תקרת הזכוכית של הנשים במדע – יש שינוי?

למרות שיש לנו נשים שזכו בפרס נובל, המצב לא מזהיר. בעבר נשים שהתעניינו בתחום האסטרונומיה ורצו לחקור נאלצו פעמים רבות לוותר על ההכרה לתגליותיהן. כך למשל ג'וסלין בל ברונל גילתה מקור שמשדר פולסים מהחלל, אך את פרס נובל על הגילוי קיבל המנחה שלה - ולא היא. מתברר שגם כיום נשים רבות חשות כי יכולתן להתקדם בתחום מצומצמת

"לפני כמה לילות צפיתי בכוכב משתנה. אשתי ביקשה למוצאו בעצמה. בעשותה כך מצאה שביט בשמיים, אז העירה אותי וראיתי שאכן זהו שביט… הופתעתי שלא ראיתיו בלילה הקודם" (1702 גוטפריד קירש, אסטרונום גרמני; Kirsch).

כשאנו קוראות וקוראים את הציטוט הזה, הפתעתו של גוטפריד קירש נראית לנו תמוהה קמעה, שכן כיום יש נשים רבות העוסקות באסטרונומיה, ואין זה מפתיע שאישה יכולה לזהות שביט (ושגבר עלול לפספס אותו). אך האם העובדה שיש היום נשים העוסקות באסטרונומיה פירושה שאין יותר הבדל בין גברים לנשים בתחום? האם כולם סבורים שנשים מוכשרות בתחומי המדע לא פחות מגברים? ואם כן, מדוע מספר הנשים העוסקות במדע בכלל, ובאסטרונומיה בפרט, עדיין נמוך משמעותית ממספר הגברים?

מהעת העתיקה עד למאה ה-20

נשים עסקו באסטרונומיה עוד בעת העתיקה. הכוהנים והכוהנות באותה תקופה הקימו רשת מצפים למעקב אחר תנועות הכוכבים. קיים תיעוד על גבי חותמות ודסקה מ-2354 לפנה"ס של נסיכה אכדית שכונתה אן הדואנה (Hedu'anna), שהיתה הכוהנת הגדולה של אלת הירח (תפקיד בעל חשיבות פוליטית – זהה בחשיבותו לתפקיד של כוהנים גדולים גברים). ידועות גם נשים נוספות, כמו אגניקה (Aganice) ממצרים העתיקה (1878 לפנה"ס), שחישבה את מיקום כוכבי הלכת, ואגלאוניקה (Aglaonike) מיוון העתיקה, שהיתה ידועה כמכשפה מתסליה עקב יכולתה להעלים את הירח, כלומר לחזות את מועדי ליקוי הירח.

קרוליין הרשל. נחשבת לאחת מהמדעניות הראשונות שזכו להכרהצילום התמונה מתוך Wikipedia
קרוליין הרשל. נחשבת לאחת מהמדעניות הראשונות שזכו להכרה
צילום התמונה מתוך Wikipedia

כמעט 2,000 שנה חלפו מאז עד לאזכור נוסף של אישה בתחום האסטרונומיה. נוסף על כך, רק נשים שהיו מקושרות לגברים שעסקו באסטרונומיה יכלו לקחת חלק בעיסוק זה. בתחום זה אפשר למצוא את סופיה ברהה (1643-1556) מדנמרק שעזרה לאחיה טיכו בתצפיות שהיוו את הבסיס לחישוב המסלולים של כוכבי הלכת; את אליזבתה קופמן הווליוס (1693-1647) מפולין שניהלה מצפה כוכבים לצד בעלה, יוהנס, ופרסמה איתו קטלוג כוכבים; וכן את מריה מרגרט קירש (1720-1670) מגרמניה, שכאמור, זיהתה שביט להפתעת בעלה האסטרונום, אך משום שהיתה אישה ולא היתה בעלת תואר אקדמי, לא קיבלה משרה במצפה כוכבים בברלין. היתה זו תקופה שבה נשים נחשבו לנחותות מגברים בתחומים רבים, תקופה שבה זכויות נשים היו מוגבלות מאוד. כך למשל, לא היתה לנשים זכות מלאה לקניין בארצות הברית עד 1882 (ומצב דומה היה במדינות רבות), וזכות בחירה לנשים ניתנה רק במהלך המאה ה-20 ברוב מדינות העולם. כמו כן, בתקופה זו לא היתה לנשים האפשרות ללמוד לימודים אקדמאיים, קל וחומר להחזיק במשרה אקדמית; בגרמניה אוניברסיטאות החלו להיפתח בפני נשים רק ב-1900. נשים מוכשרות נתקלו בחומות שאי אפשר היה לעבור אותן. מרגרט קירש אמרה פעם: "כעת אני עוברת דרך מדבר צחיח, ומשום שאין כמעט מים… הטעם בפי יבש".

