שחקן קטן־גדול: ריאיון עם התגלית הצעירה של נטלי פורטמן

נטלי פורטמן יכולה לרשום עליו פטנט. אמיר טסלר, עוד לא בן 11 (אגב, זה יקרה בינואר 2016), הוא תגלית אמיתית שלה בסרטה הראשון כבמאית, "סיפור של אהבה וחושך". ילד שלראשונה בחייו משחק בסרט ועושה את המוטל עליו – גילום הדמות המורכבת של הסופר עמוס עוז בילדותו, בחיק משפחה עם אם במצוקה נפשית, בירושלים הסוערת שלפני ואחרי הכרזת העצמאות – באופן מעורר השתאות והערכה.

אמיר גר עם הוריו ועם שני אחיו הקטנים ממנו במושב קדרון שבשפלה, ולא הרחק משם, בגדרה, הוא לומד דרמה בבימת הילדים והנוער. גם לפני כן, כשהמשפחה גרה בהוד השרון, הוא למד משחק בחוג דרמה ברמות השבים. "אולי כבר מגיל 4 אני רוצה לעשות את זה", הוא מנסה להיזכר. "בטוח שלא הייתי מודע לזה אז, אבל התחלתי לעשות הצגות ועוד לפני כן, כבר בגיל שנתיים, הייתי שר שירים עם המבוגרים. על להיות שחקן ממש חשבתי רק מגיל 6, אבל תמיד הייתי בקטע הזה".

מאין זה בא בעצם?

"אימא שלי ואבא שלי לימדו אותי הרבה על הדבר הזה. אבא שלי גם עובד בתחום הקולנוע, הוא עוזר במאי, כך שגדלתי בבית שלומדים בו על קולנוע ועל מוזיקה, והתחברתי מאוד לעולם הזה".

איך נטלי פורטמן הגיעה אליך?

"המלהקת הילה יובל חיפשה בכל הארץ כל מיני חוגים לדרמה לילדים, הגיעה בין היתר לבימת הילדים והנוער ושאלה אם מוכנים לתת לה שמות של ילדים מתאימים. נתנו לה כמה שמות, בהם גם שלי. היו שני אודישנים. לראשון הם הביאו את כל הילדים, ובשני יותר סיננו, עד שבסוף אמרו לי שנבחרתי".

מה ידעת לפני כן על נטלי ועל הסופר עמוס עוז?
"כשנטלי זכתה באוסקר שמעתי עליה. ועמוס עוז? שמעתי את השם הזה בחדשות ובעיתון, ויש לנו ספרים שלו בבית. ידעתי מי אלה, שניהם, אבל לא תיארתי לעצמי שאני אהיה קשור למישהו מהם אי פעם".
איך הכינו אותך לסרט? קראת את הספר?
"לא, אין לי מספיק סבלנות לספר כזה עבה. קודם כל התחלנו להכיר אחד את השני, אני ונטלי, ואחרי זה דיברנו על הדמות שלי, שהיא של סופר מבוגר בגוף של ילד שלא מתנהג כמו שאר הילדים ובגלל זה לא היו לו הרבה חברים והוא היה בודד. כשכל הילדים שיחקו כדורגל הוא קרא ספרים והאזין לסיפורים של אימא שלו. לפי מה שהבנתי, הוא לא חשב אז שיהיה סופר וגם התנגד לזה".
את גלעד כהנא, שמשחק את אביך, בטח הכרת מלהקת ג'ירפות.
"האמת? לא הכרתי את גלעד ולא את המוזיקה של להקת ג'ירפות. לא שמעתי אותה אף פעם לפני זה, ועכשיו אני שומע אותה כל הזמן".

מתוך "סיפור על אהבה וחושך". צילום: רן מנדלסון

לא היו לך חששות לעשות תפקיד כזה גדול? בכל זאת, סרט ראשון שלך ועוד באורך מלא, ואתה באחד התפקידים הראשיים בו.
"עוד לפני שהתקבלתי לתפקיד, ראיתי שמדברים הרבה על הסרט הזה ומצפים לו וחשבתי: אולי זה גדול עליי? אם אני אתקבל, אולי אני אאכזב את הצופים ואת נטלי? קצת פחדתי שהעניין הזה, להיות שחקן, קצת גדול עליי, ושאני לא יכול לעמוד בכאלה לחצים".
איך התגברת על זה?
"כשפגשתי את נטלי, הבנתי שהיא לא עומדת להלחיץ אותי וגם ההורים שהיו איתי ואנשי הצוות לא הלחיצו. הם הבינו שצריך לתת לי זמן כדי לעשות את התפקיד. לא גרנו במלון, שכרנו דירה בירושלים וגם בזמן הצילומים חזרנו כל יום שישי לקדרון כדי להרגיש עדיין את השגרה של משפחה, וזה עזר לי מאוד. נטלי גם סיפרה לי על המשפחה שלה והכרתי את בעלה, את הבן שלהם ואת הוריה, וזה עזר לי להרגיש מאוד בנוח בצילומים איתה".

