שאלה טובה: אנשים חכמים נותנים תשובות לשאלות קיומיות

27 שאלות קיומיות מחפשות תשובה. אנחנו עזרנו להם למצוא אותה בעזרת אילנה דיין, יהודה אטלס, שלום גד, פרופ' אסא כשר, פרופ' נורית גרץ, אורי אבנרי, אלכס ליבק ועוד

הילד החושב. צילום: Shutterstock
הילד החושב. צילום: Shutterstock
13 באוקטובר 2016

הביאו לדפוס: תמר רפאל, עדי סמריאס, גיא פרחי, נעמה רק, אורן ברזילי

לחצו על השאלה לקפיצה לתשובה:

מהי בכלל שאלה קיומית?

בואו נקבע כמה כללים

[tmwdfpad]

האם אדם הוא בהכרח הגיבור של סיפור חייו?

שלום גד

לא טוב היות האדם לבדו?

צדי צרפתי

איפה עובר הגבול בין חוק למוסר?

ד"ר יופי תירוש

האם אוטופיה חייבת לכלול חיי נצח?

פרופ' שלמה זנד

היכן עובר הגבול בין אדם לחיה?

ד"ר אבי ליליאן

מהי קארמה?

עוזי וייל

האם המטרה מקדשת את האמצעים?

טל גלבוע

האם צריך תמיד להגיד את האמת?

אסף הראל, אילנה דיין

האם הולך ופוחת הדור?

אורי אבנרי

האם אפשר להסביר נונסנס?

שושקה אנגלמאיר

האם אנשים יכולים להשתנות?

רפי איתן

האם הנקמה הכי טובה היא לחיות?

שרי הורביץ

מתי אדם יודע שהוא מבוגר?

יהודה אטלס

מה קורה אחרי שמתים?

ריקי קיטרו

האם אפשר לשכתב את ההיסטוריה?

ח"כ איימן עודה

האם אפשר למות מצער?

פרופ' נורית גרץ

האם יש תכונות אופי מולדות?

ד"ר נועם שומרון

האם המצאנו או גילינו את המתמטיקה?

פרופ' רון אהרוני

האם אפשר להיות הישגיים מבלי להיות תחרותיים?

גלית חוגי

האם הצורה יכולה לקבוע את התוכן?

בטי רוקוואי

האם כסף יכול לקנות אושר?

ח"כ פרופ' מנואל טרכטנברג

האם ידע יכול להיות תיאורטי בלבד?

פרופ' חגי נצר

אם אין אני לי מי לי?

ד"ר תומר פרסיקו

האם מוסרי להביא ילדים לעולם?

ד"ר איתי חרל"פ

למה החיים לא הוגנים?

אלכס ליבק

באיזה צד עדיף למות במלחמה – של המנצחים או של המפסידים?

צדוק יחזקאלי, יעל לביא

האם יש לנו רצון חופשי או גורל והאם הם באים זה על חשבון זה?

פרופ' דן אריאלי, ד"ר יואב בן־דב

האם היום כבר לא מתים מאהבה?

בעז שרעבי

ולסיום, שאלת השאלות: מהי משמעות החיים?

ד"ר חיים שפירא | פרופ' אסא כשר | אורית גידלי | מתילדה כהן־סרנו | רפיק ידידיה | גבי ניצן | מירה רגב | פרופ' פיני הלפרן


1.

מהי בכלל שאלה קיומית?

בניגוד לאינטואיציה, לא כל שאלה הרת גורל היא בהכרח שאלה קיומית. השאלה "מדוע הפוליטיקה הישראלית נמצאת בתנועה מתמדת ימינה" לדוגמה, מעסיקה רבים מאיתנו לעת ליל אך היא נוגעת לסקטור מוגבל וחותרת לאמת סובייקטיבית בלבד. לעומתה, שאלה כגון "האם ניצחון טכני הוא ניצחון" היא קיומית בפירוש, היות שמנצחים ומפסידים יש בכל מקום, ככל הנראה משחר ההיסטוריה. "כמה זה שתיים ועוד שתיים" היא הכל חוץ משאלה קיומית, אך "האם גילינו את המתמטיקה או המצאנו אותה?" היא שאלה קיומית ראשונה במעלה.

לפיכך שאלות קיומיות אינן עשויות מהחומרים שמהם מתסיסים ויכוחים טעוני אגו בבר השכונתי. איש לא יפסיד בגללן בהתערבות וייאלץ לבוא לעבודה בתחתונים על הראש בהינתן התשובה. הן מסוג הדברים שתוהים עליהם בנחת עם חול ברגליים וג'וינט שמנמן בין האצבעות. הן חוצות עידנים, זהויות וארצות, כלומר – הן אוניברסליות. הן שאלות מתחכמות שבשנות התיכון היו לבטח נענות בכפכוף בעורף או צ'קלווין באוזן. בקיצור, שאלות המקבעות את המין האנושי במשבצת של ילד הכאפות הנצחי, בעת שהקיום האימתני מסרב לחדול מלדגדג לו את הפופיק.

חזרה לרשימת השאלות

2.

האם אדם הוא בהכרח הגיבור של סיפור חייו?

שלום גד, 49

מוזיקאי

"מובן שכן, גם אם הוא לא רואה את זה. אבל הנה מה שמעניין: במקביל לתפקיד הראשי שאתה משחק בחיים שלך, יש לך גם זכות לשחק תפקידים קטנים יותר בחיים של אנשים אחרים. שם אתה יכול להיות דמות משנה או דמות קטנה ונלעגת או סטטיסט או אפילו סתם חלק מהתפאורה. זו דרך טובה לנוח. חשוב לשמור על איזון בין התפקידים כדי להישאר שפוי. אגב, אותו הדבר נכון גם לגבי עמים. כל עם הוא העם הכי חשוב בהיסטוריה של עצמו אבל הוא יכול גם לשחק תפקיד זניח אך חינני בהיסטוריה של עם אחר".

