הזמרת הפריזאית שעלתה לישראל והתחילה לשיר בעברית

אלבום הבכורה הישראלי של נעמי דהן הוא בליל נהדר של זהויות, ושיתוף הפעולה עם רונה קינן בנה יצירה מורכבת שמתחברת לבסוף לשלם הגדול מסך חלקיו

נעמי דהן (צילום: שיר מדוצקי)
נעמי דהן (צילום: שיר מדוצקי)
15 בפברואר 2017

איך מוצאים שייכות במקום שהוא כל כולו ערבוביה של זהויות, מקום שבו השפה העברית מגיעה מתוך בליל של צלילים זרים, כזה שמעולם לא הייתה לו הגדרה חד משמעית? מה זה ישראלי? איך בונים זהות עברית חדשה? אלה השאלות שעולות מתוך אלבום הבכורה של נעמי דהן, "מה זה רחוק".

דהן, שעברה מפריז לישראל לפני כארבע שנים, נעה כל הזמן על התפר שבין העברית לשפה האחרת, לתרבות האחרת, לשפת האם – צרפתית. כבר מהתו הראשון ברור למאזין שהאלבום הזה הוא קבוצת הילדים הזרים של בית הספר. אלו שמדברים איתך עברית, אבל אז עוברים לדבר בשפה אחרת ופתאום כולנו שייכים ולא שייכים, מחפשים איזו דרך לתקשר בשפה משותפת.

"22.12.12", השיר הראשון באלבום, הוא דוגמא חיה לזה. הוא נפתח בזרות, בצלילים שמושכים אותך אליהם לאט לאט אך עדיין מדגישים בפני המאזין כי הוא זר בתוכם. שפת הדוברת בשיר לעומת זאת היא עברית אשר עוברת במהלך טבעי וכמעט בלתי מורגש אל הצרפתית.

את הייעוץ האמנותי לאלבום נתנה רונה קינן שגם ליוותה את תהליך הפקת האלבום, ובשירים מסויימים בו (כדוגמת "Ya Oumi") דהן משתפת פעולה עם המוזיקאי ערן ויץ. גם קינן וגם ויץ הם מוזיקאים שמתאימים לזהות המורכבת של דהן. אי אפשר לדעת בוודאות איך יענו על השאלה היאיר-לפידית המפורסמת "מה ישראלי בעיניך". רק שתיקה יש שם, אולי חשיבה, אולי זכרון ילדות, אבל תשובה שלופה מהמותן כנראה לא תהיה.

"מה זה רחוק" הוא חיפוש אחר זהות ושורשים במקום חדש ולא מוכר כשאת רחוקה מכל מה שהכרת. דהן נשמעת טבעית בתוך הצרפתית ולמרות המבטא הצרפתי-אלג'יראי גם בעברית. עד שלפתע ה"עולה" בוקעת מתוך השיר "גבול" ומתוך שיר הנושא של האלבום, לאו דווקא במילים אלא בתחושה שהשפה המוזיקלית משרישה במאזין. מעין מרחק בלתי ניתן לגישור, בדידות חשוכת מרפא.

הגיטרות ב"מה זה רחוק", הן הבס והן החשמלית (אבירם קושניר וספיר וולוך בהתאמה), שולחות את המאזין הלאה מהבית, אבל גם שומרות אותו קרוב, כמו רצתה דהן להגיד שכאן זה רחוק, הכי רחוק. מיד לאחר מכן בשיר "מין חיבוק" מערסלת דהן את המאזין במעין שנסון צרפתי-רוסי-עברי. סוג אחר של אהבה, ומוכנות לחבק את כל מי שכמוה – מי שמרגיש לא שייך גם, ובמיוחד, אם מעולם לא עזב את מקום היוולדו.

הייחוד של האלבום הוא בבליל הזהויות הבוקעות ממנו, הוורבליות ובעיקר המוזיקליות, המגיעות כולן מתוך מצלולים, מנהגים והרגלים שונים כל כך אשר מתחברים לבסוף לשלם הגדול מסך חלקיו, ומקלים ולו במעט על היכולת לענות על שאלת ה"אני" אשר עליה מנסה דהן להשיב.

נעמי דהן תשיק את אלבומה בתיאטרון "תמונע", שונצינו 8 ת"א, ב-24.3 בשעה 14:30