אמריקה זה לא כאן: 17 רשתות מסעדות מארה"ב שממש חסרות לנו

ארצות הברית, כידוע, משמידה את עצמה. לא משנה בכלל מי ייבחר ביום שלישי הקרוב – המתמודדת הסבירה שנקלעה לאירוע או העבריין הדמנטי המופרע שמתמודד מולה – האמריקאים ימשיכו לחסל את עצמם לדעת בדרך הכי אמריקאית שיש: אוכל מוגזם וקטלני שמורכב בעיקר משילובים שונים של בשר, פחמימות ריקות, שומן וסוכר וראוי להיחשב כנשק השמדה המוני.

>> מגלים את אמריקה: לאן המטבח האמריקאי מתקדם, אם בכלל?
>> זה לא מצחיק: עולם הקומדיה מפולג מאי פעם, כמו אמריקה עצמה

רגע לפני שהאמריקאים מתייצבים בקלפיות כדי להחליט אם להאיץ את ההתרסקות או לתת לה להמשיך בעצלתיים תוך כדי בליסת דונאט קרואסון ממולא בהמבורגר עם בייקון וגבינה וביצה, הגיע הזמן להתמקד בענף הייצוא המצליח ביותר של ארצות הברית – רשתות מזון מהיר טראשיות – ובשאלה "למה אין את זה כאן". וחשוב לדעת: רשתות הפאסט-פוד האמריקאיות הן הרבה יותר מהמבורגר-צ'יפס על גרסאותיו השונות. יש גם לובסטרים, סטייקים, ספריבס מהגריל, אוכל מקסיקני, פסטות איטלקיות וארוחות בוקר מופרעות. רק תבחרו ותביאו לנו מהר לפני שהעסק מתפרק.

אאוטבאק סטייקהאוס

תסמכו על אמריקה שיקימו מסעדה אוסטרלית מבלי בכלל לנסות ולהגיש מה שאוכלים באוסטרליה. אבל בפלורידה של שנות ה-80, זה נחשב למסעדת נושא, קצת כמו אם סטיב ארווין היה משיק מסעדה – המקום הזה מלא בקלישאות של טבע אוסטרלי (לפחות נפטרו מהקנגרו בלוגו ב-2006) ומגיש מנות סטייק, סרף אנד טרף ומטוגנים דה-לוקס באווירת דיינר מחוספס בכ-1000 מיקומים ברחבי העולם, כולל אוסטרליה. כן, הם מוכרים קרח לאסקימוסים. אבל הלהיט הגדול שלהם זה בכלל "Blooming onion" – חצי קילו של בצל ענק, פרוס לצורת פרח, מכוסה בבלילה ומטוגן במלואו, לצד רוטב מיונז-חזרת. לא תמצאו אותה באוסטרליה.

דני'ס

אם זה מספיק בשביל קוונטין טרנטינו, שחלק גדול מתסריטיו המוקדמים כלל סצנה ב"דני'ס" (אך לא צולמו במסעדות הרשת, כי ההנהלה סירבה לאשר לו לצלם בהן), אז זה בטח טוב גם בשבילנו. מדובר ברשת שהתחילה בשנות ה-50' כמקום של דונאטס, והתפתחה תוך זמן מה לתופעה שהיא כיום: גן עדן של ארוחות בוקר אמריקאיות מופרעות בסניפים שכמעט תמיד פתוחים 24/7, חלקם בפורמט דיינר קלאסי, עם כמויות כולסטרול שיגרמו לעורקים שלכם להיסתם עוד לפני הביס הראשון. תודו לנו אחר כך כשתגיעו לטיפול נמרץ.

וונדי'ס

הם כבר ביקרו אצלנו עם קציצות הבשר המרובעות שלהם בשלהי האייטיז, סגרו את הסניף בדיזנגוף בתחילת הניינטיז, ומאז הם שמועה רחוקה. הרשת החביבה שרדה פשיטת רגל ב-2020 ומאז מתאוששת עם סניפים חדשים באוסטרליה ורומניה, וגם לנו כדאי. עם לחמניות פרעצל ולחמניות קייזר מבחוץ ויצירות מופת כמו ה"בייקונייטור" מבפנים, יש ל"וונדי'ס" מספיק קטע כדי לבדל אותה ולא לאכזב כמו רשתות ההמבורגר הגדולות שניסו להשתקע כאן מאז. למען השם, יש להם ברקפסט בוריטו עם בייקון. מה כבר ביקשנו.