חזרה לרשימת השאלות

3.

לא טוב היות האדם לבדו?

צדי צרפתי, 75

במאי תיאטרון וטלוויזיה

"כשהייתי צעיר לא חששתי להיות לבד. בגיל 50 נבהלתי ואמרתי 'אולי בכל זאת לא טוב להיות לבד?', אבל האמת היא שגם אז תמיד נהניתי לסגור את הדלת בשישי ולצאת מהבית בראשון ובזמן הזה להיות עם עצמי ולנקות את הראש והבית מאנשים. היום, כשאני מבוגר, אני עדיין אומר תודה לאל שיש לי פחות צרות על הראש. אף פעם לא משעמם לי. תמיד הקלישאה שרודפת אחריך היא 'בסוף תישאר לבד', ומה זה בסוף? אני בן 75 וכבר די הרבה מידידיי אינם פה ובסך הכל, אם הייתה לי זוגיות אז מאוד יכול להיות שאחד מאיתנו כבר לא היה. מה שלא יהיה, בסוף אתה נשאר לבד. אין דבר כזה ששניים אוחזים זה בזה לנצח. ולך תדע גם איך אתה מתבגר ואיך מי שלצדך יתבגר. אני רואה את שתי אימהותיי – הביולוגית וזו שגידלה אותי, ואחת דמנטית והשנייה בסדר גמור אבל גם זה לא ממש בסדר. בין כה וכה הסוף הוא לא סימפטי, זה לא שהיית מחלק את חייך עם עוד מישהו ובהכרח היית מזדקן כמו פרס עם ראש צלול לגמרי ופעיל עד הסוף. אני מתפלל שאהיה ככה, אבל זה לא תלוי בי. אז זה לא משנה – הפינה לפיליפינית כבר מוכנה".

חזרה לרשימת השאלות

הפיליפינית בהיכון
הפיליפינית בהיכון

4.

איפה עובר הגבול בין חוק ומוסר?

ד"ר יופי תירוש, 46

הפקולטה למשפטים באוניברסיטת תל אביב

"מערכת משפט מושתתת על תפיסות מוסריות. אי אפשר לכתוב חוקים או פסקי דין בלי לנקוט עמדה בשאלות לגבי חופש בחירה, מדיניות רוווחה או תיקון אפליה. כשמבחינים בין חוק ומוסר מתכוונים לכך ששיטות המשפט המודרניות שואפות שלא להכתיב לאנשים כיצד לחשוב או איך לנהוג, אלא לאפשר להם חופש מרבי לחיות כראות עיניהם. נהוג לחשוב ששיטת משפט טובה מתערבת רק במידה שהכרחית לשם מקסימום חירות ושגשוג לחבריה, אך גם בשיטה כזאת אין מנוס מבחירות מוסריות, ויש לזכור שאי התערבות של המשפט גם היא צורה של התערבות. כשנדמה שהמשפט מקדם תפיסות מוסריות שהציבור אינו שותף להן, הזכות להפלה למשל, צריך לשאול אם תפיסות אלה הולמות את ערכי היסוד שעליהן מושתתת שיטת המשפט. אם התשובה חיובית, אין כאן טשטוש גבולות לא ראוי בין משפט ומוסר".

חזרה לרשימת השאלות

5.

האם אוטופיה חייבת לכלול חיי נצח?

פרופ' שלמה זנד, 70

החוג להיסטוריה כללית באוניברסיטת תל אביב

"ודאי. ההוכחה לכך היא שמאז העולם היווני (אפלטון) והעולם המקראי (וגר זאב עם כבש) אנו מכירים תיאורים שונים של עולם עתידי אידיאלי או לפחות טוב יותר מזה הקיים בזמן כתיבת 'דברי ההבל' האוטופיים. אם זהותו של האדם הייתה אך ורק אינדיבידואלית ללא כל ממד של זהות קולקטיבית, כלומר אם היינו כל כולנו אגואיזם טהור, לא הייתה יכולה להיווצר אוטופיה. היות שזה לא ככה נוצרו ותיווצרנה אוטופיות. נכון שאנו נמצאים בעונת שפל בייצור אוטופיות ואת מקומן תופסות יותר ויותר דיסטופיות, אולם נדמה שזה זמן ביניים בגין התפוררותם של מעמדות ולאומים מסורתיים, והאוטופיות יחזרו בגדול. ואולי גם זוהי אוטופיה?".

חזרה לרשימת השאלות

6.

היכן עובר הגבול בין אדם לחיה?

ד"ר אבי ליליאן, 55

מנהל מכללת מגן דוד ירוק ללימודים פארא־וטרינריים

"ראשית בני אדם הם בעלי חיים, אבל אנו שונים ממרבית החיות במספר מאפיינים פיזיולוגיים: אנו היונק היחיד שעומד על שתיים, יש לנו המוח המפותח ביותר (פרט לדולפין) ורק אנחנו מציתים אש ומתקשרים בשפה ורבלית. בני האדם למדו לביית בעלי חיים אחרים ולהשתמש בהם לצורכיהם, אך למען האמת אני מאמין שהכלב ביית אותנו. אם הזאבים לא היו מצטרפים לחבורת האדם הקדמון, ייתכן שלא הייתה מתפתחת הציביליזציה אנושית כפי שאנו מכירים אותה כיום, לטוב ולרע, והיינו נשארים במעמד של שימפנזה זקופה ומעט אינטליגנטית. אגב, יש לנו מוח גדול פי שלושה משל השימפנזה, היצור הקרוב לנו ביותר בטבע. שתי רגליים, מוח גדול, שימוש באש, תקשורת מפותחת – אנושיות היא בכל זאת יותר מסך כל החלקים האלה. ההבדל המהותי בין בעלי החיים לאדם הוא ביכולת להבין קונספטים מטפיזיים. חיות יכולות להביע אהבה, התרגשות, כעס ואכזבה, אבל אין להן יכולת להבין מושגים מופשטים כמו זמן, למשל עבר, הווה ועתיד. יכול להיות שזו הסיבה שאף פעם לא ראיתם כלב עם שעון".

