טיים אאוט timeout

האמנית רות פתיר רוצה את החלומות שלכם על משפחת נתניהו

| מאת: עמית הרשקוביץ

לפני שלוש שנים היא נתנה דרור לחלומות של האמריקאים על איברי המין של אובמה וקלינטון, ועכשיו האמנית רות פתיר תוהה מה אומרים החלומות של הישראלים על הזוג נתניהו. והיא בכלל באה משושלת של נשים שחולמות על שמעון פרס

רות פתיר (צילום: איליה מלניקוב)

ב־15 בינואר פרסם בני ציפר חלום בעמוד הפייסבוק שלו. ובחלומו ממלא בנימין נתניהו את ביתם הדל והקר של הוריו המתים בשמחה ובחום אשר מאיימים לחלוף כשילך. ציפר לא לבד. משפחת נתניהו מככבת בחלומות של ישראלים לא מעטים. אם מחפשים את הצירוף "חלמתי" ו"נתניהו" בטוויטר מקבלים עשרות תוצאות מהשנים האחרונות: בחלום של מישהו אחד הופך נתניהו לגמד רצחני, בחלום של אחרת ליאיר נתניהו אין אישונים. אחד הצייצנים חלם ששרה נתניהו מתה בברזיל מאלרגיה לצבע טמבור ואחרת חלמה שהיא מובכת מהפנייה אליו כדי לשאול אם הוא רוצה קפה או תה. בלא מעט חלומות אנשים מדמיינים שהם העוזרים האישיים של ביבי ושרה או עובדי הניקיון שלהם. אני עצמי חלמתי שיאיר נתניהו עוזר לי לארח מסיבת בית ומכין לאורחים תקרובת של לחם מרוח בחרדל, שעה שאני שוכבת במיטה וצופה ב"אמריקז נקסט טופ מודל".

בשנת 2016, בזמן לימודי התואר השני שלה בניו יורק, הוציאה האמנית רות פתיר את "החולמים" – עבודת וידיאו המבוססת על חלומות אמיתיים של אמריקאים על ברק אובמה והילרי קלינטון. השחקנים – שחורים, לבנים, מבוגרים, מכוערים, יפים – יושבים בקבוצה בחלל ספרייתי מטושטש ומדקלמים ביובש חלומות של עקרות בית מוויסקונסין המפנטזות שלאובמה יש איברי מין נשיים או שקלינטון הולכת איתן לשופינג, ואחר כך מציעים זה לזה פרשנויות ומסאז'. פתיר, שהתערוכה שלה "מכתבי אהבה לרות" הייתה אחת המדוברות של השנה שעברה, אוספת בימים אלה חלומות ישראליים לעבודה עתידית.

איך התחלת להתעניין בחלומות פוליטיים?

"חלמתי שלאובמה יש תערוכת קרמיקה שבה פגשתי אוצרת שסיפרה לי על העבודות שלו. היא נתנה תיאור מקסים על איך אובמה משלב בין השורשים האפרו אמריקאיים שלו עם הייטק ותרבות וטכנולוגיה עכשווית. פשוט חיפשתי שיפרשו לי את החלום ומשם זה התגלגל".

מתוך I Dream of the Elections של רות פתיר

בד בבד עם חיפוש הפרשנות החלה פתיר לחפש אנשים נוספים שאיקונות פוליטיים רודפים את לילותיהם. היא גילתה שאנשים מעלים ליוטיוב חלומות אקטואליים מיוזמתם, ושרובם הם מסוג האנשים שחושבים שאובמה הוא האנטיקרייסט עם זנב שרוצה להחריב את ארצות הברית. אחרי ששוטטה זמן מה בחיפוש אחר חלומות של אנשים סבירים יותר, היא הגיעה לסופרת שילה הטי, שב־2008 הוציאה קול קורא בניו יורקר ובאל.איי טיימס בבקשה שאנשים ישלחו לה חלומות שלהם על מקיין, הילרי ואובמה. בהשפעת רעיונותיו של יונג על הלא מודע הקולקטיבי, הטי תהתה אם לדפוסים שמופיעים בחלומות על מתמודדים יש משמעות מעבר לעולמם הפרטי של החולמים והגדירה את המאגר שבנתה "הסקר המטפיזי הראשון למעקב אחרי מתמודדים" (האתר עדיין בשימוש היום תחת השם "I Dream of Hillary").הטי שכתבה את החלומות והעלתה אותם לבלוג שלה והרשתה לפתיר להשתמש במאגר כרצונה.