100 שנים מאוחר יותר ידועה קרולין הרשל (1848-1750) מאנגליה, שהיתה העוזרת של אחיה וויליאם – האיש שזיהה את הפלנטה אורנוס – שמונה להיות האסטרונום בחצרו של ג'ורג' השלישי, מלך אנגליה. בתחילת דרכה היא עסקה בעיקר בעבודות בית והכנת המאמרים של אחיה לפרסום. בשלב מסוים נתן לה וויליאם טלסקופ ניוטוני קטן, כדי שתוכל לצפות בשמיים בהיעדרו. ב-1786 גילתה קרולין שביט חדש, ובמשך 11 שנים זיהתה שמונה שביטים ושלוש ערפיליות. בזכות גילוי השביט הראשון שלה היא זכתה להוקרה, והחלה לקבל שכר מהמלך עבור עבודתה כעוזרת של אחיה. בכך הפכה לאישה הראשונה בהיסטוריה שהחזיקה באופן רשמי במשרה מדעית.

מריה מיטשל. בזכות הוריה קיבלה חינוך איכותי כפי שרק בנים זכו לו באותה תקופה.ציור של הרמיוני דאסל (Dassel) מתוך Wikipedia
מריה מיטשל. בזכות הוריה קיבלה חינוך איכותי כפי שרק בנים זכו לו באותה תקופה.
ציור של הרמיוני דאסל (Dassel) מתוך Wikipedia

במאה ה-19 אנחנו יכולים לציין את מריה מיטשל (1889-1818) מארצות הברית, שבזכות הוריה, שדגלו בשוויון, קיבלה חינוך איכותי, כפי שרק בנים זכו לו באותה התקופה. את חיבתה לאסטרונומיה ירשה מאביה, שהיה אסטרונום חובב. בראשית דרכה עבדה כספרנית, אך בלילות נהגה לצפות בשמים באמצעות טלסקופ. ב-1847 גילתה שביט, שמכונה על שמה, 'שביט מיס מיטשל', וקיבלה על כך מדליית כבוד ממלך דנמרק, לאחר שהבטיח מדלייה על כל גילוי ראשוני של שביט טלסקופי (שביט שאינו נראה בעין בלתי מצוידת). כתוצאה מגילוי השביט זכתה לפרסום רב, וב-1865 מונתה לפרופסור לאסטרונומיה בקולג' שבעיירת פוקיפסי במדינת ניו יורק, ארצות הברית, והיתה למנהלת מצפה הכוכבים שבקולג'. לאחר שלימדה כמה שנים גילתה שלמרות ניסיונה הרב, משכורתה נמוכה יותר משל גברים צעירים ומנוסים פחות, התעקשה לקבל העלאה במשכורת וקיבלה אותה. לאחר פרישתה החליפה אותה מארי ויטני (1921-1847) שהיתה העוזרת שלה, ובעקבותיה קיבלה גם היא תואר פרופסורה והיתה למנהלת המצפה.

בין מארי קירי לאנני ג'אמפ

אנו עדות ועדים, אם כן, לתופעה שבה רק נשים שהיו מקורבות לגבר שעסק באסטרונומיה (אח, אב או בעל), הצליחו להיכנס לתחום זה, אך אי אפשר אפילו לשער כמה נשים יכלו לעסוק באסטרונומיה, לו היה התחום נגיש להן ללא ייחוסן המשפחתי. אפשר לזהות גם גורם נוסף: ויטני הלכה בדרכה של מיטשל, עדות לחשיבותה של דמות לחיקוי שאפשר ללכת בעקבותיה. לא בכדי יש יותר סטודנטיות לפיזיקה בצרפת, מקום פועלה של מארי קירי, זוכת שני פרסי נובל לפיזיקה ולכימיה.

