טיים אאוט timeout

האמנית הטרנסית שנפרדת מפוליטיקת הזהויות הטרחנית

| מאת: מיטל רז

"גוף שלישי" של רועי ויקטוריה חפץ וזוהר מלינק עזרא היא עבודה אמיצה וחשובה שמלמדת שגם גופניות אמביוולנטית יכולה להיות אידיאל של יופי ותשוקה

"גוף שלישי" של רועי ויקטוריה חפץ וזוהר מלינק עזרא

במאמר מתחילת שנות ה־90 תקפה האמנית והאקטיביסטית סנדי סטון את השאיפה של טרנסקסואלים להגיע אל הגוף הנשי או הגברי המושלם. סטון טענה אז שכדי לאתגר את המודלים המגדריים הקיימים, טרנסג'נדרים צריכים להשאיר סימנים של המגדר ושל המין הקודם שלהם. נראה שהסוגיה הזאת, שעד היום מסעירה את השיח הטרנסג'נדרי, עומדת במרכז "גוף שלישי", עבודת הווידיאו של רועי ויקטוריה חפץ וזוהר מלינק עזרא, שמוצגת בימים אלו בבית האמנים בתל אביב במסגרת תערוכת הזכייה של חפץ בפרס אן וארי רוזנבלט לאמנות.

עבור חפץ, אמנית טרנסג'נדרית בוגרת בצלאל שחיה בעשור האחרון בברלין, זהו פרויקט קולנועי ראשון. היא מזוהה בעיקר עם הרישומים התיאטרליים הגדולים שלה, ששניים מהם מוצגים בתערוכה הנוכחית, נזילים וגרוטסקיים מתמיד. הקולנוען זוהר מלינק עזרא כבר עסק בקהילה הטרנסג'נדרית בסדרת הרשת הדוקומנטרית שלו מלפני שנתיים, "על הרצף", שהעלתה ספקטרום רחב של זהות טרנסג'נדרית, לא תמיד סגורה ומוגדרת.

"גוף שלישי" של רועי ויקטוריה חפץ וזוהר מלינק עזרא

עוד כתבות מעניינות:
ארם גרשוני מגיע לשיא חדש בתערוכה אפופת מוות
האם עולם האמנות סוף סוף יקבל את הטופ מודל שערקה אליו?
תגלית מרעישה בגוגנהיים: את האמנות המופשטת לא המציאו גברים

עבודת הווידיאו של השניים, שהיא חלק מסרט באורך מלא שייצא בשנה הקרובה, מגיעה בתקופה שבה הקהילה הטרנסג'נדרית זוכה לייצוג משמעותי יותר מאי פעם ולכאורה גם לנרמול – מסלבס ושחקניות כמו קייטלין ג'נר ולברן קוקס (סופיה מ"הכתום זה השחור החדש") שחוצות גבולות של פופולריות, סדרות מיינסטרים כמו "טרנספרנט", ואמנים טרנסג'נדרים שמשמיעים את קולם כמו ג'וליאנה הקסטבל, איב ואדל ופטריק סטאף. גם בארץ הקהילה זוכה לנראות יחסית עם סרטים תיעודיים ועלילתיים ("נמס בגשם", "משפחה בטרנס"), וגם לא מעט אמנים ואמניות טרנסג'נדרים שמציגים במוסדות המרכזיים וזוכים בפרסים, בהם חפץ, יעל מאירי ואורי הולבן.

הכל לכאורה, כי המציאות קצת יותר עגומה, עם אחוזי התאבדויות ומקרי רצח גבוהים של טרנסג'נדרים בכל העולם. בגלל זה "גוף שלישי" – פרפראזה על המגדר השלישי שבין זכר לנקבה – היא עבודה אמיצה וחשובה שנדיר לראות במחוזותינו. היא מתנערת מכל פוליטיקת הזהויות הטרחנית שלא מעט מוסדות תרבות ואמנות נגועים בה לאחרונה. במקרה הטוב מדובר בשיח פוליטיקלי קורקט מהזן המנומס והעדין, ובמקרה המסוכן יותר הוא יוצר גטאות של זהויות סגורות ונפרדות. לא מעט גלריות ומוזיאונים רוכבים על הזהות האקזוטית והזרה של אמנים ממגזרים שונים – אתיופים, חרדים, ערבים, טרנסג'נדרים – ורק מנציחים את השונות שלהם.

