טיים אאוט timeout

פרופ' הקר לאוניברסיטה: "סטודנטיות חשות כי אין אוזן קשבת"

| מאת: דורי בן אלון

פרשת ההטרדות המיניות, כשבמרכזה המתרגל החשוד באונס במעונות, עדיין מסעירה את מסדרונות האוניברסיטה. בראיון למגזין תזה, פרופ' דפנה הקר קוראת להנהלה לפעול: "האוניברסיטה צריכה לראות איך היא מתמודדת עם הטענות ומייצרת מרחב בטוח מבלי להפריע לעבודת המדינה בהליכים הפליליים" .

פרופ' דפנה הקר בהפגנה לקידום הטיפול בהטרדות מיניות באוניברסיטת תל אביב. צילום: דורי בן אלון

בסוף השבוע שעבר צויין יום המאבק הבינלאומי באלימות נגד נשים, במסגרתו נערכו צעדות ועצרות ברחבי הארץ וטקס זכרון לנשים שנרצחו השנה בישראל על רקע מה שמוגדר כ"רקע רומנטי" או "כבוד המשפחה". האירועים הללו מגיעים לקראת סופו של חודש סוער בתחום האלימות נגד נשים, והם משתלבים באופן ישיר עם פתיחת קמפיין metoo# שתפס תאוצה באמצע חודש אוקטובר האחרון. הקמפיין המדובר העלה לדיון ציבורי את סוגיית ההטרדות המיניות ועודד נשים רבות לצאת ולספר בגלוי על מקרה בו הותקפו מינית.

אחד המקרים שנחשפו במסגרת הקמפיין היה סיפורה של בר לביא, סטודנטית באוניברסיטת תל אביב, שתיארה בפוסט שפרסמה תחת התיוג metoo# אונס שעברה לדבריה באוגוסט האחרון במעונות האוניברסיטה.

לאחר פרסום המקרה החלה מחאה בקרב הסטודנטים הקוראת להשעות את החשוד מתפקידו כמתרגל באוניברסיטה עד לסיום ההליכים. במסגרת המחאה הופצו שלטים ברחבי הקמפוס להעלאת המודעות למקרה, הושק ההאשטאג me_TAU# וכן נערכו שתי הפגנות שבהן נכחו סטודנטים ומרצים. בהפגנה השנייה הגיעו לתמוך גם חברי הכנסת שלי יחימוביץ' מ"המחנה הציוני" ומוסי רז מ"מרצ". ההפגנות נועדו להפעיל לחץ על האוניברסיטה לטפל במקרה ולשפר את הטיפול בתלונות על הטרדה או תקיפה מינית בקמפוס. האוניברסיטה, מצדה, הסבירה כי היא מנועה מלפעול ביחס למקרה משום שנפתח הליך פלילי.

כדי להבין יותר לעומק מה אומר החוק במקרים הסבוכים הללו של הטרדות ותקיפות מיניות במסגרת האוניברסיטה, נפגשנו עם פרופ' דפנה הקר דרור, החברה בפקולטה למשפטים ובתכנית ללימודי נשים ומגדר בפקולטה למדעי הרוח באוניברסיטת תל אביב.

לדבריה, החוק למניעת הטרדות מיניות מחייב מקומות עבודה לייצר מנגנון פנים ארגוני, שבו ממונה אדם כאחראי לנושא, שהינו מתאים לתפקיד או קיבל הכשרה מתאימה, לבירור מקרים של הטרדה מינית. באוניברסיטת תל אביב הנציבה המרכזת לענייני הטרדה מינית היא פרופ' תמר ברוש, מומחית לביולוגיה אוראלית. לצדה פועלת נציבה המופקדת בעיקר על תלונות בקרב הסגל המנהלי, גב' לואיזה נרקיס, גזברית האוניברסיטה.

לדברי פרופ' הקר, כשיש תלונה על אונס – שהוא עבירה פלילית – האוניברסיטה מחויבת לדווח למדינה. במקרה של בר לביא, המדינה אסרה על האוניברסיטה, ועל הממונה מטעמה לטיפול במקרים של הטרדות מיניות, לברר את המקרה מחשש שהדבר יגרום לשיבוש הליכי משפט.