לונג ג׳ון סילבר'ס

זה די מובן למה אין אף רשת פאסט-פוד למאכלי ים בישראל, אבל מותר לנו לחלום. והאמת היא שאם חולמים על לונג ג'ון סילבר'ס, שהוקמה בקנטאקי ב-1969 על שמו של הפיראט האייקוני מ"אי המטמון", אז זה חלום מטוגן ועסיסי וארוחות של 10 דולר עם דגים, שרימפסים ועוף, אבל הוא לא מי יודע מה טוב. מצד שני, עבור פיש אנד צ'יפס זול עם רוטב טרטר או פופקורן שרימפס ענק לצד האש פאפיז במחיר הזה לגמרי נשמח שהימאי יעגון בנמל שלנו.

וואפל האוס

אם תשאלו אמריקאים על וואפל האוס, הם בטח יעשו להם פרצוף מבוהל וישאלו איך שרדתם את הקטטה במקום והאם נהג משאית ניסה לשדל אתכם לזנות. הסיבה לכך היא שהדיינר הקלאסי הזה, שמאז 1955 הספיק להתפרס ל-2000 סניפים (בעיקר בדרום ובמערב התיכון של ארה"ב), זכה למוניטין מפוקפק בתור מקום שפתוח 24/7 וממוקם בעיקר בתחנות דלק בכבישים סואנים. זה אומר מפגש של טאקרים וקלאברים שתויים שמגיעים ב-4 בבוקר לאכול ארוחות דיינר מפוארות וסליזיות, מטוסט-בורגר אמריקאי מפואר ועד לארוחות בוקר עצומות. כן, גם ב-5 בבוקר. תקנחו עם וופל שמעליו עוף מטוגן, ורק נסו לחזור הביתה בשלום.

אייהופ

גם לנו יש IHOP. או "בית הפנקייק הבינלאומי". והאייהופ הישראלי בהחלט שואב השראה מאחיו שנולד בקליפורניה ב-1958, אבל הרמה אחרת לגמרי – כן, הפאנקייקים המפוארים הם פסגת התפריט, אבל מעבר להם יש גם תפריט דיינרי מקצועי שמתחיל בארוחות בוקר מפחידות בגודלן ולא מוותר גם על מנות עיקריות ברמה. רוב הסניפים פתוחים 24/7, ומדי פעם יש מבצעי "אכול ככל יכולתך" על פאנקייקים ב-5 דולר, כך שלא תצאו רעבים בשום מצב בעולם.

צ'יק-פילה

במשך שנים רבות צ'יק-פילה היתה ידועה בתור רשת כריכי עוף מטוגן איכותית ביחס למתחרות, עם טוויסט נוצרי. עם מתכון מהודק שרץ מאז הקמת המסעדה ב-1967 ומיתוג נוצרי שמרני שמתבטא, בין היתר, בכך שכל סניפי הרשת (כולל זכינות) סגורים ביום ראשון, כפי שהונצח בשיר של אנטישמי מפורסם. כאחת המתחרות הידועות ב"מלחמת כריכי העוף המטוגן" של 2019 (שהיה מלחמה חביבה בין רשתות פאסט פוד על הכריך הטעים מכולם), היא אולי היחידה שתוכל אולי להתחרות בעוף המטוגן של אהרוני.

פופאייס

בדומה למתחרה המרכזית והוותיקה שלה KFC, גם פופאייס בנויה על עוף מטוגן, אבל במקום קנטאקי הם מביאים את התבלון שלהם מהמטבח הקייג'ני של לואיזיאנה, ובהתאם גם חביבים על הקהילה האפרו-אמריקאית במיוחד. מעבר למנות מנחמות של עוף מטוגן, שרימפס ומק&צ'יז, בשנת 2019 הם השיקו כריך עוף מטוגן שנועד להתחרות בזה של צ'יק-פילה, ובפועל השיק את "מלחמת כריכי העוף המטוגן", שגרמה לביקוש חסר תקדים שדרש מהמשטרה להגיע לסניפים כדי לנהל את התור, שכדי לעבור את כולו הייתם צריכים בממוצע להמתין שעה וחצי. זה בטוח יהיה להיט גם כאן.

ארבי׳ס

אוקי, אז זה נכון שארבי'ס זכו למוניטין מפוקפק בתור רשת הפאסט-פוד הכי זולה עם האוכל הכי מפוקפק, אבל אחת הסיבות לכך היא שהכריכים שלהם כל כך סליזיים עד שהם מבקשים את זה. עם יותר מ-3,300 מקומות, כנראה שזה עובד. כריכים מבוססי נקניקים הם לא בדיוק להיט בארה"ב, לכן דווקא הרשת הזו בולטת עם מוצר שאין כמותו. לא מדובר בטוסט נקניק, אלא בלחמניות בורגר עמוסות ברוטב וקורנביף בערימות גדולות – ביס שיכול להצליח מאוד בארץ.

