#אנשים_מתוקים: תום רוזיליו
ציניות בצד, חסר לנו קצת מתוק בחיים. יצאנו לחפש את הסיפורים והאנשים שישבו את לבכם. הפעם: תום רוזיליו מתל אביב
[tmwdfpad]תוכן בחסות שוקולד פרה
תום רוזיליו, 24 סטודנט לעיצוב, תל-אביב
"בערך בגיל 12 הבנתי שמשהו בי קצת שונה. אני רוצה להחזיק לעומר את היד בהפסקה ולא לשיר. אני מחצור גלילית, גדלתי בבית מסורתי, סביבה קשה ולא סלחנית מדי והחלטתי לשמור את זה בסוד. השנים עברו, אני מלך הכיתה, הכי מגניב שיש. שיר אפילו חברה שלי. אני מתגייס לצבא, לחיל האוויר, יציאות משוגעות, חברים טובים, ועדיין אני שונה. הסוד נהיה קשה מנשוא. המפקדת שלי אמרה לי יום אחד, משום מקום, שהיא רואה דרכי כי יש לה אותו הסוד. הצלחתי סוף סוף לנשום אחרי שנים שבהן שכחתי איך זה מרגיש.
חזרתי מהצבא הביתה לחצור, מעוז הדעות הקדומות. ישבתי עם החברים ולא יכולתי להחזיק את זה יותר בבטן – אני קפוא ומגמגם, פולט את הסוד הנורא שלי: 'אני גיי'. הם לא ברחו או עזבו, אלא חיבקו אותי חזק, כמו שאף אחד לא חיבק אותי בחיים. ציפיתי לדחייה ולהתנתקות, אבל ההפך קרה, גם עם המשפחה.
בלי לחשוב פתחתי את הפייסבוק וכתבתי פוסט שבו אני פותח הכל. למחרת התעוררתי בחרדה. הכנתי את עצמי לגל של שנאה, אבל במקום זאת ראיתי מאות לייקים ותגובות מחזקות. לא האמנתי, וזה בא מהאנשים שהכי לא ציפיתי. חודשיים לאחר מכן כבר עזבתי את חצור ועברתי לגור בתל אביב. חבר מתקשר אליי ומספר שארבעה אנשים יצאו מהארון אחריי.
שברתי את הטאבו והראיתי שזה בסדר להיות אתה, ואם אתה באמת שלם עם עצמך, אז ככה העולם יראה אותך. מוזר, הא? לא כלכך. תהיו אתם, זה בהחלט די והותר".