חזרה לרשימת השאלות

7.

מהי קארמה?

עוזי וייל, 52

תסריטאי, סופר ובעל טור ב־ Time Out

"אפשר להשחית אלפי מלים על המושג קארמה, אבל תנו לי לספר לכם על האדם היחיד שראיתי אי פעם שממש ידע לנגוע בה. קראו לו ריקיו אנדו, והוא היה מאסטר לשיאצו. יום אחד הגעתי לסדנה שלו, כשאני תפוס כולי. מין סוג של עצב דלוק, שעבר מהצוואר לגב ועד הרגל, וגרם לי להתפתל מכאבים רק מהמחשבה על לזוז. שקלתי כמובן לוותר על הסדנה כולה. עד שאנדו הגיע, הושיב אותי, ולחץ לי על הכתף, לחיצה אחת של עשר שניות בערך. זה כאב כמו… כמו שום דבר שהיכרתי. כאב מפלח, כמו ברק שמכה בכל גופך וממשיך וממשיך וממשיך, ובה בשעה שאתה קפוא מרוב הלם וכאב, אתה רק רוצה שזה יימשך לנצח. כי אחרי שנייה אחת מתוך העשר הללו, כבר לא הייתי עוזי – התפרקתי לחלוטין.
אחרי עשר שניות זה נגמר, ונחתי שעה בצד בלי לזוז, וכשקמתי הכל עבר. לא רק העצב הדלוק – גם עצב נפשי שהעיק עלי כל אותה שנה, נעלם; גם מצב אישי, שהשתנה לחלוטין איך שחזרתי הביתה; גם מצב כלכלי מטריד, שהשתפר יומיים אחר כך במפתיע. ושאלתי אותו: מה עשית? בבקשה תסביר לי, מה עשית?
והוא חייך אותו חיוך יפני חצי־מתנצל, ואמר: לא עשיתי שום דבר. רק נגעתי.
אמרתי: 'ו…?'
והוא אמר: 'שיאצו צ'יינג' קארמה. קארמה צ'יינג' – נו ניד פור פיין'.
פשוט, לא?".

חזרה לרשימת השאלות

קשה לשים על זה את האצבע
קשה לשים על זה את האצבע

8.

האם המטרה מקדשת את האמצעים?

טל גלבוע, 38

אקטיביסטית טבעונית, פעילה למען זכויות בעלי חיים וזוכת העונה השישית של "האח הגדול"

"אם השאלה הייתה האם המטרה מקדשת את כל האמצעים, הייתי משיבה שחד משמעית לא. עם זאת, הפער הוא ברור בין מה שאין לי ספק בצדקתו לבין מה שיהיה נכון לעשות. זה משחק קשה, בין מתיחת גבולות השיח ועם זאת הניסיון שלא לחצות את הקווים. דבר אחד ברור לי: כל מטרה טובה שהושגה בעולם הושגה על ידי חציית קווים, באמירה או עשייה שנחשבה לעברה על החוק (רוזה פארקס, מרתין לותר קינג, שינדלר ועוד). אי צדק לא יכול להימשך לעד, הוא יסתיים בסופו של דבר, כלפי בעלי חיים וכלפי בני אדם".

חזרה לרשימת השאלות

9.

האם צריך תמיד להגיד את האמת?

אסף הראל, 44

איש טלוויזיה ויזם

"אף אחד לא אומר את האמת על שום דבר. אף פעם. אפילו לא כשמתקשרים ושואלים אותך אם להגיד את האמת. הם הרי לא אומרים 'אנחנו מחפשים איך למלא ארבעה דפים בין הפרסומות לכבוד החג ואין לנו רעיון מיוחד, אז חשבנו לפנות לסלבס ובמקום שאנחנו נכתוב משהו משעמם – הם יענו משהו משעמם. אז אתה יכול לשלוח לנו בבקשה 100 מילים משעממות? זה לא משנה מה תכתוב, אף אחד לא יקרא את זה. סתם רוצים לשים תמונה שלך'. את זה לא אומרים, כי אז כל הסלבס היו נעלבים במה שיש להם להגיד. בקיצור, צריך להגיד את האמת? כן! האם זה אי פעם יקרה? לא!".

אילנה דיין, 52

עיתונאית, מגישת תוכנית התחקירים "עובדה"

"בעיניי כן, עדיף תמיד להגיד את האמת למרות שאני אוכלת הרבה פעמים הרבה קש בגלל זה. למה? כי למעשה בסוף זה הכי קל, אתה לא טועה, אתה לא ממציא סיפורים שאתה שוכח מה המצאת. זה לא בלוף, זאת לא חזרה – אלה החיים עצמם והחיים הם אמיתיים".

חזרה לרשימת השאלות

10.

האם הולך ופוחת הדור?