צ'ילי'ס

מסעדת דיינר קז'ואלית ומצועצעת כאחד, שמציעה ארוחות בשר מוגזמות בגודלן ומנות פתיחה לא פחות גדולות, בסגנון גריל אמריקאי וטקס-מקס. כן, זה אומר שתוכלו לקנות פה מרגריטות ממש בזול. מפורסמים על הג'ינגל הקליט שהקפיץ את המכירות של הבייבי באק ריב'ס, והיותם מקום בינוני-נמוך לפגישות עסקים, הפך אותם ללוקיישן המושלם עבור חבורת "המשרד" להיפגש בה, מה שלא ממש מחמיא למקום, אבל בכנות יהיה נהדר בשרונה לכל המייקל סקוטים של תל אביב.

קארל'ס ג'וניור

רשת בורגרים פחות מוכרת מקליפורניה, שהתחילה בתור דוכן נקניקיות והתפתחה להמבורגר שלא מפחד להתפרע עם תוספות, כך שהבורגרים מפתיעים מהנהוג ברשתות הפאסט-פוד. הם, למשל, היו הראשונים לשלב בשר אנגוס לקציצות, מציעים מנות כמו "בורבן בורגר" עם רוטב ברביקיו-ברבן ושבבי בצל מטוגנים, תוספת רטבי גוסט פפר, או מנות צ'יפס עמוסות בגבינה, רוטב וגוואקמולי, כמו שג'ורג' וושינגטון כיוון.

טאקו בל

גם אם לא הייתם מעולם באמריקה, אתם מכירים בצורה כזו או אחרת את רשת הפאסט פוד המקסיקנית, שמעליבה את המקסיקנים מעצם היומרה להגיש את האוכל שלהם. תחשבו על זה כמו החומוס שהאמריקאים מוכרים בסופר. אבל יחסית לחומוס-סופר, הרשת הזו מציעה מנות טאקו ובוריטו זולות מאוד, ועברו כמה שנים טובות מאז שהיתה נחשבת לרשת ירודה – מאז שהתמזגה תחת המטרייה של Yum! Brands (שמחזיקים גם ב-KFC ופיצה האט), היא צברה מוניטין של פצצת טראש מפעימה בדמות מנות כמו בוריטו בקליפת טאקו קשיח ונאצ'וס שעשויים מנאגטס עוף. יאמי.

אין-אנ-אאוט

הבעלים של הרשת, משפחת סניידר, הם טראמפיסטים דוחים במיוחד, אבל רשת ההמבורגרים הטראשית מקליפורניה עושה את הכל נכון: כל הסניפים הם בבעלות הרשת ללא זיכיונות כדי להבטיח ששומרים על הרמה, "התפריט הסודי" שכל העולם מכיר מגדיל את הכיף עם מנות שלא מופיעות על הלוח ונותנות ללקוח תחושה שהוא מיוחד, בהוליווד עושים בסניפים שלהם אפטר פארטי מסורתי אחרי טקסי פרסים גדולים, וקשה שלא לאהוב את הפשטות הצ'יפית-אולד-סקול שכל העסק משדר. אולי יש כאן גם אלגוריה פוליטית.

 

אוליב גארדן

"כשאתה כאן, אתה משפחה" אמר הסלוגן המיתולוגי של רשת המסעדות "גן הזיתים". למה? כי זו רשת מסעדות עם אוכל איטלקי – או לפחות גרסה מסחרית שלו – ומשפחה היא קלישאה של איטלקים-אמריקאים. עם הצלחה של מסעדות כמו "גווידו" בת"א, אין ספק שיש ביקוש למקום עם פסטות, לזניה, קנלוני ועוד מנות איטלקיות במחירים נמוכים (ורמה תואמת, אבל גם פסטה גרועה היא פסטה טובה). חוץ מזה, יין הבית במחיר מצחיק של 2 דולר לכוס ומקלות לחם בחינם הם בונוס יפה שינוצל היטב על ידי ישראלים.