מדוכאי חלומות

זו קלישאה שחוקה שחלומות הם לא מעניינים, אבל האמת היא שחלומות הם דבר מרתק. יש בהם סמלים מורכבים, רפרנסים לתרבות הפופ, טוויסטים ובדיחות. קוקה קולה שמופיעה במערכה הראשונה הופכת למרבה האכזבה לפפסי מקס, ובגלל שהכל קורה בחלום אין חשד לחסות מסחרית ואפשר להינות מהאפקט הטרגי-קומי. הצרה היא כמובן שהרבה אנשים לא יודעים לספר סיפור כמו שצריך.

"בהתחלה חשבתי שאני הולכת לשמוע דברים כגון 'וזה בעצם היה חדר, אבל זה בעצם היה הבית שלי, והיא בעצם לבשה שמלה, אבל זה בעצם היה מכנסיים' – נרטיבים מסויטים של אנשים שאין להם יכולות ריכוז", היא אומרת. לכן המעבר של החלומות דרך המסננת הפואטית של סופרת מחוננת כמו שילה הטי הוכיח את עצמו כרעיון טוב. יש משהו מרתק באופן שבו החלום מאניש את הפוליטיקאים. פוליטיקאים הם מוסדות גדולים, תעשיות אדם, ופתאום הם לבושים בשמלה ומרקדים עם דרבוקות, בוחרים ליפסטיק בקפידה בחנות של רשת טרגט. זה מפורר במידה מסוימת את החלום של האישיות הגדולה. "מצד שני", היא אומרת, "חלומות הם בדיוק המקום שבו אנחנו רואים שהילרי לא נבחרה כי היא אישה".

צילום: בן הגרי

באמת רואים הבדל ממש גדול בין החלומות עליה לחלומות על אובמה.

"ברוב החלומות שקראתי עליה אנשים מדמיינים שהיא מפחידה. גברים מדמיינים שהיא אונסת אותם. נשים, אם הן מחבבות אותה, מרחמות עליה. לפעמים הן מחבקות אותה כי היא נראית להם עצובה".

מה לגבי אנשים שאומרים שהם לא חולמים, מה את חושבת על זה?

"כולם חולמים, אבל יש איזה חינוך להמעיט את החשיבות של חלומות, כאילו הם לא אומרים כלום חוץ מאולי הקשר שלך עם אימא שלך. אנחנו קצת מדוכאי חלומות".

לפעמים נדמה שכחברה המצאנו את המנגנון הזה של להגיד לאנשים שחלומות הם משעממים כדי שאנשים לא יעזו לשתף אותם. זה מבריק ומחריד.

"אחד הדברים שאני הכי אוהבת לעבוד איתם זה מבוכה. אינטימיות זה דבר נורא מביך. חלום על נשיא ששוכב איתך במיטה הוא חשוף ומביך מאוד. הסיבה שמבוכה היא חומר טוב לעבוד איתו היא כי אי אפשר להיות ציניים כלפיו, מפני שהוא מוציא אצלנו אמפתיה שאנחנו לא יכולים לעמוד בה. זה מה שקורה כשבן אדם מספר לך את החלום".