אורי אבנרי, 93

ח"כ לשעבר, עיתונאי וסופר

"כל דור בטוח שהדור הבא עלוב בהשוואה לעצמו. אבל אין טעם להשוות את בני ה־ 25 של היום לבני ה־ 85 של היום, וגם לא לבן ה־ 93 שאני. צריך להשוות את בני ה־ 25 של היום לבני ה־25 של אז – וקשה לעשות את ההשוואה הזאת. הדור של יצחק רבין, שמעון פרס ושלי (להבדיל) זכה במשימה היסטורית – הקמת המדינה במלחמה נואשת. לדור הנוכחי יש משימה היסטורית לא פחות חשובה – לעשות שלום".

חזרה לרשימת השאלות

11.

האם אפשר להסביר נונסנס?

שושקה אנגלמאיר, 54

אלטר אגו, אישה והשראה

"כן. ככה מסבירים נונסנס: את הולכת לתופרת, מזמינה ממנה בגד גוף נשי, אלגנטי, עם פיאת תלתלים זהובה, לובשת את הבגד הזה ביום חם במיוחד ויושבת ליד מזרקה עירונית. את מחכה לעובר אורח להסביר לו מה זה נונסנס. אם מגיע עורב את אומרת לו 'סליחה אדוני, אתה נראה לי מוכר, אנחנו חברים בפייס?' העורב מתבלבל. 'אהמ… מצטער גברתי, אני חייב לעוף מפה… השארתי את הביצים בלי בייביסיטר'. את מחכה. ליד הכיכר, ביתו של המשורר הלאומי. על הגג מונח גפילטע גדול עם כיפת גזר. מאחורייך אזרחים שומרי חוק משליכים טלפונים ניידים אל מי המזרקה. תינוק זורק סמארטפון למים וצוחק בעליזות. יש לך הרגשה שאת לכודה בתוך תמונה פסטורלית עם גברת. שהיא את. אזרח נעצר לידך ושואל באדיבות "אולי תוכלי להסביר לי מדמואזל … מה לא בסדר בתמונה?" הריח מהפה שלו בלתי נסבל, כאילו טרף להקה של אייפונים רקובים. 'כן, אני יכולה' את אומרת, מתעלמת מהסירחון. 'תדמיין שאתה הולך לתופרת ומזמין ממנה בגד גוף נשי, אלגנטי, עם פיאת תלתלים זהובה, לובש את הבגד הזה ביום חם במיוחד ויושב ליד מזרקה עירונית'. מר כריש מתבונן בך בתימהון, כאילו אמרת את השטות הכי גדולה ששמע מימיו.
מהרהר ואומר: 'נונסנס'".

חזרה לרשימת השאלות

אין איגיון. שושקה אנגלמאייר. צילום: אביתר עמר
אין איגיון. שושקה אנגלמאייר. צילום: אביתר עמר

12.

האם אנשים יכולים להשתנות?

רפי איתן, 90

מרגל ואיש מודיעין בדימוס, הופקד בין היתר על לכידתו של אדולף אייכמן

"המוטו שלי לאורך כל חיי אמר ואני אומר את זה אלפי פעמים – אדם לא משתנה אחרי גיל 6. אבל עובדתית אנשים כן משתנים בדברים מסוימים, לדוגמה אדם מחליף דעות פוליטיות ושורה ארוכה של התנהגויות יומיומיות אחרות. אדם כן מסוגל להשתנות אבל לא מסוגל לשנות את המבנה שהוא רכש ולמד עד גיל מסוים, את בסיסו. נניח אייכמן שהוביל מיליונים להשמדה, ומצאת אותו עובד במוסך לחלקי חילוף בארגנטינה. האם זה נקרא משתנה? כן, מצאת בארגנטינה איש אחר. אבל ההגדרות האלה הן הגדרות פיזיות. האם אייכמן השתנה מבחינת נפשו פנימה? אני לא יכול לענות על זה".

חזרה לרשימת השאלות

13.

האם הנקמה הכי טובה היא לחיות טוב?

שרי הורביץ, 36

לשעבר מנשותיו של גואל רצון

"בהחלט. אני לא בטוחה שיש לנו הכלים בנפש להתעסק עם כל הדברים השליליים בחיים, אז כן, עדיף להתרכז בעשיית טוב לעצמך ולסביבה – זה נפלא כשלא מתעסקים עם החרא. אני חושבת שאופטימיות טבעית גם מאוד עוזרת".

חזרה לרשימת השאלות

14.

מתי אדם יודע שהוא מבוגר?

יהודה אטלס, 79

סופר, מתרגם, עיתונאי וחוקר ספרות ילדים

"הגיל הביולוגי שלי הוא כמעט 80 . הגיל הפנימי שלי, שבו אני חווה את עצמי, הוא בערך 12, לפעמים אפילו צעיר הרבה יותר. תקופת הילדות שלנו, בייחוד תקופת הילדות המוקדמת, היא זו שקובעת במידה רבה את ה'אני' שלנו לעתיד. זו הסיבה שתמונת האני שלנו נקשרת תמיד לילדות ולא לבגרות. ותמונת האני הזאת מנותקת בדרך כלל מבגידת הגוף שפוקדת אותנו ככל שאנחנו מתבגרים. גם הבלייה ההורמונלית ההדרגתית אינה פוגעת בהורמונים שבמוח. אתם חייבים לראות את ה'פרלמנט' שלנו, אוסף של קשישים כביכול שכולם כבר חלפו מזמן מעל שנתם ה־70, עת אנחנו יושבים בקפה אלקלעי, באזור בזל בתל אביב. נכון שהשיחות כבר נוטות יותר למצב הבריאות ולמגוון הכדורים שלוקח כל אחד, כמו לעוד עניינים כבדי ראש כמו פוליטיקה וה'מצב', אבל העיניים עוקבות אחרי כל מה שזז על המדרכה הסמוכה ו־

נַעֲרָה חוֹלֶפֶת.
רָאשֵׁי הַזְּקֵנִים בַּקָּפֶה
סוֹבְבִים עַל צִירָם.

