טיים אאוט timeout

האמנית שמגייסת כוכבים הוליוודיים כדי לספר על פליטים אפריקאים

| מאת: מיטל רז

בשביל לספר את הסיפורים שאף אחד לא רוצה לשמוע, קנדיס ברייץ הייתה צריכה לגייס את אלק בולדווין וג'וליאן מור. וכן, היא מודעת לבעייתיות. ריאיון

  • https://static2.timeout.co.il/media/2017/03/sizes/6_Interviewees_-_Baldwin_h_wo_680_382.jpg
אלק בולדווין בעבודה "סיפור אהבה" של קנדיס ברייץ

את פניהם של המבקרים במרכז לאמנות עכשווית מקבלים אלק בולדווין וג'וליאן מור. בפנים נטולות איפור ועל רקע מסך ירוק הם מישירים מבט למצלמה ומספרים סיפור שנשמע כמו אודישן לתפקיד בסרט חדש. רק כשעולים לקומה השנייה של המרכז מתבהרת התמונה: בולדווין ומור בעצם עושים העמדה מחודשת לסיפורם של שישה פליטים שנמלטו מארצם. כמו במרבית יצירותיה, גם בעבודה החדשה שמוצגת בתערוכה שתיפתח ביום חמישי (30.3) האמנית הדרום אפריקאית קנדיס ברייץ עוסקת באנשים השקופים, בלי יותר מדי גימיקים ותעלולי עריכה. פשוט אנשים מדברים למצלמה.

"אני חושבת שהסיפורים סביבנו יותר מעניינים מהסיפורים שזמינים לנו דרך תעשיית הבידור או תקשורת המיינסטרים", היא אומרת. "לאנשים שמופיעים בעבודה יש דעות מוצקות לגבי הדרך שבה הפליטים מוצגים בתקשורת. הם מרגישים בלתי נראים, בייחוד כשהם פותחים את העיתון ורואים ידיעה באורך של עמוד על אלק בולדווין שאכל בייגל בסנטרל פארק, ובצד מופיעה ידיעה קטנה על סומלים שטבעו בים".

ברייץ בת ה־45 נולדה ביוהנסבורג; בגיל 21 עברה לארצות הברית ושם למדה תואר שני באמנות באוניברסיטת שיקגו ולאחר מכן השלימה דוקטורט באוניברסיטת קולומביה בניו יורק. כיום, כמו לא מעט אמנים בני זמננו, היא מעין נוודית אמנותית שמחלקת את זמנה בין ברלין לדרום אפריקה לצד בעלה, שמשמש כמנהלה האישי. ברייץ הגיעה לארץ בשבוע שעבר. היא הספיקה לבקר בירושלים, להרצות בפני סטודנטים בבצלאל וגם קפצה לחברון ולבית לחם. לאחר פתיחת התערוכה בתל אביב היא תחזור לברלין לפתוח תערוכה, ומשם תמשיך לביאנלה בוונציה, שם תייצג השנה את הביתן הדרום אפריקאי.

קנדיס ברייץ (צילום: Till Cremer)

"הפליטים בלתי נראים בתקשורת". קנדיס ברייץ (צילום: Till Cremer)

בואי נדבר על העבודה החדשה. איך הגעת לבולדווין ולמור?

"הייתה לי תחושה שהם יהיו פתוחים להשתתף בסרט יותר ניסיוני, כזה שלא מתיישב עם הקונבנציות ההוליוודיות. ידעתי ששניהם מאוד מעורבים חברתית ובעלי מודעות פוליטית. למזלי הם אכן היו פתוחים לזה. אלק בולדווין עקב אחרי העבודה שלי, הוא פנה אליי לפני כמה שנים כשהצגתי תערוכה בניו יורק. אז ביקשתי ממנו שיפגיש אותי עם ג'וליאן מור".

אני חייבת להודות שיש משהו מכעיס בעבודה. אני לא חושבת שסלבריטאים צריכים לספר את הסיפורים האלו.