"החוק למניעת הטרדה מינית הוא לא חוק חדש. הוא חוגג כבר שני עשורים. העובדה שסטודנטיות ממשיכות להסתובב בקמפוס בתחושה שאין אוזן קשבת היא בעיה. האוניברסיטה צריכה לראות איך היא מתמודדת עם הטענות ומייצרת מרחב בטוח מבלי להפריע לעבודת המדינה בהליכים הפליליים שיכולים לקחת הרבה מאוד זמן".

 

מלבד ממונה על נושא ההטרדות המיניות בכל אוניברסיטה, מספרת פרופ' הקר, ישנן גם יועצות לנשיא האוניברסיטה בנושא הוגנות מגדרית. היועצת החדשה באוניברסיטת תל אביב היא פרופסור אילנה אלי, אשר בדומה לממונה על הטיפול בהטרדות מיניות, גם היא מגיעה מתחום רפואת השיניים. הבחירה להציב אשת סגל המתמחה ברפואת שיניים שתייעץ בענייני מגדר מעוררת תהייה – מדוע לתת תפקיד מייעץ בידיו של מי שאינו בקיא בתחום? פרופ' הקר, הוותיקה בנשות הסגל של התכנית ללימודי מגדר, מספרת כי התופעה הזו היא כלל ארצית – יועצות לשוויון מגדרי באוניברסיטאות בארץ לא נדרשות להיות בעלות מומחיות כלשהי בתחום המגדר.

 

על אף הביקורת, הקר קוראת לבדוק קודם כל את היקף תופעת ההטרדות והתקיפות המיניות באוניברסיטה בצורה אקדמית ולפעול בהתאם לממצאים שיתגלו

לדבריה, גם כשהופעל באוניברסיטה קו חם לתלונות על הטרדה מינית כמעט ולא היו תלונות: "יש פה תעלומה. או שבאוניברסיטת תל אביב הצליחו לייצר אווירה ארגונית מהממת שכמעט ואין בה הטרדות מיניות, ואני לא פוסלת את האפשרות הזו, כי עובדה שיש מעט מאד תלונות, או שיש הטרדות מיניות אבל המוטרדות לא יודעות לזהות את זה או מרגישות שאין טעם להתלונן. יש לברר את זה קודם כל באמצעות מחקר. אם הצלחנו, אנחנו עושים משהו נכון וצריך להמשיך לעשות אותו. אם יש פה דברים שאין להם שם וכתובת ואין אמון במערכת, זה מחייב עשייה הרבה יותר אינטנסיבית. עד שנעשה את המחקר הזה לא נדע".

אולם לשיטתה, מחקר הוא רק תחילת הדרך. הקר רואה בהליך של יצירת מרחב בטוח משימה משותפת שעל הסטודנטים להיות שותפים לה. לכן, לטענתה, הפתרון לבעיית ההטרדות המיניות יבוא רק מחשיבה משותפת של כל הגורמים באוניברסיטה – מרצים, סטודנטים וסגל מנהלי. על אלו לשבת יחד ולהסכים על כללי התנהלות שיאפשרו לכולם לחיות יחד בסביבה נעימה ובטוחה.

במהלך הראיון מוסיפה הקר כי היא נרתעת מהקריאה של הסטודנטים לאוניברסיטה להסדיר את הגבולות ביחסים הבין-אישיים בינם לבין עצמם, במקרים בהם לא מדובר ביחסי מרות בין מרצה לסטודנט. היא מבקשת לראות עשייה של הסטודנטים עצמם שיגדירו מחדש את גבולות התקשורת המינית בינם לבין עצמם, כחלק משיח חברתי ולא משפטי.

"חסר דיון קהילתי על איך אנחנו רוצים להתנהל, איך גורמים לכולם להרגיש פה בנוח. צריך להשקיע בזה משאבים ומחשבה, זה לא יקרה לבד. יש משהו שמרתיע אותי בכך שהסטודנטים מזמינים את האוניברסיטה להפוך יחסים אינטימיים בין סטודנטים ל"ממושפטים". אתם באמת רוצים שאני, כאוניברסיטה, אסתכל בחדר המיטות שלכם? תחשבו שוב".