את אותה תופעה אפשר לזהות בסיפור חייה של אנני ג'אמפ קנון (1863-1941), שלאחר סיום תואר ראשון בפיזיקה, בקולג' וולסלי, מסצ'וסטס, ארצות הברית, חזרה לביתה משום שלא היתה מעוניינת במגוון המצומצם של אפשרויות הקריירה שהיו פתוחות בפני נשים. ואולם, תשע שנים מאוחר יותר, כתבה לשרה וויטינג (1847-1927) שהיתה ממקימיה של מצפה הכוכבים בקולג' וולסלי ומנהלתו הראשונה, וזו קיבלה את קנון בתור העוזרת שלה. קנון התמחתה בצילום ספקטרוגרמות כוכבים, ושיפרה את שיטת מיון הכוכבים שפותחה על ידי אדוארד צ'ארס פיקרינג ועוזרתו וויליאמינה פלמינג (1857-1911), שלפיה כוכב מקבל אות לפי כמות המימן שנצפית בספקטרום שלו (האות A לכוכבים בעלי כמות המימן הגבוהה ביותר, B לכוכבים עם מעט פחות מימן וכן הלאה). חלוקה זו התייחסה ל-22 סוגי כוכבים אך החשיבות הפיזיקלית לא היתה ברורה. קנון שמה לב שטמפרטורת הכוכב היא הגורם העיקרי המבדיל בין דגמי הספקטרום השונים, ואז קטלגה 225,300 כוכבים וסידרה אותם לקבוצות ספקטרום מסוגים: O, B,A ,F ,G ,K,M. שיטה זו היא הבסיס לשיטת המיון המשמשת מאז 1910.

מארי קירי. סללה את הדרך לנשים רבותמקור התמונה: Wikipedia
מארי קירי. סללה את הדרך לנשים רבות
מקור התמונה: Wikipedia

המלחמה של מרגרט וג'וסלין

מאז תקופתה של קנון ועד היום, אפשר למנות נשים אסטרונומיות רבות שגילו שביטים, כוכבים משתנים, נובות, סופרנובות, אסטרואידים ועוד. אישה היתה שותפה לגילוי של חגורת קויפר, במסלול שמעבר לכוכבי הלכת המקיפים את השמש. וכאמור, נשים יצרו ושיפרו שיטות מיון של כוכבים ויצרו קטלוגים שלהם. נשים עוסקות כיום בכל התחומים הקשורים לאסטרונומיה, בין השאר, מחקר על קוואזרים, גרעיני גלקסיות אנרגטיים שפולטים קרינת רדיו רבה, חורים שחורים, תהליכי היווצרות כוכבים ואבולוציה של גלקסיות, על החומר האפל, התפרצויות גאמא, מערכות כוכבים תומכות חיים, והרשימה עוד ארוכה. למרות כל זאת, אפליית נשים בתחום האסטרונומיה נכחה גם במאה ה-20. גם לאחר שיותר ויותר נשים פנו ללימודי אסטרונומיה, רבות מהן נתקלו בחוסר השוויון שקיים בתחום. כך, למשל, סיפורה של מרגרט ברבידג' וג'וסלין בל ברונל.

מרגרט ברבידג' (Burbidge) קיבלה את הדוקטורט שלה ב-1943, אז החלה לעסוק במחקר על גלקסיות. כשביקשה מלגה בבקשה לעבודת מחקר במצפה הר וילסון, קיבלה תשובה שלילית, משום שרק גברים הורשו לעבוד במצפה באותו זמן. לאחר כעשר שנים, ב-1955, קיבלה גישה למצפה, לאחר שהתחזתה לעוזרת של בעלה, שהיה אסטרופיזיקאי. בשיתוף עם בעלה ושני מדענים נוספים פורסם מאמר הידוע כ-B2FH (ראשי תיבות של שמות הכותבים), ובו התוצאה המפורסמת, שכל היסודות, פרט לקלים ביותר, מיוצרים על ידי תהליכים גרעיניים שבתוך כוכבים. על תגלית זו קיבלו את פרס וורנר ב-1959. במחקר מאוחר יותר היתה ברברידג' מהראשונים למדוד את המאסה ועקמומיות הסיבוב של גלקסיות, והיתה מהחלוצים בחקר קוואזרים. ב-1972 היתה למנהלת של מצפה גרינוויץ' המלכותי, והיתה זו הפעם הראשונה שניהול המצפה לא ניתן לאסטרונום המלכותי. ניסיון זה הפך אותה לאחת הנשים המפורסמות והמשפיעות במאבק נגד אפליית נשים באסטרונומיה. ב-1972 היא דחתה את פרס אנני ג'קנון של החברה האמריקאית לאסטרונומיה, משום שהוא ניתן לנשים בלבד. "הגיע הזמן שתסולק האפליה לטובת נשים, כמו גם נגד נשים, בחיים המקצועיים" (מדברי ברברידג').