תבדקו כמה משוררים מבוגרים ומשוררות מבוגרות כותבים עדיין שירי חשק.
עם זה שלא יהיה מקום לטעות: ככל שאתה מתבגר אתה מודע יותר לזמניות הימצאותך כאן, עלי אדמות. אז להוויית הגיל המבוגר מתלווה כל הזמן איזו נימה של צער, על כל הדברים שכבר לא נזכה להם, כמו לנסוע ברכבת התחתית בתל אביב, לטפס על הרי ההימלאיה ולהתאהב בנערה לא מוכרת במונמרט שבפריז. חלק ממה שאנחנו עושים הוא ללכת ולהיפרד; נפרדים בהדרגה מכל הדברים שאנחנו אוהבים, והמחשבה שהם עוד ימשיכו להתקיים כשאנחנו כבר לא עוטפת את הקיום בעננת עצב. ועוד משהו בעניין זה: אימא שלי, אסתר אטלס ז"ל, נהגה לומר לי, כשהייתה כבר בבית האבות: 'יודהלה, אנחנו לא מתים ממחלות, גם לא מזקנה. אנחנו מתים מזה שאף אחד כבר לא צריך אותנו'".

חזרה לרשימת השאלות

הזקן הזה הוא אני
הזקן הזה הוא אני

15.

מה קורה אחרי שמתים?

ריקי קיטרו, 58

מדיום, פארא־פסיכולוגית, מתקשרת ומאמנת אישית לחיים

"יש כאלו שנפרדו מהעולם הזה היטב, לא השאירו בו חשבונות פתוחים, כעסים. הם עוברים לגלגול אחר. לאנשים מסוימים יכולים להיות יותר מאלף גלגולים עד לסגירת חשבון אלוהי לכאורה. אלו שלא נפרדו, השאירו טינה, כאב או לחלופין אהבה כל כך גדולה, נשארים בין העולמות. לא מתגלגלים הלאה ואז בהמתנה עד לסגירת מעגל. יש שנענשים בגלגולים קשים וחוזרים שוב ושוב לעולם לסגור חשבון. סוף הגלגול לאדם הוא של חיה כלשהי. לעתים אנשים משאירים קרוביהם תקועים מגעגוע, לכן חשוב להיפרד מהמת".

חזרה לרשימת השאלות

16.

האם אפשר לשכתב את ההיסטוריה?

ח"כ איימן עודה, 41

יו"ר הרשימה המשותפת

"כמיעוט ילידי, לאומי, שכתוב ההיסטוריה הוא נושא מוכר וקרוב, כמעט אישי. היום אנו כבר יודעים שאין דבר כזה היסטוריה אובייקטיבית, אלא מישהו בעל זהות ספציפית המציג את ההתרחשות דרך נקודת מבטו האישית והפוליטית. בבית הספר הילדים שלנו לומדים את תוכנית הלימודים שאושרה על ידי המדינה, שכלל אינה כוללת את ההיסטוריה שלנו ואת התרבות והאמנות של בני עמנו מ־100 השנים האחרונות. לא לומדים כלום על גדולי המשוררים ואנשי הרוח משנות ה־20־30 של המאה הקודמת, לא לומדים על בתי הדפוס והעיתונים שהיו ביפו ובחיפה לפני קום המדינה. זהו ניסיון ברור ובוטה לשכתב ולמחוק חלקים בהיסטוריה. את הנכבה, האסון שהתרחש לפלסטינים עם הקמת המדינה, לא רק שלא מלמדים בבית ספר אלא אף חוקק חוק בניסיון למנוע מאיתנו לזכור אותה ולספר בה. אך בעוד בבתי הספר מנסים למחוק, ההיסטוריה חיה בזיכרון של כל משפחה ומשפחה".

חזרה לרשימת השאלות

17.

האם אפשר למות מצער?

פרופ' נורית גרץ, 76

ראש החוג לתרבות, הפקה ויצירה במכללת ספיר

"כן, היה לי כלב שמת מצער. למעשה זה היה כלב של אחותי, קראו לו רנדי והוא היה מאוהב. בכל בוקר במשך שנים הוא עמד ליד דלת היציאה וחיכה בישיבה, ללא תנועה, עד שאחותי תחזור מהעבודה. כשאחותי צריכה הייתה לנסוע לשנה לאיטליה, הוא עבר לגור אצל אמי. כמה חודשים הוא היה מיילל, שורט את הדלת, מנסה לצאת החוצה, לפעמים חומק מהחצר ויוצא לחפש ולא מוצא. הוא מֵיאן להתנחם. לאחר כמה חודשים הוא התרגל, קיבל עליו את הדין, החליף את הנאמנות לאחותי בנאמנות לאמי והיה מחכה לה ליד הדלת מהרגע שבו יצאה לעבודה ועד שחזרה. אבל יום אחד גם אמי עזבה אותו. אמנם היא רק יצאה לטיול שנתי של כמה ימים עם התלמידים שלה, אבל הוא לא ידע את זה וביום השני להיעדרותה הוא הצליח למצוא פרצה בחצר, נשכב על הכביש ולא זז משם עד שמכונית שעברה במקום דרסה אותו והוא מת. אפשר לומר שהוא מת מצער.

