תוצרת צרפת: מותחן עדכני שלא מצליח לעורר רגש
הסרט נפרש בקצב טוב ומנסה להעניק לכל חבר בתא אפיון ספציפי - יש למשל אחד שלא מוכן לפוצץ ילדים קטנים - אבל התוצאה מלאכותית ודידקטית
הסיפור שמאחורי הסרט הזה כמעט יותר מעניין מהסרט עצמו. ניקולא בוקרייף התקשה להשיג מימון להפקת מותחן על תא טרור שמתארגן בפריז משום, שלטענת היוצר, אף אחד לא האמין שתסריט כזה מציאותי – מה שכמובן לא מפריע למימונם של אינספור סרטים הוליוודיים. הוא הצליח להרים את הסרט בתקציב מצומצם עם שחקנים לא מוכרים, אבל זמן קצר לפני מועד היציאה המתוכנן בינואר 2015 אירע הפיגוע במשרדי העיתון "שרלי הבדו", וההפצה נדחתה ל־18 בנובמבר של אותה שנה.
פוסטרים כבר הופצו ברחבי העיר לקראת עליית הסרט במועד החדש, אך חמישה ימים לפני כן אירעה בפריז שורה של פיגועים, והפצת הסרט שוב בוטלה. הפעם לא נקבע מועד חדש להפצתו. התסריט עוקב אחר עיתונאי בשם סאם (מליק זידי), בן לאב מוסלמי שלצורך כתבת תחקיר חודר למעגלים האסלאמיסטיים הקיצוניים במסגדים בפרברי פריז. חברים לתפילה מצרפים אותו לתא ג'יהאדיסטי שמתגבש סביב דמותו של חסאן, המספר שנסע למזרח הקרוב, התחבר לאל קאעידה ומקבל מהם הוראות שהוא שומר לעצמו עד שתתקבל ההוראה הסופית. סאם פונה למשטרה, והשוטרים מבהירים לו שהוא שותף לדבר עברה, אלא אם כן ישמש כמודיע משטרתי ויצליח לחשוף את שרשרת הפיקוד.
כדי לשמור על זהותו הבדויה, סאם מתנתק מאשתו, עובר להתגורר באכסניה והולך ומסתבך. הסרט נפרש בקצב טוב ומנסה להעניק לכל חבר בתא אפיון ספציפי – יש למשל אחד שלא מוכן לפוצץ ילדים קטנים – אבל התוצאה מלאכותית ודידקטית. בניסיון לנסח מסר שהטרוריסטים אינם מייצגים את רוח האסלאם – הם אפילו אינם מכירים את הקוראן – הספר הקדוש מקבל תפקיד עלילתי וסמלי מודגש וקלישאתי מדי בסצנת השיא. חסרונו העיקרי של הסרט הוא שאינו מצליח לעורר עניין בדמויות, ולכן גם לא במה שקורה להן.
סרט על:עיתונאי משתלב בתא טרור בפריז לצורך תחקיר.
ללכת?עדיף לוותר. מותחן עדכני שאינו מצליח לעורר עניין רגשי.