הלאה הפרשנים

מצוידת בחלום האישי שלה ובמאות חלומות מביכים אחרים על המועמדת הדמוקרטית והנשיא היוצא, פתיר החלה לחפש פרשנים. היא הגיעה לפרשנית בשם לורי לורנס, שמבארת חלומות לסלבריטאים בקליבר של מייקל דאגלס ומחלטרת מהצד כאמנית היפ הופ בסגנון ונילה אייס. היא פגשה אותה בביתה המפואר בשדרה החמישית במנהטן, שאת קירותיו מעטרים תמונותיה כשהיא חובקת את ג'ון מקיין וביל אוריילי. "במפגש איתה הבנתי שחלומות זה תחום בורגני. היא מסבירה, למשל, שהדרך הכי טובה לזכור חלומות זה לקום מאוחר ולהשאר במיטה".

כשפתיר הגיעה אליה עם 200 חלומות, לורנס אמרה שהחלום על הנשיא השחור הראשון מעיד על החרדה הלאומית. "היא אמרה שהיא מקבלת מלא מלא חלומות על אובמה ולא נותנים לה לפרסם אותם כי התקשורת שמאלנית. היא באמת מילאה את החיים שלי בחושך", היא אומרת וצוחקת. "בסוף הבנתי שאני חייבת ללכת לכיוון אחר".

הבנת שלחלומות מגיעה נציגות טובה יותר?

"הבנתי שהטעות היא ללכת לפרשן. הפרשן הוא המוסד, והוא אומר אידיאולוגיה. להביא לפרשנים דימויים ולהגיד להם 'תסבירו לי מה הם אומרים' זה מעשה של תלמידה גרועה מאוד לאמנות. זה בדיוק החינוך הקלוקל שמייצר את אותה החרדה שמייצרת את אותם דימויים, כי החלום הפוליטי, אם מסתכלים על ריבוי החלומות, הוא תמונת מציאות של חרדה".

חרדה היא החשודה המיידית כשמדברים על חלומות חוזרים. אחד הטקסטים שליוו את פתיר בזמן עבודתה על "החולמים" הוא ספר בשם "24/7: קפיטליזם וסוף עידן השינה" של מבקר האמנות ג'ונתן קריירי. הספר הוא מסמך אפוקליפטי שטוען שהשינה היא הזמן היחיד שעוד לא נבלע על ידי המנגנון הקפיטליסטי. הדימוי הצרכני המפתה של מקומות מוארים שפתוחים 24 שעות מסתיר מאחוריו מציאות של מיליוני עובדים טרוטי עיניים שאין להם זמן פרטי עבור עצמם ומהדהד טכניקות עינוי של משטרים אפלים. זו אינסומניה קולקטיבית שמעודדת על ידי תרבות הצריכה, או כפי שאמר באפריל 2017 מנכ"ל נטפליקס ריד הייסטינגס: "האויבת הגדולה שלנו היא לא אמזון אלא השינה".

"המון תיאורטיקנים כותבים על החרדה של העכשיו, כי אנחנו חיים בקפיטליזם מאוחר כבר אינסוף זמן. אוששנו את זה שקומוניזם לא משהו, סוציאליזם לא עובד, וכביכול זו השיטה היחידה שאפשר לחיות בה, והשיטה הזאת היא ממש חרא. מבחינתי החלומות הפוליטיים הם פועל יוצא של הדבר הזה. אנחנו מוצפים בדימויים ובפרשנות דימויים מצד אחד, ומצד שני אין לנו יכולת להתמודד עם הדימויים של עצמנו".

למה הכוונה?

"את תחלמי חלום ותלכי מיד לפסיכולוגית שלך, תגגלי את זה וכן הלאה"

כמו שאנשים לא יכולים לראות קליפ של צ'יילדיש גמבינו בלי לקרוא אחר כך מלא ניתוחים שלו?

"בדיוק. גם באמנות כבר לא מצופה שהצופה יחווה חוויה רגשית, אלא שהוא יכלול אותה בתוך איזה שיח כלכלי שבמסגרתו הקומוניזם קרה והסוציאליזם קרה. הוא אמור לרפרר אחורה למין אקדמיזם מרודד, בגלל זה הפרשן הוא הטעות. הכוח הוא לא בפרשנות, הוא בשיתוף, ביכולת של אנשים להיות מביכים זה בפני זה".

