"כבר ב-1968 אמרנו שצריך לסגור את הטלוויזיה עכשיו"
לרגל מחווה מיוחדת בפסטיבל הקולנוע אפוס, רם לוי, הבמאי המיתולוגי של רשות השידור, נזכר בימים ההם. "יש שם אנשי מקצוע מעולים שהשקיעו את דמם בסרטים שהם עשו"
"אני זוכר את התקופה כמין חלום, אפילו שכשעבדנו קיטרנו", מספר רם לוי, מבכירי הבמאים של רשות השידור בימי הזוהר וזוכה פרס ישראל לתקשורת. "למדתי קולנוע בלונדון והייתה ועדה שנסעה ברחבי העולם וראיינה סטודנטים ישראלים לקולנוע במטרה לצרפם לטלוויזיה הישראלית שרק נולדה. הגעתי ב־1968 וביום הראשון ישבנו במזנון, בגינה בחוץ עבדו טרקטורים, ואמרנו 'צריך לסגור את הטלוויזיה עכשיו'. כי זה היה מסורבל ובלגן. ככה לא עובדים. כל פעם כשעולה השאלה לסגור או לא לסגור אני נזכר בשיחה ההיא".
פסטיבל אפוס לסרטי תרבות ואמנות יערוך מחווה לרשות השידור, ובמסגרתה יוקרן "לשחק שדים, לשחק מלאכים", סרטו התיעודי של לוי מ־1978 על קבוצת התיאטרון של נולה צ'לטון שעברה לעשרה חודשים לקריית שמונה ועבדה עם התושבים בימים של עוני ופיגועים. הסרט היפה והמרגש מסתיים במונולוג כואב של צ'לטון על חוסר האונים למול המציאות הקשה שפגשה שם. "זה מסיים את הסרט באופן דרמטי שאומר מה האפשרות של אדם לעשות מעשה", אומר לוי. "היא כאילו מבטלת את הדבר שהיא עשתה, אבל היא עשתה מה שיכלה. רבים מאיתנו לא עושים מה שאנחנו יכולים".
לוי מספר שהצפייה החוזרת בסרט "הזכירה לי את הימים המופלאים של רשות השידור כשהיית יכול לעשות דברים שחשובים לך. במידה מסוימת הייתי עבד – אדם שעובד במשכורת ונמצא במערכת ביורוקרטית. אבל הייתי חופשי, והחופש הזה אפשר לי להגיע למקומות היצירתיים בתוכי. אחרי שיצאתי משם ב־1999 למדתי על בשרי מה זה לעבוד כשאין לך חופש. יכולתי לעשות ברשות השידור את רוב מה שרציתי, והייתי צריך להיות נאמן אך ורק לתחושת הבטן שלי. הקשבתי למה שאמרו הממונים עליי – בכל זאת עבדתי עם כסף ציבורי – אבל כשקיבלתי הערות נתתי לבטן שלי לדבר. עזבתי כי דברים השתנו, ויותר לא מצאתי את החופש הזה. האיש עם היד על הכסף חושב שהוא יכול שתהיה לו גם יד על הבטן שלי. רק גחלת אחת נשארה, במידה רבה בזכות איתי לנדסברג שנותן לתחום התיעודי חופש רב. יש שם אנשי מקצוע מעולים שהשקיעו את דמם וחלומותיהם בסרטים שהם עשו. זה היה פלא גדול, כי רוב העבודה של צלם או עורך בטלוויזיה הישראלית הוא לצלם את ראש הממשלה במדיום שוט ואחר כך לערוך את זה מול הלונג שוט. אבל הם באו לטלוויזיה בשביל ליצור".
פסטיבל אפוס לסרטי אמנות ותרבות, מוזיאון תל אביב לאמנות, 5-8 באפריל