מרגרט ברבידג' היתה מהראשונים למדוד את המאסה ועקמומיות הסיבוב של הגלקסיותצילום: שאטרסטוק
מרגרט ברבידג' היתה מהראשונים למדוד את המאסה ועקמומיות הסיבוב של הגלקסיות
צילום: שאטרסטוק

אין כתבה על נשים באסטרונומיה לא תהיה שלמה ללא אזכור של ג'וסלין בל ברונל שבמסגרת לימודיה בקיימברידג' שבאנגליה, עבדה תחת הנחייתו של אנתוני יואיש על פרויקט לזיהוי קוואזרים, שהתגלו זמן קצר קודם לכן. במשך שנתיים השתתפה בבנייה של טלסקופ רדיו חדש, שנועד לחקור קוואזרים. עבודתה של בל היתה לעבור כל ארבעה ימים על תרשים הפלט של טלסקופ הרדיו ולזהות מקורות של סינטילציה (גרסת הרדיו לנצנוץ, הנגרמת ממעבר גלי רדיו דרך גז מיונן בחלל ובשכבה העליונה של אטמוספרת כדור הארץ). לאחר כמה שבועות של ניתוח הפלט, שמה לב בל למקור סינטילציה קטן ומוזר, שלא ידעה להסבירו. לאחר ביצוע הקלטות במהירות גבוהה של מקור זה, התגלה כי המקור משדר סדרה של פולסים במרווחים שווים, בדיוק גבוה יותר מכל עצם אסטרונומי שהיה ידוע עד אז. בל זיהתה שהמקור משנה את מיקומו בשמים מיום ליום, כמו הכוכבים, הוכחה לכך שזהו אינו סיגנל מכדור הארץ. בתחילה עלה הרעיון כי זהו סיגנל המגיע מחוצנים – תרבות חוץ-ארצית, שעל פלנטה חוץ-שמשית (אקסטרה-סוֹלארית), והפרויקט כונה "Little green men", אך רעיון זה ירד מהפרק כאשר לא התגלתה כל עדות לתנועת פלנטה סביב המקור. בינתיים ניתחה בל פלטים נוספים, ומצאה שלושה מקורות פועמים נוספים. התופעה פורסמה ב-1968 בעיתון המדעי Nature, והוצע כי הפולסים נובעים מננס לבן (גרם שמיים המהווה את השלב האחרון במחזור החיים של כוכב הסדרה הראשית, בעל מאסה קטנה או בינונית) או מכוכב ניוטרונים (כוכב דחוס שעשוי ברובו מניוטרונים ונוצר כתוצאה מקריסה כבידתית של כוכב). קבוצות של חוקרים מכל העולם זיהו את מקור הפולסים ככוכבי ניוטרונים מהירי סיבוב שאינם ננסים לבנים, והאובייקטים שבל זיהתה נודעו כפולסרים. הסיפור של בל ידוע בעיקר משום שאף שהיא היתה המגלה בפועל של הפולסרים, היא לא זכתה לחלוק עם יואיש, המנחה שלה, את פרס הנובל שהוא קיבל על גילוי הפולסרים.

פולסר כוכב נייטרונים מסתובב הפולט קרינה אלקטרומגנטית. של היתה המגלה של הפולסרים אך המנחה שלה הוא שקיבל פרס נובלצילום מתוך Wikipedia
פולסר כוכב נייטרונים מסתובב הפולט קרינה אלקטרומגנטית. של היתה המגלה של הפולסרים אך המנחה שלה הוא שקיבל פרס נובל
צילום מתוך Wikipedia

מציאות נושכת

עם עליית המודעות לזכויות נשים ובין השאר לחינוך שווה לבנות ולבנים, עלייה שאת ניצניה אפשר לזהות במחצית המאה ה-19, החלו לצוץ יותר ויותר נשים בעלות השכלה אקדמאית. עם הגל הראשון של הפמיניזם בארצות-הברית, בראשית המאה ה-20, יש עלייה חדה במספר האסטרונומיות. אך אף שבמאה ה-20 נשים כבר יכלו לרכוש השכלה, משרות רבות היו  עדיין היו סגורות בפניהן, או שנגזלה מהן ההוקרה על עבודתן.