יש גם אנשים שמתו מצער, אבל לאנשים יש משהו שאין לכלבים – אלו הן המילים. בן אדם יכול להגיד 'יגון', 'דאבה', 'דיכאון', 'דכדוך', 'כאב לב', 'מצוקה', 'נכאים' ועוד ועוד וזה עוזר, זה מקל. למשל העגלון בסיפור של צ'כוב 'יגון' מנסה לספר על מות בנו לכל מיני אנשים שעולים על כרכרתו ואיש מהם לא מתעניין בסיפורו ובסופו של דבר הוא נשאר לבדו ואת הסיפור הוא מספר לסוסתו. הדרך שאותה מצא העגלון של צ'כוב לדבר על היגון שלו ודאי אפשרה לו להתגבר עליו, והיא עזרה ודאי גם לצ'כוב עצמו וגם לקוראיו. אותו יגון נדד אחר כך לספרים אחרים, למשל מקסים גורקי הצעיר, בספרו 'ילדות', מגלה יום אחד ש'כולנו נמות, אפילו ציפור דרור מות תמות', והוא מרגיש עצבות מעיקה, קשה מנשוא. הוא ניגש לחלון וכשהוא משקיף למטה אל הרחוב הריק הוא קופא תחתיו, 'אחוז יגון שאין לו שיעור וגבול'.

והיגון הזה נדד עוד, הלאה, אל 'הרוח ההומה' ו'היגון הרע והמר' בשיר של העלייה השנייה, גם אל הקריאה 'סורו, סורו מני,/ יגון, קדרות ומחשבה' של אלכסנדר פן, והגיע גם אל סיפורו של חננאל, בספר 'על דעת עצמו', שלא הצליח להתאושש מהטראומה של דיר יאסין. המילים הללו על היגון והצער, שנודדות מספרות לספרות ומקהל קוראים לקהל קוראים, הן שמאפשרות לבני האדם, אולי בניגוד לכלבים, לחיות את הצער ולא למות ממנו".

חזרה לרשימת השאלות

נאמנות גבוהה
נאמנות גבוהה

18.

האם יש תכונות אופי מולדות?

ד"ר נועם שומרון, 46
מנהל היחידה לגנומיקה יישומית באוניברסיטת תל אביב

"כבכל נושא הקשור להתפתחותה של המכונה המורכבת ביותר על פני כדור הארץ – האדם – התשובה מורכבת. אם נשקול שאלה זו מזווית מחקרית הרי תאומים זהים שהופרדו בלידתם, למרות שגדלו בסביבה שונה אמורים להיות בעלי אופי זהה. במציאות, זה לא כך. אנו נולדים עם המידע התורשתי שהועבר אלינו מהדורות שלפנינו. הסביבה שאנו חיים בה, ההורים, המחנכים והחברים, מעצבים את האופי שלנו על פני שנים רבות. לכן, כנראה שיש תכונות אופי מולדות, אך מכיוון שחוויות החיים "לשות" אותן, יהיה לנו קשה מאוד להצביע על אלו המולדות".

האם המצאנו או גילינו את המתמטיקה?

פרופ' רון אהרוני, 64

סופר ומרצה בפקולטה למתמטיקה בטכניון

"האם משפט פיתגורס היה שם תמיד, או שמא הוא פרי מוחו הקודח של פיתגורס? זוהי שאלה מפורסמת, אבל לא סלע מחלוקת אמיתי. המתמטיקאים מאמינים כולם שהם לא ממציאים דבר, אלא חושפים תבניות שקיימות בעולם. מתמטיקה מגלים, לא ממציאים. מותם בגיל צעיר של מוצרט ושוברט היה אובדן של עולמות של יופי, אך מותו של גאון מתמטי לא ימנע מן המשפטים שלו להתגלות על ידי אחרים. הם פשוט שם, מחכים לגילוי. מתמטיקה היא אמנות, אבל היופי שלה אינו בהמצאה אלא בכך שהמבנים שלה מתאימים בצורה מפליאה למציאות. לולא זאת, לא הייתה כל כך מועילה".

חזרה לרשימת השאלות

20.

האם אפשר להיות הישגיים מבלי להיות תחרותיים?

גלית חוגי, 37

סטנדאפיסטית, מיוצרות הסדרה "האחיות המוצלחות שלי"

"כן. את רק צריכה שלא יהיה לך זין, אבל זה גם ככה לא ויתור גדול. תחרות היא מסיחת דעת מטופשת מאוד. בנים אוהבים להשוות את גודל הזין שלהם כי הם בחרדה קיומית שמישהו יאכל להם אותו כמו שדודות אוכלות לילדים את האף. בגלל זה הם בתחרות. אבל אם אין לך את החרדה האינפנטילית הזאת – אין לך מה לעשות עם תחרות. כשאת בתחרות עם מישהו אחד את בתחרות עם כולם ואז את בהכרח מפסידה. הישגיות היא גם ככה מסובכת, היא לכאורה הרצון הטבעי שלנו (ומי בכלל יודע מה הוא רוצה כל הזמן?), אבל למעשה היא הסם המהפנט שהקפיטליזם החדיר לנו לעורקים, והוא ממכר ואכזרי וכפוי טובה מהמון סיבות. אבל להיות הישגית לא אומר להיות תחרותית, אלא בעצם ממש את ההפך: להתעלם מהיריב ולהסתער קדימה אל המטרה".

חזרה לרשימת השאלות

21.

האם הצורה יכולה לקבוע את התוכן?

בטי רוקוואי, 62

סוכנת דוגמניות

"כשאני בוחנת את הדוגמניות שלי, אני מבינה שבהחלט לא. יש כאלה שנראות מהמם והאופי שלהן זוועתי ויש כאלה שאצלן זה בדיוק ההפך. עם זאת אני לומדת ששינויים במראה החיצוני יכולים לפעמים להשפיע גם על תכונות אופי. דוגמניות אחרי לידה שנשארו עם עודפים וציצים, ולא הכל בדיוק עובד אצלן, נאלצות לסלול את הדרך ללא היופי ובאות ממקום של ענווה. אם מישהי הייתה פעם באולימפוס, היא מתרככת מעט וכבר לא חושבת שהיא מלכת העולם".

