איש המסתורין של המוזיקה הישראלית שוב משנה דמות

בפייסבוק הוא "שוזין" (טוב, יותר כמו שוז-ין, אבל רק בגלל המגבלות הטכניות שאינן מאפשרות להירשם לאתר בשם יחיד), מוסתר חלקית מאחורי כובע צילינדר ומשקפי שמש. בתעודת זהות הוא יונתן לוין, 33, חיפאי, אבל הוא מתעקש שלא זה כל כך חשוב, לפחות לא לצורך השיחה. רובכם מכירים אותו כעוזי נבון, אבל על זה הוא מסרב לדבר. במקום זאת הוא מעדיף להעביר את נושא השיחה לאחד מהפרויקטים הרבים בהם הוא מעורב, בין אם זה הרכב הג'אנגל שלו 3421 או ההרכב הניסיוני גשם, שעל כל אחד מהם יש לו ביוגרפיה פתלתלה בנוסח "חנוך הוליד את מתושלח, ומתושלח הוליד את למך, ולמך הוליד את נוח" – "בהתחלה היה הרכב בשם Layers, שקם מהרית'ם סקשן של מרינה מקסימיליאן בלומין, ואז אני הצטרפתי ל-Layers, והבנו שכבר יש שם משהו חדש…".

שוזין הוא השם שבו הוא מתקלט, ועושה, לדבריו, "כל מה שמסונתז". יש לו עוד כל מיני שמות שהוא יכול לעלות איתם על במה ("יוחנן הופמן", למשל). כל דבר אצלו מקבל כותרת, ואם אפשר, אז זהות. לגבי הפרופיל הציבורי הכי גבוה שלו, להקת הרטרו-פאנק העברית "עוזי נבון ומכרים" שמתקיימת באיזשהו יקום קולנועי מקביל, עכשוויים וגם כאילו הפשירו עכשיו לראשונה מאז שנות ה-70, הוא שומר על עמימות גרעינית. למרות שאין טעם בכך, הוא מתעקש להתכחש או לפחות להימנע מלדבר על הפרסונה הזאת, ולא, לא יעזור להגיד לו שכשמכניסים בגוגל "יונתן לוין" הוא משלים ל"עוזי נבון". "זה הדבר שאני לא רוצה לדבר עליו", הוא מתבצר בעמדה שלו, ולך תשכנע אותו שאף אחד לא מאמין לו שהוא לא באמת מפעל טקסטיל.

>> אינדינגב 2019: ההופעות שאסור לפספס

ובכל זאת, יש מה לדבר על שוזין. בשבוע הבא הוא יבצע באינדינגב את מה שהוא מכנה "תקלוט אקסלוסיבי", למרות שברגע שהמונח הזה חוזר אליו, הוא מיד מסתייג ממנו, כדרכו החמקמקה. "זה אקסלוסיבי בשבילי פשוט כי זה יהיה על סאונדסיסטם מפנק", הוא אומר, "אני מנגן דאב, דאנסהול, גריים, כל מה שהוא מאזורי הרגאיי ועם נטייה לבריטניה. ולהולנד". אבל השם שוזין הגיע דווקא מחיפה, שם, לפני עשור וחצי נתקל בכניסה לחנות בשכונת הדר בשלט המטופש "שוזין הנעלה". "שוזין" הפך למילה שגורה, ולבסוף מצא בית ככותרת לפרויקט הנוכחי.

כמה כובעים אתה חובש בשלב הזה?
"לצורך הכתבה, אחת. אני לא מערבב שמות. אני בכוונה עושה את ההפרדה הזאת".

אוקיי, אבל זה עדיין אתה.
"אבל אני אוהב את ההפרדה הזאת. זה שומר על איזשהו דיסטנס, אני מניח. אני מתעסק במקצוע שיש בו כל כך הרבה אגו שהדרך הכי טובה לשמור על עצמי מזה היא לא להתייחס לזה בתור – הנה, תראו את כל מה שאני עושה. החברים שזה באמת מעניין אותם יכולים לעשות אחד ועוד אחד. אבל לפרסם את מה שאני מפרסם עכשיו, נניח, אני מעדיף לפרסם חלק מהאישיות ולא את סך החלקים. זה לא תורם לאף אחד".

קשה לדון בסוגיית המרחק של האמן מהיצירה כשהאמן המדובר מתקשה לדבר על הסוגיה ישירות. הפעם זה עוד קל יחסית: כשעוזי נבון ומכרים התראיינו לפני מספר שנים לעיתון "הארץ", הם עשו זאת בדמויות שלהם, עם התלבושות והר' הסבנטיזית המתגלגלת (השמות המלאים של חברי הלהקה פורסמו בכתבה בכל זאת). על כל שאר הדברים הוא דווקא מדבר בשמחה: איך לאחרונה הוא מגלה ג'אז בזכות החברים הג'אזיסטים שמנגנים איתו בגשם, איך הוא בונה רמיקסים מיוחדים עבור התקלוט באינדינגב, על ההערצה שלו לקומיקאי ואמן הביטבוקס המבריק רג'י ווטס. אבל כשיש נושא אחד שעליו אדם פשוט לא רוצה לדבר, קשה מאוד שלא לחזור איתו לאותו נושא, כל פעם מזווית קצת אחרת. גם הטיעונים על כך שהדמות, בסך הכל, לא מסתירה אותו טוב כמו שהוא חושב, לא משכנעים אותו, והוא מודה בעקיפין שאם היה מתחיל את הפרויקט הזה היום, היה מסתיר את הזהות שלו טוב יותר משעשה לפני עשור ומשהו. ואז זורק עוד שמות מומצאים שאיתם עלה על במות. "לפעמים זה יכול להיות אפילו חד פעמי".

אתה חושב שאי פעם תעשה משהו פשוט בתור "יונתן לוין"?
"לא".

← אינדינגב, חמישי עד שבת (24.10־26.10), מצפה גבולות שבמועצה אזורית אשכול