 

לפני שבוע פרסמו נשות הסגל של החוג למגדר מכתב לנשיא האוניברסיטה. במכתב הן קוראות לאוניברסיטה לנקוט צעדים על מנת להבטיח שהקמפוס יהווה סביבה בטוחה ונקייה מהטרדות ותקיפות מיניות. במכתב פורטו רשימת צעדים שעל האוניברסיטה ליישם לטעמן על מנת להבטיח את בטחונה של המתלוננת בר לביא ואת ביטחונם של שאר הסטודנטיות והסטודנטים באוניברסיטה.

 

במקביל לקריאתה לאוניברסיטה לפעול להגנת המתלוננת ולהגביר את הטיפול באלימות מינית בין כותלי הקמפוס, הקר מבקשת לראות את השינויים שכבר חלו באוניברסיטה

"בעבר מתלוננות היו מורחקות מהנילון עד לסיום ההליכים, לכאורה על מנת להגן עליהן, בעוד הוא ממשיך לתפקד כרגיל באותו המקום. היום ברור כי הרחקה כזו תהווה פגיעה במתלוננות. יש שינויים דרמטיים בתוך האקדמיה, יש יותר נשות סגל מבעבר ויש היום יותר סטודנטיות מסטודנטים באקדמיה בישראל. הרבה נשים חוות חוויה מאוד חיובית באקדמיה וצומחות וגדלות ומשכילות ויוצאות לעולם מצוידות בכלים שלא היו להן קודם. צריך גם להבין שכמעט תמיד יש פער בין התאוריה למעשה, ובמובן הזה פמיניזם הוא סוג של אוטופיה".

אך פרופ' הקר לא רואה בשינויים החיוביים סיבה שלא לפעול

"אין לי ציפייה שהאקדמיה תהיה מרחב פמיניסטי מושלם, אין דבר כזה. השאלה היא כמה אנחנו מודעים לכך. אני עדיין תחת הרושם שלא תמיד ברור למקבלי ההחלטות באוניברסיטה מה זה מגדר ולמה זה חשוב. המרחב הוא כל כך גברי ועדיין לא עבר את המהפכה הנדרשת ביחסים בין המינים. אם לא יהיה פה חינוך מגיל אפס אנחנו לא נגיע רחוק".

פרופ' דפנה הקר דרור. צילום מסך

 

והיא לא מדברת רק על האוניברסיטה

"יחסי הכוחות בין נשים לגברים כקבוצות חברתיות מעצבים את חיינו באופן דרמטי ולכן חשוב לחקור וללמוד את זה. היכולת שלנו להרגיש בבית תלויה בין היתר בשאלה האם יש ייצוג למגוון קבוצות האוכלוסיה שבקמפוס בקרב הסגל הבכיר. בין היתר, אם רק 30% מהסגל הבכיר באוניברסיטת תל אביב הן נשים, אז זו סביבה גברית, וכשסטודנטיות וסטודנטים מסתובבים פה הם חווים חוויה שונה".

בתור מי שהתחילה את דרכה האקדמית בתחום המשפט והמשיכה בתחומי החברה והמגדר, מבקשת פרופ' הקר שנפסיק להסתמך על המשפט ככלי יחיד לפתרון סכסוכים

"החברה הישראלית היא חברה מאוד ממושפטת, ובמובן מסוים ויתרנו על דרכים ליישב סכסוכים ולהגיע להסכמות. דווקא כמשפטנית אני סקפטית לגבי היכולת של המשפט לעזור לנו בהרבה מאוד מצבים ואני חושבת שאנחנו צריכים למצוא דרכים נוספות לדבר, לפעול ולתקן. כשאנחנו לא עושים את זה, אנחנו מאבדים המון מהיכולת שלנו לחיות ביחד".

בואו לעקוב ולדבר איתנו גם בפייסבוק, בטוויטר ובאינסטגרם. עדכונים יומיים על הכתבות הנבחרות בטיים אאוט ניתן לקבל בניוזלטר היומי שלנו

תגובות

Silence is Golden SRV:SRV1 on: 494c505f471d2fb3fc