אך האם כל זה רלוונטי היום, או שנשים בתחום זה חוות שוויון הזדמנויות מלא? לצערי התשובה עדיין שלילית. אמנם, כמו בכל תחומי המדע, יש עליה משמעותית באחוז מקבלות הדוקטורט באסטרונומיה, אך למרות ההתקדמות הרבה, מוסדות אקדמיים עדיין לא מנצלים את מאגר המדעניות שהם עצמם מייצרים. בכל תחומי המדע קיים הפרש משמעותי בין אחוז הנשים המסיימות דוקטורט לבין אחוז החוקרות הבכירות בעלות פרופסורה מלאה. באסטרונומיה כ-23% ממסיימי תואר דוקטור הן נשים, ואילו רק כ-10% מבעלי פרופסורה מלאה הן נשים (הנתונים מתייחסים למחלקות האסטרונומיה הנבחרות במוסדות אקדמיים בארצות הברית). מהו, אם כן, ההסבר לתופעה?

התפישה הרווחת במאות הקודמות היתה שיש הבדלים ביכולת השכלית לטובת גברים. כך בספרו המשפיע "על החינוך" (1762) כותב ז'אן ז'אק רוסו על החשיבות של פיתוח יכולותיו ועצמאותו של 'אמיל' (הילד), אולם הוא קובע כי "גבר ואישה אינם צריכים לדמות במחשבתם כמו גם בהופעתם", וכי "על האישה להיות פסיבית וחלשה… ותפקידה לרַצות את בעלה". בהתאם לכך הוא מסביר כיצד יש לחנך את 'סופי' (הילדה). גם כיום, אף שהתפישה הרווחת השתנתה, יש המנסים לטעון לקיום הבדל באינטליגנציה לטובת גברים. כך למשל פורסם ב-2005 מחקר של פול אירווינג וריצ'רד לין שטענו כי מנת המשכל של סטודנטים גברים גבוהה יותר בממוצע (המחקר זכה לביקורת בשל המתדולוגיה הפגומה שלו; ולשם האיזון ב-2012 פורסם שדווקא לנשים מנת משכל גבוהה יותר בממוצע). למרות טענות מסוג זה, שההבדלים בייצוג בין נשים לגברים בתחומי המדע נובעים מהבדלים ביולוגיים בין המינים, יש ראיות למכביר כי אין הבדל ברמת האינטליגנציה הכוללת בין גברים לנשים, וכי מידת ההצלחה במתמטיקה ובמדעים דומה אצל בנים ובנות בבית הספר היסודי ובתיכון. ואולם, עדיין יש יותר בנים שמעדיפים מגמות הקשורות למדע ומתמטיקה, העדפה שמקורה תרבותי. בנות, מגיל צעיר מאוד, מקבלות מסרים על הדרך שבה הן צריכות להיראות ולהתנהג, ותפישה זו של 'נשיות' לא כוללת בתוכה אופציה להיות מדענית. בתרבות הפופולרית – כמו למשל בסדרה האמריקאית "המפץ הגדול" – התרבות היא בעיקרה גברית ושוביניסטית מאוד, תרבות, שאם נערה רוצה להיות חלק ממנה, היא צריכה לקבל בהומור זלזול ובדיחות מיזוגיניות. גם סדרות קלאסיות שעסקו במדע בדיוני, כמו "סטאר טראק: הדור הבא", שבהן לכאורה היה שוויון בין גברים לנשים, רוב הצוות היה גברי, כולל הקפטן וסגנו, ואילו דמות האישה הקבועה בסדרה היא דמות הפסיכולוגית הרגישה, שלבושה בלבוש מינימלי. דמות אישה נוספת היא הרופאה, אך בשני המקרים אלו תפקידים מסורתיים של טיפול.