גם הייתה המשכיות לשגרה של הדמות שאתה מגלם בסרט, שבה אתה חלק ממשפחה וחי עם אבא ואימא.
"כן, אבל אני חושב שהמשפחה של עמוס והמשפחה שלי מאוד שונות. במשפחה שלי אנחנו מדברים על הכל ותומכים זה בזה, ובמשפחה של עמוס האבא לא יודע להביע את הרגשות שלו. זה דבר שחוסם מאוד את האהבה של המשפחה הזו, ואחרי מחלת הנפש של האימא כבר אי אפשר לדבר איתה יותר. עמוס לא יכול להתייעץ איתה כי היא כל הזמן חולה ומתכנסת בתוך עצמה ואי אפשר לתקשר איתה. והוא גם מאוד בודד, אין לו חברים, אז הוא מאוד כבוי. אין לו מישהו שהוא יכול להביע את הרגשות שלו בפניו".

אז הבנת בדיוק את המקום של עמוס הקטן ואת מה שעובר עליו.
"אני חושב שקלטתי את הדמות ואת העלילה מהר מאוד. לא היה צריך כל הזמן להגיד לי איך צריך להרגיש. נטלי סמכה עליי שיש לי אינסטינקטים מספיק טובים להראות שהדמות מרגישה כך או כך. זה היה אמיץ מאוד מצדה לסמוך עליי שאעזור לה לבנות את הסרט ובזה שבבחרה בי לתפקיד אף שלא היה לי שום ניסיון, וגם לגלעד לא היה; כי בדרך כלל לא סומכים על מישהו שאין לו רזומה של סרטים שהוא שיחק בהם תפקידים טובים. אני לא יודע אם הייתי יכול לעשות צעד אמיץ כזה, אם הייתי מביים סרט שאנשים כל כך מצפים לו. גם לעשות את הסרט בעברית היה אמיץ מצדה. היא אמרה שסרט ישראלי, על פי ספר ישראלי, שמתרחש בארץ – צריך להיות בעברית. היא נעזרה במדריכת הגייה וגם אותנו הייתה שואלת מדי פעם איך אומרים מילה כזו או אחרת".

מתוך "סיפור על אהבה וחושך". צילום: רן מנדלסון

את עמוס עוז פגשת לפני הצילומים או לאחר מכן?
"לפני הצילומים לא פגשתי אותו, אבל כשכבר עשינו את הסרט הוא הגיע פעמיים. בפעם הראשונה הוא סיפר לי על הילדות שלו, וישבתי עם המשפחה שלו ודיברנו. בפעם השנייה פחות יצא לנו, כי בדיוק צילמנו סצנה מאוד מורכבת, שעמוס עוזב את ירושלים ונפרד מאבא שלו".

איך אתה מסכם את ההתנסות הזו?
"היא הייתה מעבר לציפיות שלי. גם הנסיעה לפסטיבל קאן הייתה חוויה בלתי נשכחת. להיות במקום הגדול הזה עם כל הכוכבים וגם טיילתי במקומות שונים בעיר עם ההורים שלי. רק בקאן גלעד ואני ראינו את הסרט בפעם הראשונה. אני חושב שלפני כן נערכה רק הקרנה פרטית אחת, לעמוס עוז ולבני משפחתו".

מאז צילומי "סיפור של אהבה וחושך", קריירת המשחק של אמיר מתפתחת. יש לו סוכנת אישית, פרי כפרי, והוא כבר הצטלם לסדרה "נופלות על הרגליים" לצד מילי אביטל, שני כהן, עליזה רוזן ואבי דנגור. "אחרי שהשתתפתי בסרט, חיכיתי בחוסר סבלנות כבר להיות עוד פעם בצילומים", הוא מספר. "הסדרה הזו, של איילת מנחמי, היא יותר קומדיה, ואני שמח שיצא לי כבר לשחק גם בדרמה וגם בקומדיה".