"שנטל", מתוך "גוף שלישי" של רועי ויקטוריה חפץ וזוהר מלינק עזרא

חפץ הייתה יכולה בקלות ליפול אל תוך המלכודת הזאת. בשנתיים האחרונות מאז יצאה מהארון הטרנסי יש סביבה הרבה רחש ועניין, בייחוד מהכיוון המציצני והצהוב. אף שגם כשהייתה "רק" גיי הייתה חפץ אמנית מוכרת וידועה שהציגה בגלריות ובמוזיאונים המרכזיים, אי אפשר לא לתהות: האם היא הייתה זוכה בפרס אלמלא הזהות המגדרית שלה? האם הזהות המגדרית מכתיבה גם את הזהות האמנותית שלה והופכת אותה לאמנית טובה יותר? האם נגזר עליה לעולם להשתבץ בקטגוריית האמנים הטרנסים?

זיעה, קמטים ונענועי אגן

בעבודת הווידיאו החדשה, שממלאת חלק עיקרי בתערוכת היחיד שלה, חפץ נענית לשאלות האלו וליצר המציצני, ועם מלינק עזרא יוצאת למסע נפשי וגופני של התפשטות, כאילו אומרת: רוצים לדעת את כל האמת על "ההתחפשות המגדרית" שלי? רוצים לדעת מה יש לי מתחת לשמלה? בבקשה, אבל זה לא יהיה קל.

ואכן זה לא תמיד קל, לא לצופים ולא לחפץ עצמה, שניכרים עליה קושי וחוסר נוחות בהתערטלות הנפשית והגופנית. העבודה מורכבת משלושה ערוצים שמוצגים בענק על כל קירות הגלריה. כל אגל זיעה, קמט ונקודת חן גדלים לממדים עצומים ופולשים למרחב הפיזי, גופים "לא נכונים" לפי הנורמות המקובלות משתלטים על חלל הגלריה, מדי פעם רעש חזק וצורם מתוך הווידיאו מפלח את דרכו לחלל, כמעט מאיים עליו.

"גוף שלישי" של רועי ויקטוריה חפץ וזוהר מלינק עזרא

שלושת חלקי העבודה הם כמו שלוחות של הגוף הטרנסג'נדרי, בכל אחד מהם יש התרחשות שונה ומבט אחר עליו. באחד, הייצוג הרך והסטריאוטיפי של הגוף הטרנסג'נדרי כמופע של התחפשות מגדרית, במקרה הזה דמות שרוקדת ריקוד נשי וחושני בנענועי אגן מוגזמים. מולו מוצג קוטב מורכב ונזיל יותר של הגוף הטרנסג'נדרי שבין הזכר לנקבה. במעין סצנת הולדת ונוס (שלפי המיתוס נולדה מכריתת איבר המין של אורנוס) חפץ מסירה את בגדיה, מטהרת את עצמה בטקס תשליך וחושפת גוף שברירי, עדיין גברי למראה, אבל לא ממש. אחריה מופיעה נינה הלוי שמייצגת את מי שהשלימה את המעבר המלא לגוף הנשי. גם היא חשופה, נכנסת לתוך הים וצפה עירומה ושלמה עם עצמה.

"גוף שלישי" של רועי ויקטוריה חפץ וזוהר מלינק עזרא

החלק המרכזי של הווידיאו הוא מעין סרט רומנטי עלילתי אך אילם בסגנון נער פוגש נערה, רק שפה הנערה היא אישה טרנסג'נדרית בגילומה של חפץ, והרומנטיקה ההוליוודית הסכרינית מוחלפת במופע מבעית של אלימות, שנאה והתענגות. בווידיאו חפץ פוגשת בתחנת רכבת בעיר אירופית גבר ספק מוכר ספק זר. הוא מוביל אותה אליו הביתה, ושם מתנהלת סצנה מטלטלת שממחישה את המשיכה מצד אחד ואת החרדה מפני הגוף הטרנסג'נדרי מצד שני.

"גוף שלישי" היא עבודה חשובה ויוצאת דופן לא רק כי היא מעבירה את החוויה הטרנסג'נדרית בצורה אותנטית ולא מתייפייפת. היא מעמתת אותנו עם גופניות אמביוולנטית ומלמדת שגם היא יכולה להיות אידיאל של יופי ותשוקה.

← "גוף שלישי", רועי ויקטוריה חפץ וזוהר מלינק עזרא, אוצרת: אורלי הופמן, בית האמנים תל אביב, עד 2.2

בואו לעקוב ולדבר איתנו גם בפייסבוק, בטוויטר ובאינסטגרם. עדכונים יומיים על הכתבות הנבחרות בטיים אאוט ניתן לקבל בניוזלטר היומי שלנו

תגובות

now Silence is Golden SRV:SRV1 on: f2fadbfc0df0