מתוך "החולמים" של רות פתיר

לחוות את החלום עצמו ולא לנסות לתת לו משמעות ברורה מדי.

"אנחנו תוצרים של הנאורות, של המהפכה הפרוידיאנית, האקדמיזם של הלא מודע שלנו שהפך להיות תורה בפני עצמה שאפשר לרכוש בה תארים. היום החלום הוא בהכרח הקרנה אינסופית על האינדיבידואל והבעיות האישיות שלו. יכולתי לראות את זה בבירור כשאספתי חומרים. מישהי סיפרה שהיא חלמה שקלינטון מתחיל איתה, ואחרת אמרה לה: 'ברור שזה מה שחלמת, את באמת מתלבשת נהדר'. החלום כאילו תמיד יעיד על האיד, עליך, ואין שום בעיה בעולם".

פרס, סכין ומזלג

במקום להמשיך לחפש פרשנים הלכה פתיר למיט אפ גרופ בניו יורק של קבוצה בשם Soul dreamers. היא פגשה חבורה של אנשים מכל תחומי החיים – אחות בבית חולים, מזכירה אקדמית באוניברסיטת ניו יורק, חייל משוחרר – שנפגשים בחלל של ספרייה, מספרים זה לזה חלומות ומפרשנים אותם באופן לא מקצועי, כמו שבט אינדיאני. "אי אפשר להגיד שם 'חלמת את החלום הזה כי את שונאת את אימא שלך'. במקום זה אומרים 'אם זה היה החלום שלי, הייתי חושבת שזה אומר שיש לי בעיה עם אמא שלי'".

ומה לגבי העבודה הישראלית המתוכננת?

"עשיתי את 'החולמים' בזמן הבחירות בארצות הברית, כי בזמן בחירות אנחנו מאוד מאוד מודעים לאזרחות שלנו. אחרי עשור של בנימין נתניהו, אני רוצה לא לדעת מה אני חושבת עליו אלא לדעת איזו סטטיסטיקה עולה מחלומות על הזוג הזה, למשל אם יהיו הרבה חלומות על שרה".

מסרסת? מינית?

"יש לי תחושה שאנחנו פחות כאלה. יש מנטליות של קיבוץ עדיין. בחלומות האמריקאיים יש משהו שהוא גדול מהחיים. אני חייבת להודות שאני באה משושלת של נשים שחולמות על שמעון פרס. לי יש חלומות על שמעון פרס, לאחותי יש חלומות על שמעון פרס, לסבתא שלי היו חלומות על שמעון פרס. יש לי חלום ששמעון פרס מלמד אותי להשתמש בסכין ומזלג".

אני מצטערת לשמוע.

"היה בא לי לאסוף מלא חלומות ולבצע את הפעולה של הסדנאות שראיתי בניו יורק. יש אתגר גדול מאוד שאני משתדלת לעמוד בו, לצאת מתוך נקודת הנחה שנתניהו, טראמפ, הילרי וכל השאר הם מה שאנחנו משליכים עליהם".

ומה לגבי החלומות שלך באמת?

"אני נתלית בחלומות של אנשים אחרים, כי החלומות שלי מעט מאכזבים. אני מכירה אנשים שעפים על דרקון, בתוך סט אפ של 'בלייד ראנר'. אצלי זה יותר בסגנון – אני יושבת בנילוס ומישהו בא ואומר לי שאני לא לבושה יפה. התפאורה לפעמים משתנה, אבל זהו בגדול".

יש לכם חלומות על הזוג נתניהו? שלחו לרות פתיר לכתובת dreamlogisrael2019@gmail.com

בואו לעקוב ולדבר איתנו גם בפייסבוק, בטוויטר ובאינסטגרם. עדכונים יומיים על הכתבות הנבחרות בטיים אאוט ניתן לקבל בניוזלטר היומי שלנו

תגובות

now Silence is Golden SRV:SRV1 on: f2fadbfc0df0