נשים נאלצות פעמים רבות לבחור בין קריירה לבין השקעה במשפחהצילום: שאטרסטוק
נשים נאלצות פעמים רבות לבחור בין קריירה לבין השקעה במשפחה
צילום: שאטרסטוק

כדי לנסות לאזן מסרים אלו, חשוב לעודד ילדות ונערות לעסוק בתחומי המדע מגיל צעיר. בארץ, למשל, יזמה מיכל ברקוביץ' מאל-אופ את הפרויקט "נערות להייטק" שבו נפגשות נערות עם מדעניות מתחומים שונים, ואלו יכולות להוות עבורן דמויות לחיקוי. נוסף על כך בניסיון לעודד נערות לבחור בנושאים מדעיים, יצא האיחוד האירופי בשנה האחרונה בקמפיין בשם Science – it’s a girl thing, שכולל אתר אינטרנט ובו סרטונים של מדעניות המספרות על עבודתן. ואולם, הניסיון למזג בין התדמית ה'נשית' לבין מדע, גרם ליוצרי הפרויקט להיכשל בסטריאוטיפים מגוחכים של הרבה ורוד, ליפסטיק ונצנצים – ופחות מדע. סטריאוטיפים שעודנו מעט בעקבות ביקורת רחבה.

יש סטודנטיות רבות לתארים מתקדמים שמפקפקות ביכולתן, ואינן בטוחות שהן יכולות להצליח. פקפוק זה, שאופייני יותר לנשים מאשר לגברים, גם הוא תרבותי, ונובע מתהליך החברות השונה של נשים וגברים, שבו נשים נוטות יותר לקחת את האחריות למצבן על עצמן, לעומת גברים שנוטים יותר להאשים גורמים חיצוניים. כמו כן, מנחה של סטודנטית שמפגינה חוסר ביטחון, עלול/ה לפרש זאת כחוסר עניין, ולא לדחוף אותה להמשך קריירה אקדמית. כמו כן, כיוון שרוב הסגל הבכיר מורכב מגברים, האווירה במוסד האקדמי עלולה להיות עוינת כלפי נשים. סביבה עוינת יכולה לנבוע מלגיטימציה של הערות מיניות, שהן למעשה הטרדה מינית, או אפילו מהגמוניה גברית של "המדענים הבכירים", כך שמדענית צעירה עלולה להרגיש מודרת. אמנם, בעקבות חקיקת החוק למניעת הטרדה מינית בישראל, היתה עלייה במודעות לתופעה, אולם במקביל עדויות מן השטח מעידות כי תלונות על הטרדות מיניות במוסדות אקדמיים בארץ אינן מטופלות כיאות, ונסגרות, במקרים רבים, בקבלת העמדה של המטריד (גם כאשר היו כמה תלונות בלתי תלויות כלפי אותו אדם).

כמה מחקרים מעידים על תופעה של הטיה מגדרית בלתי מכוונת. זוהי תופעה שבה, אף שהמדען/ית דוגל/ת בשוויון מגדרי באופן מוצהר, היא או הוא יעדיפו גבר על פני אישה עם אותם נתונים בדיוק. כך למשל, במחקר שפורסם ב-2012 בכתב העת המדעי PNAS, נכתב על כך שנתנו ל-127 אנשי/נשות סגל לעיין בקורות חיים, שהמגדר שבהם נבחר באופן אקראי. הדירוג היה גבוה יותר במובהק כאשר בעל קורות החיים היה גבר, ובלי קשר למגדר של הבודק/ת. ממצאים אלה מראים שלמרות חשיבותה של דמות נשית לחיקוי, אין הבטחה כי המודעות ליכולתן של נשים תגדל. דוגמה נוספת אפשר לראות במחקר שנערך בשבדיה, שבו נמצא שנשים צריכות מספר רב משמעותית של פרסומים לעומת גברים כדי לקבל הערכה זהה ממדענים אחרים.

חלוקת הנטל במשפחה

אחד השלבים המכריעים שבהם מחליטות מדעניות בארץ שלא להמשיך לקריירה אקדמית, הוא שלב הנסיעה לפוסט-דוקטורט בחו"ל. לאור העובדה שמשכורתם של גברים היא גבוהה יותר בממוצע, נסיעה לתקופה ממושכת בחו"ל עלולה להוות קושי כלכלי משמעותי יותר כאשר הנסיעה היא לשם השתלמות בתר הדוקטורט של האישה, והעסקתו של בן זוגה בחו"ל אינה מובטחת. כדי לאזן תופעה זו קיימות מלגות השלמה, ואולם ההיצע של המלגות קטן בהרבה מן הצורך בהן.

