על חורבות מוזס ברוטשילד: הבראסרי החדש שמבטיח מנות נדיבות

באחד מהלוקיישנים הכי מבוקשים בתל אביב, הנקודה שעל שדרות רוטשילד בה שכן במשך שנים ארוכות סניף מוזס המיתולוגי, נפתח כעת בראסרי שמזכיר לנו את תל אביב הטובה – כזה שאפשר למצוא בו אוכל נהדר ואיכותי, המוגש בנדיבות ללא יומרות ודוואינים מיותרים. יש בו גם אווירה נונשלנטית ונעימה, ועיצוב שקשה להישאר אדישים אליו. ולמרות ששמו קפה פטיט, כל קשר למידות קטנות מקרי בהחלט.

>> שווה נסיעה לקריית ביאליק? רשת סינבון חוזרת לארץ בפעם השלישית

נכון לעכשיו, בקפה פטיט יש 120 מקומות ישיבה, ובעתיד אמורים להצטרף למתחם שמחוץ למסעדה 60 מקומות נוספים – היי, הבטחנו שקטן זה לא יהיה. גם המנות המוגשות במקום רחוקות מלהיות פטיט, ולא תמצאו פה מלצר שיציע לכם שרינג על כמה צלחות אומללות – אלא אשכרה מנות ראשונות שמכילות יותר מעשרה ביסים, גם העיקריות גדולות ומשביעות, ואפילו הקוקטיילים מחוזקים במידה – ושניים יוציאו אתכם שיכורים יופי יופי. כבר אהבנו. אז למה בכל זאת פטיט? קצת הומור נו.

מה בדיוק פטיט פה? קפה פטיט. צילום: אנטולי מיכאלו

מאחורי קפה פטיט עומדים שף המסעדה איוואן מסלוב ("מסלוב דלי") וצמד המסעדנים ואנשי חיי הלילה יונתן לוין וארז צבי אביב ("ג׳ניה", "רובינא", "רופטופ" 98 ועוד), כאשר האחרון עיצב את המסעדה, תכנן את השיפוץ, ויצר מקום נעים באווירה אירופאית ועיצוב מוקפד שמזכיר בראסרי צרפתי לכל הדעות. שולחנות עץ מהגוני, וילונות כבדים ואלגנטיים, מנורות חמימות, והשוס המרכזי – שטיחים פרסיים, שכמותם לא ראינו במסעדה מזה זמן רב. אז איך פותחים מקום כזה גדול דווקא עכשיו? 

״נכון שאין תיירים, מה שמוביל לכך שעסקים רבים נאלצו לסגור, אבל באופן דומה גם הישראלים טסים הרבה פחות", מסביר לוין. "והם עדיין מחפשים לבלות, רק שעושים את זה לא במסעדות פיין דיינינג, אלא במקומות נגישים שמאפשרים להם אסקפיזם מינימלי מבלי לקרוע את הכיס. הברים שלנו, טפו טפו טפו, עובדים יפה גם במצב הנוכחי כי לאנשים גם נמאס לשבת בבית ולראות חדשות, והם מחפשים איפה כן יכולים לנקות את הראש מבלי שזה יהיה יותר מדי מנותק מהחיים עצמם".

עיצוב שאי אפשר להתעלם ממנו. קפה פטיט. צילום: אנטולי מיכאלו

התפריט אכן לא מנותק, ומכיל מנות קלאסיות, אליהן הוסיף מסלוב את פרשנותו האישית ("פתאום רוטב מקסיקני או טכניקה אסייתית, וגם כמובן ים תיכונית") מניסיונו כשף התפעולי של טומפולופומפו ועבודתו עם רושפלד ורפי כהן. "באמת שלא יצרנו כאן מקום של פיין דיינינג מהודק ומהוקצע מדי שלא קשור בשום צורה לתקופה שאנחנו חיים בה, אלא מקום עם מנות נדיבות במחירים נוחים באופן יחסי, שמאפשרים לאכול ארוחת ערב טובה, לשתות דרינק ולהיות לרגע במקום אחר. אבל לא אחר מדי״.

אולי ראוי לתת דגש למינוח "מחירים נוחים באופן יחסי", כי הם בהחלט לא זולים, אבל ביחס לסוגי המנות והמטבח, מדובר במחירי בראסרי של לפני עשור. גם פקטור הגודל משתכלל פנימה, שכן הראשונות נדיבות במיוחד – קרפצ׳יו קולורבי (52 ש״ח), המוגש עם צ׳ימצ׳ורי עשבים וגבינת ברי, או ברוסקטת הטונה האדומה, שאמנם לא מקורית במיוחד, אבל זוכה להגשה נפלאה עם שלוש יחידות נאות שמעליהן טונה אדומה טרייה, איולי פלפלים, צלפים ובזיליקום (72 ש״ח לשלוש יחידות). עוד בתפריט ברוסקטת השרימפס (78 ש״ח), שמוגשת בציר סרטנים ענוג עם חמאה, ועם עגבניות, זיתים ויין לבן וכמות הגונה של שרימפס.

ארוחה חדשה. איוואן מסלוב בקפה פטיט. צילום: אנטולי מיכאלו

בזירת העיקריות איתרנו פסטות טריות בעבודת יד (אלי אוליו, ניוקי פורצ'יני, פפרדלה עם ראגו לחי ועוד, 68-92 ש"ח) לצד מנות בראסרי לפי הספר – שניצל עם תוספת (72 ש״ח), ריזוטו ירוקים עם אספרגוס, אפונה וברוקולי באווירה קיצית וקלילה (77 ש״ח), המבורגר עם תוספת לבחירה (78 ש״ח), פילה בקר ברוטב יין אדום עם דוקסל פטריות ופירה (168 ש״ח) או פילה דג ים עם קרם כרובית. עגבניות צלויות ותרד (98 ש״ח). המקום פתוח להרצה כעת, ופועל בשעות הערב בין 18:00 ועד לאחת בלילה. בהמשך מתכננים לפתוח לסרוויס צהריים, ואחר כך גם לבוקר ולייט נייט מתבקש, כדי שזה יהיה בראסרי כמו בימים הטובים של תל אביב השפויה. מי ייתן וזה הפטיט גדול יהיה.
רוטשילד 35, בימים ב'-ש', 18:00-01:00 שעות הרצה. לפרטים והזמנות