הרימו את הרמה: רוז' היא מסעדה שתרצו לנסוע בשבילה רחוק

עם כל הכבוד לתל אביב, ויש כבוד – לפעמים הלב קורא אל המרחב, ממש כמו מרקו בשעתו. הקיץ האינדיאני שנחת כאן לאחרונה מזמין לעזוב את שולחן השרטוט ולנסוע לצפון, היכן שהשדות ירוקים והכלניות אדומות, סגולות ולבנות. בעונה הזו של השנה רמת הגולן יפה מתמיד. סלעי הבזלת עדיין אינם לוהטים, ועם קצת דמיון אפשר לחשוב שהגעתם לטוסקנה. גם עכשיו, כשהטבע במלוא יופיו, מלון פרא בולט על רקע הנוף בפשטותו היוקרתית וסליחה על האוקסימורון. הריזורט שנפתח לפני חמש שנים (ונסגר ונפתח כמה פעמים בעקבות אירועים בטחוניים) חוזר לעצמו, ומשדרג את המסעדה עם שף חדש ותפריט מקומי־עונתי במלוא מובן המילה.

>> "פתיחת שולחן שלא קורעת את הכיס": שובם של תפריטי הצהריים
>> נרים עוד כוס של משהו: 23 ברי היין הכי מומלצים בתל אביב

בישראל אין כמעט מסעדות דסטיניישן, כאלו שנמצאות במקום מרוחק ששווה לנסוע עד אליו במיוחד. בצפון אפשר למנות בקטגוריה הזו את רוטנברג ואת ביסטרו מיכאל עד לסגירתו, וזהו בערך. ככה זה במדינה שכל נקודה בה נמצאת במרחק נסיעה מעיר גדולה. מלון פרא ומסעדת רוז' ממוקמים סמוך לצומת בית המכס, באזור שאם נקרא לו שממה קולינרית יש סיכוי שהוא יענה.

לאחר פתיחה מגומגמת, שמגלמת בתוכה את הקשיים שעסקים בצפון חווים, נבחר להוביל את המסעדה שף יוסי הייב, בן לאב בדואי מטובא זנגרייה ולאם אנגליה שהגיעה לארץ כמתנדבת. הוא גדל בקרית שמונה ומכיר את האזור היטב, ואת האהבה לבישול ספג מאביו שניהל את ענף הבקר בקיבוץ סאסא. "היינו מסתובבים יחד בשדות, לוקחים גזייה, מלקטים עשבי בר ומבשלים. מאבי למדתי גששות וליקוט, ורק היום אני מבין אילו כלים יש לי בארגז הכלים שאפילו לא ידעתי להשתמש בהם".

תפריט החורף עליו חתום הייב מביא לשולחן חומרי גלם מקומיים ועשבים, השראה מהטבע ומהבית וחוש לאסתטיקה. יש בו נוכחות עונתית חזקה וצילחות מינימליסטי שמתכתב עם הטרנד היפני־סקנדינבי. פטאייר במילוי עלים ירוקים וגבינה צ'רקסית ממגבנה במושב קדמת צבי, סלט עלים ולחם סאג' וקרוקט עולש בר מייצגים את תנובת האדמה בצפון, שכל שף במרכז היה מקנא בה. רוב העלים מגיעים אמנם מספק ירקות ולא מליקוט, כי אי אפשר לבסס מסעדה על רומנטיקה, אבל טעמי האדמה והחורף עוטפים את החך בעדינות רעננה.

אניילוטי חציל שרוף בהשראת בבא גאנוש, ריזוטו דג בבויאבס ושומר בריגול (טכניקת בישול מהמטבח הצרפתי) מעבירים את התוצרת המקומית תהליכים מתוחכמים, שמחברים בין המטבח הערבי־גלילי למטבח השאמי והאירופי. עלי חוביזה ממולאים ריזוטו כבר מסתמנים כמנת דגל. מכיוון שסוס מנצח לא מחליפים, בקיץ מכין הייב את המנה מעלי גפן. פקיילה סבנאח ומפתול בורגול, קמבוצ'ה מחטי אורן ומשווייה ענבים ורשאד משקפים עבודת מטבח מעמיקה ומשתלבים במנות באלגנטיות בדואית־בריטית.

המחירים, למקרה שתהיתם, מקצרים את המרחק בין הצפון לתל אביב: מ-36 ש"ח לפוקאצ'ה עם קרם פרש, זיתים וחריף מותסס ועד 295 ש"ח לאנטריקוט ממשק שלזינגר מכפר קיש ברוטב דמי גלאס. עם זאת ראוי לציין כי רוב המנות נעות בטווח 60-80 ש"ח, תמחור סביר יחסית למלון שכדי לבלות בו לילה תיאלצו להיפרד משלוש אלפיות לפחות.

"רוז' עושה מטבח עונתי על מלא, ולא כמס שפתיים. לקח לי שנים להבין שברגע שיש לך איזשהו קו – הכל מסודר בראש. יש שפים מבולבלים שרודפים אחרי איזשהו מיינסטרים. לי יש את האוכל הערבי-מקומי, שלמדתי להכין בבית", פורש הייב את משנתו ומספר שבאופן פרטי הוא מגדל ירקות כבר עשור. "כך קל לי לדעת מה יש בעונה ומה מתחבר למה. אני באמת נשען על עונות השנה, ועל מה שלים ולשוק יש להציע".

בחצר המלון הוא מטפח ערוגת עשבי תבלין, ומחכה לאישור להגדיל אותה לגן ירק של ממש. בהתחשב בשטח הנרחב שמקיף את המסעדה לא צריכה להיות בעיה. בין ההוט טאב לבריכה המחוממת יש מספיק מקום. ואז, כשירקות בלאדי יבשילו באדמת הגולן הפוריה, המעגל יושלם והצלחת תהפוך לחגיגה של הטבע בשיא תפארתו.
רוז' במלון פרא, צומת בית המכס, להזמנות