חזרה לרשימת השאלות

יא אללה איזו צורה יש עליה

22.

האם כסף יכול לקנות אושר?

ח"כ פרופ' מנואל טרכטנברג, 66

כלכלן, לשעבר יו"ר הוועדה לתכנון ולתקצוב של המועצה להשכלה גבוהה

"ממי? אם מישהו מוכר, אשמח לקנות. לא, אושר אפשר לחולל רק בעצמנו – במעשים שאנו עושים, בדרך שכל אחד בוחר לנהל את חייו. אושר זה לא 'נירוונה' ולא מצב תמידי, זו חתירה למשהו נעלה יותר והנאה לא רק מן התוצאה החולפת, אלא מהדרך. כמובן, רמה מינימלית של הכנסה דרושה כדי שנוכל לממש את הפוטנציאל הטמון בכל אחד מאיתנו, כדי שהחיים יהיו יותר מאשר מאבק להישרדות. תפקידה של המדינה להבטיח את התנאים לכך, ודאי מדינה משגשגת כשלנו. אך מעבר לכך זה תלוי רק בנו, שהרי אושר הוא החיפוש אחר משמעות, ואת זה לא קונים בכסף".

חזרה לרשימת השאלות

23.

האם ידע יכול להיות תיאורטי בלבד?

פרופ' חגי נצר, 71

החוג לאסטרונומיה ואסטרופיזיקה באוניברסיטת תל אביב

"ידע מדעי תיאורטי משמעו מודל מחשבתי שאינו מבוסס על עובדות ומדידות אלא על תהליכים וחוקים כלליים. לעולם לא ניתן להוכיח לחלוטין את אמיתותו אך ניתן להפריכו ולהחליפו, בעזרת מדידות, במודל טוב יותר. לדוגמה, תורת היחסות של איינשטיין הפריכה את תורת הכבידה של ניוטון, וניתן להניח כי גם תורה זו תופרך או תתוקן בעתיד. כשהוצעה התורה, בשנת 1915 , היה מדובר במודל תיאורטי לחלוטין, שלא הוכח עדיין על ידי עובדות ניסיוניות, אך הוא תיאר בהצלחה רבה את היקום כולו. לזמן מוגבל היה זה ידע לכל דבר גם ללא המדידות שהגיעו בהמשך. ידע, אך לזמן מוגבל".

חזרה לרשימת השאלות

24.

אם אין אני לי מי לי?

ד"ר תומר פרסיקו, 42

מרצה וחוקר בתחומי דתות העולם, העידן החדש והיהדות

"בודהה כבר ידע לומר לנו לפני 2,500 שנה שאין לנו בעצם 'אני', ובכך קרא תיגר לא רק על המסורות הרוחניות בזמנו אלא על החוויה האנושית הבסיסית ביותר. אבל גם אם לא נאמין לחכם הודי קדום, מספיק להביט בממצאי המדע המודרני: אנחנו גוף, והמוח שלנו אינו אלא אסופת תאים וקשרי נוירונים. אין לו מרכז ובוודאי לא יושב בתוכו איש קטן עם ג'ויסטיק. ה'אני' שעולה כשמתעוררים בבוקר אינו אלא מערכת הפעלה שמנגישה תוכנה מסובכת ומשפרת את תפקוד האורגניזם. אין לנו מרכז של עצמיות. אין אני. הבשורה הזאת יכולה להבהיל, אבל גם יכולה להרגיע, בעיקר אם מתוודעים אליה לעומק. היא גם נותנת לנו רמז באשר למה שחשוב: כל מה שסביבנו, ובעיקר הזולת".

חזרה לרשימת השאלות

מי, אני?
מי, אני?

25.

האם מוסרי להביא ילדים לעולם הזה?

ד"ר איתי חרל"פ, 42

מרצה לקולנוע וטלוויזיה, אב גאה בהורות משותפת

"כן. אפילו שהעולם נורא וצריך ציפרלקס בשביל לשרוד אותו ו'אדם למות נולד' וביבי נתניהו. האם זה מוסרי לא להביא ילדים לעולם? גם כן. אפילו שיש זקנים שצריך לטפל בהם וערבים שצריך לנצח אותם, וזה לא פייר שרק חלק מהאנשים סובלים בסוף אוגוסט ו־ 6 מיליון. האם מוסרי להשתמש בשאלות של מוסר כאשר אנחנו דנים עם אנשים אחרים במספר הנכון של הילדים שצריך להיות להם, אם בכלל? לא. אז בבקשה – עזבו בשקט את קרובי המשפחה ואת החברים שלכם )ועל אחת כמה וכמה אנשים שאתם בקושי מכירים( ואל תגידו להם כי הם צריכים או לא צריכים להביא ילדים/חייבים לעשות יותר מילד אחד/ פחות משלושה. לכל טענה (מוסרית או פרקטית) מצד אחד נמצאת טענה מהצד השני, ואת הדיון הפילוסופי הזה קיימו עם עצמכם ועם האנשים שאיתם אתם שוקלים לעשות או לא לעשות ילדים".

חזרה לרשימת השאלות

26.

למה החיים לא הוגנים?

