כיכר מהסרטים: רחבת הסינמטק בתל אביב השתדרגה והיא כמעט פיאצה

כולם אוהבים את הסינמטק – לפחות מבין האנשים שמשתמשים בשירותיו המצוינים כספק קולנוע איכותי מוביל – אבל רחבת הסינמטק היא סיפור אחר. את רחבת הסינמטק כולם מנסים לאהוב – ולא מצליחים. השיפוץ האחרון שהתבצע בה, אי שם בעשור הקודם, לא הצליח להפיח חיים בכיכר השוממה והותיר אותה כמרחב ציבורי אפרפר שרק פסטיבלים וכנסים מזדמנים מצליחים להפיח בו חיים. אבל אם עברתם שם בימים האחרונים בטח שמתם לב שמשהו השתנה.

>> בעקבות האוצר האבוד: המיזם שעוזר לתל אביב להפוך זבל לאמנות
>> לחגוג את החיים המשותפים בלי לעשות מזה כותרת // נורמן עיסא

הבעיות של רחבת הסינמטק הן הבעיות הקלאסיות של תכנון המרחב הציבורי בכיכרות התרבות של תל אביב: מרחבים נטולי צל, נטולי מקומות ישיבה מזמינים, נטולי סיבה לשהות בהם. כך נראית גם הרחבה העצומה של משכן אמנויות הבמה, ולמרבית הקריטריונים הנ"ל עונה גם כיכר הבימה. בחודשים האחרונים עמלו באגף לשיפור פני העיר של עיריית תל אביב-יפו על עבודות פיתוח שנועדו לתת מענה חלקי לפחות לבעיות שייצר התכנון המקורי.

הרחבה המשודרגת נולדה כחלק מהחשיבה על רחבה פעילה שתשמש למפגשי שהייה מוצלים במרחב הציבורי, ועיקרה הוספה של מערכות ישיבה ייחודיות בתצורות ישיבה מגוונות בסמוך לכניסה למבנה הסינמטק. בין האופציות שנסללו בפני הציבור לרבוץ באזור אפשר למצוא מערכת ישיבה נגישה עם שולחן, שולחנות עגולים בגבהים שונים הכוללים מושבים מותאמים ושולחן-בר ארוך עם כסאות-בר הצופים לרחובות שפרינצק-קרליבך, ומעליהם הצללת מפרשיות ייחודית.

גם לבעיית המחסור בצל, מהבעיות הקשות במרחב הציבורי בתל אביב-יפו, התחילו להתייחס בעירייה וכל האלמנטים של ריהוט הרחוב מוקמו בפינות המוצלות באמצעות שמשיות קבועות, תוך שמירה על מעבר פתוח ברחבה. על גרם המדרגות שלא איפשר ישיבה משום סוג הותקנו אלמנטים של מדרגות עץ שמאפשרות ישיבה, וברחבה עצמה הוצבו אדניות צבעוניות ובהן נשתלה צמחייה מגוונת כדי להכניס קצת צבע לכיכר האפרפרה.

הסמיכות של פינות הישיבה החדשות אל קפה טופול החביב שנפתח בסינמטק בשנה שעברה הופכת את החלק הזה של הרחבה למקום שפתאום נעים לשהות ולשבת בו, וכבר מהימים הראשונים מאז פתיחתו לציבור אפשר לראות שעוברי אורח ותושבי האזור שמחים מאוד להשתמש בחידוש הזה להנאתם. רק שימו לנו איזו מזרקה באמצע ויש לנו פיאצה.