"אני מסכימה. הפנייה לג'וליאן ולאלק הייתה מבחינתי צעד קיצוני. אני חושבת שצריך לשמוע את הסיפורים האלו מהאנשים שחוו אותם. אבל כשאני מסתכלת סביבי אני מבינה שאנשים לא מוכנים להקשיב, כי החברה תכנתה אותנו כך שנזדהה עם אנשים שיש לנו נטייה להרגיש אליהם אמפתיה. אלק וג'וליאן הם פתיון. הם גורמים לנו לחשוב למה כשאנחנו רואים סרט הוליוודי אנחנו עוברים מניפולציה רגשית מאוד בקלות, אבל כשאנחנו קוראים על אסונות סוציו־פוליטיים בדרום אפריקה או באסיה אנחנו לא מרגישים כלום. אז כן, אני מאוד מקווה שהעבודה מעוררת כעס. אני מקווה שהיא גורמת לנו לחשוב על הפער בין הסיפור כפי שהוא מסופר על ידי האנשים שחוו אותו לבין הגרסה ההוליוודית המקוצרת, הסטרילית והנקייה".

אלק בולדווין בעבודה "סיפור אהבה" של קנדיס ברייץ

"סיפור אהבה" של קנדיס ברייץ

כמה לא דרום אפריקאי מצדך לעסוק בתרבות פופולרית אמריקאית.

"אני לא חיה בדרום אפריקה מגיל 21. וחוץ מזה, האם כל האמנים הגרמנים חייבים לעשות אמנות רק על דברים גרמניים וכל האמנים הישראלים רק על דברים ישראליים?".

לא, אבל מצפים מהם שיעשו.

"זה נכון, אבל אני לא חושבת שאמנים חייבים לייצג את הזהות הלאומית שלהם. הציפיות האלו באות מהמרכז, דרך אגב. אף אחד לא מצפה מאמן אמריקאי או בריטי לעשות עבודות על אמריקה או בריטניה. אבל אם אתה ישראלי, דרום אפריקאי, קובני או סיני אתה חייב לעשות עבודה על הזהות האקזוטית שלך. רוצים שנרקוד כמו ליצנים בקרקס. אבל החיים שלי מאוד בינלאומיים. אני נודדת במשך שבעה חודשים בשנה".

האמנות של ברייץ אמנם מתרחקת מסממנים מקומיים, אבל היא מאוד מעורבת במה שקורה בארץ מולדתה. לפני שבועיים האמן הדרום אפריקאי זוולטו מטטואה הואשם ברצח נערה שעבדה בזנות. ברייץ הייתה אחת הפעילות הבולטות בחרם על עבודותיו, שלא ממש נפגעו מהפרשה. סדרת עבודות שלו מוצגת בימים אלו גם במוזיאון תל אביב, שהחליט בצעד מקומם לא להסירן. כשברייץ שומעת על כך היא נחרדת: "חשבתי שאני חיה את הבעיה הזאת רק בבית ועכשיו היא רודפת אותי גם לתל אביב. זה מזעזע. מה שחשוב זה לא האיש הספציפי הזה אלא מצבן של הנשים בדרום אפריקה שלחייהן אין משמעות. צריך שיהיה תקדים בעניין. אני חושבת שהמוזיאון צריך להסיר את העבודות שלו כמחווה סימבולית".

קנדיס ברייץ – "סיפור אהבה", המרכז לאמנות עכשווית, צדוק הכהן 2 תל אביב, פתיחה בחמישי (30.3) 20:00, עד 3.6

בואו לעקוב ולדבר איתנו גם בפייסבוק, בטוויטר ובאינסטגרם. עדכונים יומיים על הכתבות הנבחרות בטיים אאוט ניתן לקבל בניוזלטר היומי שלנו

תגובות

Silence is Golden SRV:SRV1 on: 750d02952ce142a498