פנדה אקספרס

למה לא אוכל סיני מהיר, זול וסביר לגמרי? פנדה אקספרס פיצחו את השיטה עם מנות טראשיות נהדרות כמו אורנג' צ'יקן או שרימפס טמפורה עם אגוזים מקורמלים או קריספי בייג'ין ביף על אורז או נודלס. עם יותר מ-2,200 סניפים בעולם ורמת מחירים נמוכה להפליא, היינו שמחים לקבל סניף גם כאן (אבל לא בקניון, בחייאת) ולאכול עם צ'ופסטיקס מקופסאות טייקאווי אדומות כאילו היינו ווייט-טראש במיד-ווסט.

וייט קאסל

אם גדלתם בזמן הנכון ועישנתם את הדבר הנכון, אתם מפנטזים על הסליידרים של וייט קאסל מאז שראיתם את הארולד וקומאר טוחנים הר מפואר משלהם בהרפתקת המאנץ' האולטימטיבית. אבל בפועל, ההיסטוריה של וייט קאסל כהמבורגר חשובה כל כך, עד שב-2014 מגזין טיים כינה אותו "ההמבורגר הכי משפיע בכל הזמנים", תואר אותו הרוויח מהיותו הבורגר הראשון שנמכר ברשת מזון מהיר – עוד ב-1921 הוא נמכר ב-5 סנטים בקנזס, ומאז שמר על תדמית של אוכל זול ומהיר, מה שהפך אותו למזון פופולרי בשכונות עוני. ומכיוון שאוכל מהיר וזול זה מה שאנחנו צריכים, המבורגר קטן ב-5 שקלים יהיה חלום.

צ׳יפוטלה

הטאקו בל של הביוקר. אחרי שנים של מאמצים וניסיונות, אוכל מקסיקני סופסוף תפס כאן, אז למה לא להביא לפה את הפורמט המקסיקני הכי מצליח בארה"ב? צ'יפוטלה על 3,500 סניפיה בעולם – ובעיקר במערב ארה"ב – מייצרת מגוון טאקו ובוריטו ממוצרים טריים מול עיניי הלקוחות, זה קורה מהר וזה טעים פרשי מאוד יחסית לרוב המזון המהיר שתפגשו בארץ המוגזמויות הבלתי אפשריות. זה לא נורא נורא יקר ואין סיבה שלא יהיה להיט פה. בסוף אנחנו מדברים על בשר עם אורז ושועית בלאפה, כן?

פייב גאי'ס

רשת ההמבורגרים שיצאה לדרך ב-1986 בארלינגטון וירג'יניה, הפכה מאז למותג לוהט עם יותר מ-1,700 סניפים בארה"ב ובעולם. יש לה המבורגר רגיל (שתי קציצות) והמבורגר קטן (קציצה אחת) ותוספת אחת (צ'יפס עם 17 סוגי טופינגס חינם) וזהו פחות או יותר. הלחמניות גדולות יותר (ויקרות יותר) מרשתות מקבילות כמו אין-אנ'-אאוט, ועל פי מבחני טעימה רבים זה פשוט ההמבורגר הכי טעים מבין רשתות המזון המהיר, וזה כנראה כל הסיפור.

רד לובסטר

הופה. כזה באמת לא יזיק לנו. אין בישראל – או בעולם – שום דבר שבאמת דומה לרשת "רד לובסטר", משהו שהוא בין מזללת פירות ים למסעדת קז'ואל. המחירים לא מאוד זולים (כ-150 שקלים למנה של צמד זנבות לובסטר עם תוספות, או סטייק סינטה עם טופינג בשר סרטנים ב-122 שקלים) אבל המנות עצומות והקונספט של פירות ים שטובעים בחמאת שום לא באמת יכול לפספס. יש לה סניפים בטורקיה ודובאי, אז למה לא אצלנו? השנה פשטה הרשת את הרגל ונרכשה להפעלה מחודשת, כך שזו ההזדמנות הגדולה שלנו.

בניהאנה

אם כמונו גדלתם על תרבות אמריקאית, תמיד חלמתם ללכת לארוחה (רצוי עסקית) בבניהאנה, הלהיט הגדול ביותר של האייטיז. הסועדים יושבים מסביב לשולחן ענק בצורת ח', שבמרכזו שף יפני מוכשר מלהטט על הגריל הארוך ארוחה לנגד עיני האורחים, זורק שרימפס לתוך הכיס, תופס ביצה עם הכובע, זורק לעבר פה של לקוח חתיכת בשר – חגיגה מופרעת וכל כך מיוחדת. מסעדת הטפניאקי (גריל יפני רחב) הזו הוקמה בכלל בטוקיו של שנות הארבעים, אבל המערביים הרבה יותר התלהבו מהפאסון, והטראש האייקוני הזה יכול להיות מושלם לפאסון התל אביבי המשועשע. אמריקה!