אלכס ליבק, 72

צלם

"כמי שמבקר בשטחים הכבושים אחת לשבוע לפחות במשך שנים רבות וכמי שקורא ומאזין לכלי התקשורת הפלסטיניים, אני עד לאינסוף עוולות. עובדה אחת היא הבסיס לכל: אוכלוסייה של מיליוני בני אדם חיה ללא הזכות הבסיסית הנראית לנו כמובנת מאליה – הזכות העצמית לקביעת צורת הממשל שבה אנשים אלה רוצים לחיות. שלילת הזכות הזאת באה לביטוי בכל רגע ובכל צעד שבו פוסע האזרח ללא זכויות, מרגע היוולדו עד מותו. כאשר אדם חי ללא אפשרות לשלוט בחייו ולנהל אותם כפי שכל אדם עצמאי רשאי, אין מי שיגן עליו. לפני כמה שבועות ביקרתי אצל פלסטיני תושב חברון שרצה להרחיב את ביתו. הוא קיבל אישורים מהמינהל האזרחי ומרשויות הצבא, אבל כשהחל לבנות הופיעו מתנחלים ואיימו עליו שיפסיק את העבודה. הוא הפסיק כי הצבא לא מגן עליו, ה'ריבון' מתעלם מזכויותיו כדי לא להתעמת עם מתנחלי חברון. כשיצא הפלסטיני להפגין – נענש. עכשיו צו צבאי מונע ממנו לעלות על גג ביתו, שעליו רצה לבנות. בגלל העימות שנוצר בעל כורחו ולמרות ההיתרים שקיבל, הוא הפך באחת גם לגורם חתרני ונשללה ממנו הזכות לעבוד ולבקר בישראל. חיים הוגנים לפי הגדרת המילון, אגב, הם חיים שאינם מקפחים או מפלים אף אחד".

חזרה לרשימת השאלות

27.

באיזה צד עדיף למות במלחמה – של המנצחים או של המפסידים?

צדוק יחזקאלי, 60

עיתונאי זוכה פרס סוקולוב, נפצע במלחמה בגיאורגיה

"מניסיוני המאוד אישי, כמי שעמד למות בצד המפסיד מטיל של המנצח, זו כנראה שאלה קיומית חסרת חשיבות. בשני המקרים מדובר בחוויה סופנית. עם זאת, אם בתעתוע מוזר אתה מוצא את עצמך שורד איכשהו כנגד כל הסיכויים ושב אל החיים, כפי שאירע לי, אזי נראה שעדיף לשרוד בצד הלא מעורב. שהרי המפסיד חדור תאוות נקם והצד המבוסם מניצחונו ישלח אותך למלחמה הבאה, שממתינה בוודאות מעבר לפינה".

יעל לביא, 44

עיתונאית ומפיקת שטח במלחמת עירק

"בטווח הקצר עדיף למות בצד המנצחים מהסיבות הברורות. בטווח הארוך עדיף למות בצד המפסידים, כי ההיסטוריה על פי רוב מלמדת שהם צדקו ולמפסידים לרוב יש גם מוזיקה יותר טובה".

חזרה לרשימת השאלות

מה הצד הטוב שלי?
מה הצד הטוב שלי?

28.

האם יש לנו רצון חופשי או גורל והאם הם באים זה על חשבון זה?

פרופ' דן אריאלי, 49

מומחה לכלכלה התנהגותית, מלמד באוניברסיטת דיוק וב־ MIT , חיבר ארבעה רבי מכר בינלאומיים ובהם "לא רציונלי ולא במקרה – הכוחות הסמויים שמעצבים את ההחלטות שלנו"

"יש לנו קצת מכל אחד מהם. הרצון החופשי שלנו הוא בעיקר בדרך שבה אנחנו מתכננים את הסביבה שאנחנו חיים בה. נניח שהייתי בא כל בוקר למשרד או לבית שלכם ומביא סדרה ארוכה של מאפים טריים וריחניים – מהי הסבירות שבסוף השנה לא הייתם קצת יותר שמנמנים וקצת פחות בריאים? מאוד נמוכה. כשאנחנו נחשפים לפיתויים, חופש הבחירה שלנו נמוך, אבל אנחנו לא חייבים להיחשף לגירויים כל הזמן. לכן חופש הבחירה הוא בעצם בבחירת הסביבה שאנחנו חושפים את עצמנו אליה. גורל אכן יש לנו. הוא חלק מה־ DNA ומהמקום שאליו נולדנו. אבל הגורל הזה לא דטרמיניסטי, ואף שיש לו יכולת להשפיע באופן חזק על הכיוון של החיים שלנו, הוא לא מוחלט ועדיין יש לנו יכולת לשנות דברים בתוכו".

ד"ר יואב בן־דב, 59

פילוסוף של המדע וקורא בקלפי טארוט

"בפיזיקה הישנה של ניוטון הכל קבוע מראש ואין מקום לרצון חופשי. בתורת הקוונטים שמקובלת כיום העתיד לא נקבע לגמרי, ולכן יש מקום להתערבות של התודעה דרך חופש רצון, צירופי מקרים בעלי משמעות או השגחה אלוהית. זה לא נובע מהפיזיקה עצמה, אבל הפיזיקה של ימינו מאפשרת זאת. אם הפיזיקה לא מדברת על זה, נקודת המוצא שלנו לעניין יכולה להיות מסורות דתיות, מיסטיות וכישופיות. מסורות כאלה אינן אומרות שהכל קבוע מראש אלא שיש הכוונה של תכלית ומשמעות שאפשר לדעת אותה ולהשפיע עליה. לכן כשמשתמשים בקלפי טארוט המטרה היא לא לחזות עתיד קבוע מראש, אלא להבין מה התסריטים הצפויים לנו וכך לשנות אותם ולעצב את עתידנו".

חזרה לרשימת השאלות

29.

האם היום כבר לא מתים מאהבה?

בעז שרעבי, 69

זמר ומלחין

"אין לי כוח לענות על זה. אין תשובה".

חזרה לרשימת השאלות