הגזמתם: הקראנץ' הזה הוא מפלצת הייפ שלא היתה צריכה להיוולד

בערך שמונה מקומות שונים עברתי עד שמצאתי את מבוקשי. שמונה זבנים שונים, מרביתם כבר ידעו מה אני עומדת לבקש, ענו לי ביובש "עדיין לא הגיע הקראנץ' החדש". רק בניסיון התשיעי מצאתי אותו, אי שם בין שלגון אבטיח לשוקובו בחנות ממתקים רנדומלית, מתערסל בעטיפה בוהקת שרק צועקת "תקני אותי". אז קניתי.

>> איפה אוכלים את הפיצות הכי טובות בתל אביב? 24 תשובות אפשריות
>> הרעב מתעורר: 8 מסעדות, ברים ובתי קפה שכולם ידברו עליהם בחודש יולי

אף פעם לא חשבתי שאני טובה מדי בשביל טרנדים. אם כבר, להיפך – איפה שיש הייפ מוגזם ומופרך, אני שם. כך עשיתי אי שם ב-2022, כשרדפתי את הקראנץ' פיסטוק שהתחיל את כל הטרללת, ובדיעבד גם התגלה בתור הקראנץ' המוצלח מכולם. המשכתי בקיץ שאחרי לרדוף אחר הקראנץ' בטעם החלב של הקורנפלקס, וכך נגסתי באותה התלהבות בקראנץ' הבמבה אדומה בקיץ דאשתקד. אבולוציה מעניינת עברו הקראנצ'ים של נסטלה, שמדי שנה הפכו למעשה לפחות ופחות מוצלחים מהשנה שלפני.

את ההצלחה המסחררת של הפיסטוק כנראה שאף אחד לא יכל לחזות, בטח לא ברמה שאנשים ספסרו בשלגון הירוק, או גרוע מזה – נסעו עד פתח תקווה כדי לאחוז בו. ובכן, יתכן שההצלחה הזו סחררה אותם – משנה לשנה, כנראה כדי לעמוד ברף ההייפ, שלגוני הקראנץ' של נסטלה הפכו למתוקים יותר, מוגזמים יותר, ובהתאמה לא מקרית – טעימים פחות. והדוגמה הכי טובה לכך היא טעמו של הקראנץ' החדש, "הקראנץ' מאנץ'", שאפילו לא נכנס בשורה אחת על העטיפה.

"שלגון בשומן צמחי בטעם חטיף תירס במילוי ממרח בטעם בייגלה ובציפוי שוקולד חלב ושקדי מרק". בהודעה לעיתונות הגדירו את טעמו של "חטיף תירס" בתור אפרופו – אולי כדי להוסיף קריצה ישראלית נוסטלגית לקלחת – וקינחו בהגדרת השלגון החדש כשילוב ייחודי של חטיפים אהובים על הישראלים. בתור ישראלית, ועוד אחת שאוהבת מתוקים וחטיפים, היה אפשר לחשוב שאתלהב מהשלגון החדש, על אחת כמה וכמה בתור מי שרודפת שלגוני קראנץ' למחייתה מדי קיץ. אבל צר לי לאכזב – אין מה לרוץ לפיצוציות, הפומו לא מצדיק את המאמץ, כי הקראנץ מאנץ' לא טעים.

בתור כתבת הקינוחים הרשמית של טיים אאוט, נדיר מאוד שאני טוענת שמשהו מתוק מדי, אבל המשהו הזה מתוק מדי. אין שום זכר לאפרופו או טעמיו, וגם שקדי המרק הספורים שמודבקים במשורה על הציפוי לא מוסיפים דבר לטעם, למרקם או לחוויה כולה. מה שנשארו איתו זה טעם דהוי של בייגלה מלוח (עוד טירוף ישראלי מאוד) וגלידת שוקולד בשומן צמחי עם טעם לוואי נשכח של דמוי בייגלה. זהו, זה הכל. לא מאנץ ולא נעליים. מעבר לכך, ההדבקה של שקדי מרק (מוצר קדוש ואייקוני של אוסם) מרגישה יותר כמו ניסיון מאולץ מצד נסטלה להקפיא את ישראלי הנוסטלגית בתוך שלגון. או גרוע מזה, כמו החלטה שהגיעה ממחלק השיווק, ולא ממחלקת פיתוח הטעמים.

ברור שזה לא עובד. אי אפשר לפרוט סתם כך על מיתרי הנוסטלגיה ולקוות שנשכח שהכל חרא פה. נדמה שככל שהזמנים פה רעים יותר, כך הקראנצ'ים של נסטלה יהפכו למוגזמים יותר – כדי לתפוס את תשומת הלב, כדי להפעיל את הגלגלים של אינטסגרם, כדי לגרום לי לרוץ שוב ל-9 מקומות שונים עד שאטעם את הפרנקנשטיין הקריר החדש. כנראה שבשנה הבאה נאלץ לטעום את קראנץ' כריות נוגט עם פירורי ערגליות תות וליבת נקטר תות בננה של פז (נסטלה, אל תשכחו להעביר אחוזים). אם כבר הכל מושחת, אז גם הקראנץ' מאבד פרופורציות. לשם שינוי, נמליץ לא לשתף עם זה פעולה, כי בסוף אתם עלולים להישאר עם עטיפה ריקה וצרבת קלה.