טיים אאוט timeout

פצ'ה קוצ'ה 2018: כל מה שצריך לדעת לפני שנגמרים הכרטיסים

| מאת: יעל סגרסקי

בלי אמנים מוכרים אבל עם עבודות סופר מסקרנות, פצ'ה קוצ'ה חוזר לתל אביב, העיר שבה הוא מצליח יותר מבכל מקום אחר בעולם. איך אירוע אמנות מצליח למשוך 10 אלף איש מדי שנה?

"רדיו פליי" (צילום: יאיר מיוחס, סטודיו ZOOZ)

פצ'ה קוצ'ה, הפסטיבל הכי אקלקטי בתל אביב, חוזר בפעם ה־20 ויתקיים בהיכל התרבות ב-18-19.3. הספיד דייטינג האמנותי הזה יתקיים במשך שני ערבים ויעמיד לרשות כל אחד מעשרת האמנים שנבחרו שש דקות ו־40 שניות על הבמה, שבהן יוכלו להציג ולספר על עבודתם. בשונה משנים קודמות שבהן השתתפו אושיות מפורסמות כגון אוהד נהרין, עידן אלתרמן ורננה רז, השנה מורכב הליינאפ של פצ'ה קוצ'ה מאמנים פחות מוכרים, שיצירתם רב תחומית או שונה מגבולות המדיום המוכר.

הפתקים של אבא (איור: שירן ספיר)

אז מה מחכה לנו השנה? שירן ספיר איירה את זכרונותיה כילדת מפתח, שהתגלמו בפתקים שהיה משאיר לה אביה כשחזרה לבית ריק; קסניה סובה יצרה את דמות הרשת "רוסיה ים תיכונית" מתוך העלבון שחוותה כשעלתה ממוסקבה לפני 17 שנה; תאטרון החנות יציג את "רדיו פליי", שמחזיר לחיים את פורמט תסכיתי הרדיו משנות ה-50; מורן דובשני מכליאה בין מכשור רפואי למוזיקה, ותדגים על מתנדב בקהל את המנגינה שיוצרות פעימות הלב; רמי טריף יפגיש בין מסורות דרוזיות עתיקות לבין טכנולוגיות עכשוויות; נורלדין מוסא יקרין 20 פריימים דוקומנטריים שצילם בארץ ומגוללים את חוויותיו ממתקן הכליאה חולות; ועוד אמנים מוכשרים ומעניינים.

אוצר פצ'ה קוצ'ה איתי מאוטנר, מאיפה נולד הרעיון לאירוע האקלקטי והרב תחומי הזה?

"הראשונה שהביאה את זה לארץ הייתה ענת ספרן, והיום אנחנו עובדים יחד. זה התחיל בכלל בטוקיו, כשהזמינו יוצרים לדבר על העבודות שלהם והגבילו אותם בזמן באופן כזה שלכל אחד מוקצים 20 שקפים, וכל אחד מהם מוקרן למשך 20 שניות. הרעיון של הגבלת הזמן נועד להרוויח דיוק של העברת הרעיון".

ומה המוטיבציה של האמנים לבוא להופיע בזמן קצר כל כך? חשיפה?

"לא באמת, כי לאורך השנים היו אצלנו בכירי היוצרים, שלא זקוקים לחשיפה. יש משהו בפורמט עצמו שמרגש יוצרים. אנחנו חיים בעולם שמוצף וכשמצמצמים אותך בזמן זו מין תפיסה זן בודהיסיטת שאומרת 'תגיע אל הנקודה עצמה, בלי הקדמות ובלי התנצלויות. תזקק'. משמעות הביטוי היפני 'פצ'ה קוצה' היא 'בלה בלה', אז זה קצת לחתוך את הבלה בלה ולגעת בדבר עצמו".

למה השנה לא משתתפים אמנים מפורסמים?

"בכל פעם יש מציגים שונים בלי כל קשר לעד כמה הם מוכרים. מה שהאמנים מציעים הוא העניין החשוב באמת".

ומי הקהל שמגיע?

"זה 10,000 איש, כולם ישראלים כי הערב בעברית, אז אפשר לומר שפרצנו את גבולות הקהל של החשודים המיידיים, של אנשי אמנות ותרבות. אגב, הפסטיבל מתקיים ביותר מאלף ערים בעולם, אבל בתל אביב זה האירוע הגדול מכולם, ומה שאני מבין מזה הוא שאוהבי תרבות בארץ הם קהל הרבה יותר גדול ממה שאנחנו יכולים לשער. תמיד כשאנחנו שואלים מי כאן בפעם הראשונה, למעלה מ-50 אחוז מרימים את היד".

מאיפה מגיעה האהבה שלך לאמנות?

"מהמקום שאני מאמין ביכולת שלה לשנות. רובנו חיים על אוטומט, חושבים את אותן מחשבות, עושים את אותן פעולות, ואז פתאום נכנס משהו מרגש, שורה משיר, צילום שנגע בך במקום נכון. ברגע הזה איתי הוא לא אותו איתי ויעל היא לא אותה יעל, וכשאנחנו לא אותו דבר, שם פוטנציאל של שינוי יכול להיכנס. נולדתי וגדלתי בירושלים. במשך 20 ומשהו שנה אני גר בתל אביב ופתאום מצאתי את עצמי חוזר לירושלים כדי לעבוד שם, אבל ממקום של 'מישהו שיודע'. קראו לי לתפקיד חלומות עם תקציבים גדולים וקרקע פעולה גדולה, ופתאום – דרך יוצרים מקומיים שהכרתי – הבנתי כמה המקום הזה של היודע הוא לא נכון. הבנתי כמה אקסיומות שהחזקתי לגבי נכון ולא נכון היו מוטעות, ואחרי כמה שנים מצאתי את עצמי מוקף ביוצרים ובתחומים שמעולם לא חשבתי שתהיה לי גישה אליהם. יוצרים שקשורים לאמונה ולדת ולמסורות שלא הכרתי. זה שינה לי את הצורה שבה עבדתי עם יוצרים כי פתאום הבנתי משמעויות הרבה יותר גדולות של החיים שלנו פה".

← פצ'ה קוצ'ה, היכל התרבות, הוברמן 1 תל אביב, ראשון-שני (18-19.3) 19:30 ו-22:15, 40 שקל. מכירת הכרטיסים תיפתח ביום ראשון (4.3). לרכישה

בואו לעקוב ולדבר איתנו גם בפייסבוק, בטוויטר ובאינסטגרם. עדכונים יומיים על הכתבות הנבחרות בטיים אאוט ניתן לקבל בניוזלטר היומי שלנו

תגובות

now Silence is Golden SRV:SRV1 on: abf6601