיכת החלל למה שהיינו בטוחים שהוא בית קפה והסתבר שכוונת המשורר הייתה חנות מנורות מעוצבות.
הקמנו את נח כי צריך להפוך רחובות לשכונה, כי אי אפשר לעלות במעלית ולהרכין את הראש עד גמר הנסיעה המשותפת, כי צריך שיהיה איפה להשאיר מפתח לילדים, כי צריך שיהיה איפה שיכירו אותך ויקבלו אותך כמו שאתה, כי שכונה היא רק אוסף רחובות בלי הבר השכונתי, המכולת השכונתית, הקפה השכונתי, הדואר השכונתי, הגינה השכונתית.
הקמנו את נח כי צריך שיהיה לך נח.
ביום שפתחנו הייתה הפסקת חשמל ל-7 שעות.
ביום שפתחנו לא היה איך לתת עודף בקופה כי שכחנו לפרוט כסף.
ביום שפתחנו היה לנו עובד אחד שעבר במקרה ברחוב כמה לילות קודם כשישבנו במקום והייתה תחושה של כאוס ושאין סיכוי לפתוח תוך כמה ימים. ייקח עוד חודש לפחות.
ביום שפתחנו היה נגדינו צו הפסקת שיפוצים שהוציאו השכנים ואמירה חדה ובטוחה של העורך דין שכבר ראה הכל שיש לנו חצי שנה עד צו סגירה כי אין מצב שיתנו רשיון לעסק בתוך שכונה. (ואלא איפה נפתח בית קפה שכונתי אם לא בתוך שכונה?).
כשפתחנו את נח, יובל נח, הבן של שרית ודניאל היה בן שנה וחשבנו שזה שם טוב להתחיל איתו. יתר הפרשנויות למילה נח הגיעו מאוחר יותר והשתלבו בנוחות במקום…
ועברו 13 שנה חמישה חודשים ו9 ימים.
לשלושתינו שני ילדים ולשרית גם כלב..
אין ספור ילדים בדקו מה קורה כשבולעים את האבנים הקטנות שמתחת לעץ וכבדרך נס פח השמן עדיין יש עוד הרבה אבנים שם..
לכל אחד מאיתנו הזמן שלו במקום, בשעות שונות, ברגעים שונים, בהצלחות ובמשברים, פיגועים ומלחמות, הסכמי שלום, מרד האוהלים, ערבי ג׳אז, רגעים קטנים, המון רגעים קטנים, אין ספור רגעים קטנים שאין שום יכולת, פיזית או ריגשית, לתאר אותם, עץ דקל אחד וצל שזז כל יום למקום אחר.
והגיע הזמן שלנו להיפרד. לתת לדור הבא לעשות את שלו. לנו להמשיך הלאה…
ב12/12 יהיה היום האחרון.
עד אז יהיה נח.
שלכם,
שרית, דניאל, סיגל, שמעון ולילך"