חוסר השוויון הזה בעצם עמוק הרבה יותר, וקשור לא רק בקריירה מדעית אלא בהבדל המגדרי שבאיזון עבודה-משפחה, הבדל שמתגלם בכך שגברים בגילאי ה-30 פלוס מתוגמלים ומקודמים, בין השאר מתוך מחשבה שיש להם משפחה לפרנס, בעוד נשים בגילאים אלה מקבלות מסר כפול: מצד אחד לא להזניח את הקריירה, ומצד שני לא להזניח את המשפחה – וכך, בעצם, כל ניסיון לאיזון הוא בבחינת כישלון ידוע מראש. נשים עדיין נוטלות את מרב הנטל בכל הקשור לטיפול בילדים. האמונה הרווחת היא כי הדאגה האימהית היא טבעית וביולוגית, וזאת אולי הסיבה לתפקיד הכפול המוטל על נשים הרוצות קריירה, לעומת גברים שלרוב משוחררים מה"נטל" המשפחתי, או לפחות נדרשים להרבה פחות. בהתאם לכך, אף שהחוק בישראל מאפשר לגברים ולנשים לחלוק את חופשת הלידה, אחוז הגברים שנוטלים חלק בחופשת הלידה הוא זניח, ונובע בין השאר מחוסר סובלנות של מקומות עבודה ללקיחת חופשת לידה על ידי אבות, כמו גם ממבנה החוק בישראל המאלץ נשים לוותר על חלק מחופשת הלידה שלהן כדי לחלוק אותה עם בן הזוג. חוסר שוויון מגדרי זה גורם למצב שבו במדינות מערביות רבות בוחרות מדעניות רבות שלא ללדת ילדים, אולם בארץ נושא הילודה נחשב כה מהותי, שמקרים אלה הם יחסית מעטים.

כוכבי הסדרה המפץ הגדול. האם הסדרה מנציחה סטריאוטיפים?צילום: שאטרסטוק
כוכבי הסדרה המפץ הגדול. האם הסדרה מנציחה סטריאוטיפים?
צילום: שאטרסטוק

למה זה חשוב?

כדי ליצור שוויון בתחום האסטרונומיה (ובכלל) לא מספיק רק חינוך וגישה לטלסקופ. מובן שאלו הכרחיים, אך כדי להגיע לשוויון יש להתמודד עם כל אחת מהבעיות שמונעות מנשים להתקדם במדע. המוטיבציה לפעול למען שוויון היא בראש ובראשונה מוסרית, זה רק הוגן שנשים יזכו להזדמנות שווה כמו זו שזוכים לה גברים. שוויון הזדמנויות פירושו שילדות ונערות יקבלו את העידוד הראשוני לעסוק באסטרונומיה ובמדע בכלל כפי שבנים מקבלים. שוויון הזדמנויות פירושו שסטודנטיות יקבלו תמיכה ועידוד להמשיך בקריירה מדעית. עלינו לפעול כדי ליצור שאינה עוינת לנשים, למנוע אפליות ועזיבת נשים את התחום עקב בחירתן להפוך לאימהות.

יש לשים לב שרוב ההסברים לייצוג בלתי שווה של נשים במדע כיום אינם מצביעים על חוקים המפלים נשים, ולכן כדי להגיע לייצוג  שווה של נשים במדע יש צורך בשינוי תודעה. כמו כן, רב השיח העכשווי שמדבר על קידום נשים במדע מתעלם מפריווילגיות של נשים מסוימות (לרוב יהודיות/אשכנזיות) לעומת נשים אחרות (לרוב מזרחיות/ערביות), ונוגע רובו ככולו לנשים שמראש הן ממעמד סוציו-אקונומי בינוני-גבוה. הסיכוי של ילדות ונערות ממשפחות עניות להגיע לתואר ראשון בפיזיקה הוא נמוך יותר משל נשים באופן כללי, והדילמות שנשים מוחלשות ועניות מתמודדות איתן שונות מהדילמות של איזון קריירה ומשפחה. אך זה לכתבה אחרת.

ד"ר פרידה בלינקי היא בתר-דוקטורנטית במחלקה לגנטיקה מולקולרית במכון ויצמן, ומעידה על עצמה כפמיניסטית חסרת חוש הומור, וחובבת אסטרונומיה ומד"ב.