שנת הפריצה: הצעירים שתשמעו עליהם בתשע"ח

1. חן אגרון (19)

רקדנית באנסמבל בת שבע

עוד כשהייתה תלמידת תיכון באקדמיה למוזיקה ולמחול בירושלים, חן אגרון ידעה שהיא רוצה להיות רקדנית מודרנית. בכל זאת, המסלול שלה לאנסמבל הנחשק של בת שבע עבר בבית הספר לבלט במיאמי (Miami City Ballet School), שאליו עברה לבדה בגיל 16 כי הרגישה שהיא "רוצה לפתח את הטכניקה הקלאסית" שלה. לפני כשנה הצטרפה לאנסמבל והיא מודה כי היא מקווה להמשיך ללהקה ולהישאר בה כמה שאפשר. עד כה הספיקה להופיע ביצירות מוכרות של בת שבע כגון "כמויות", "וירוס" ו"ממותות" ובימים אלה היא מופיעה ביצירה "דקה דאנס". בשנה הקרובה, נוסף ליצירות האלה, יבצע האנסמבל גם את "& Boys Girls" של הכוריאוגרף רועי אסף. חוזה באנסמבל נמשך בדרך כלל שנתיים ואגרון אומרת כי אף על פי שבשנתה הראשונה בחרה להתמקד בריקוד – שהוא אהבתה האמיתית – בשנתה השנייה היא תנצל את הפלטפורמה כדי להתנסות בכוריאוגרפיה וליצור.

2. ג'ימי חלייחל (21)

טבח

כשג'מאל (ג'ימי) חלייחל היה בן 16 הייתה לו תוכנית בישול ביוטיוב בשם PescaFoodie. בגיל 17 הוא ניהל מסעדה בכפר הולדתו גוש חלב, בגיל 18 עבד במסעדת מגדלנה בטבריה ובגיל 19 כבר נחת במטבח של מסעדת כתית שבתל אביב. השף מאיר אדוני אומר על חלייחל כי הוא "אמן בנשמתו. ילד שכולו אהבה ותשוקה לאוכל ויצירה", ואפשר לומר בביטחון שהאהבה הדדית. חלייחל, שניהל את הפס הקר במטבח המסעדה עד סגירתה בדצמבר של השנה שעברה, קעקע על ידו הימנית את המילה כתית ומתאר את הסגירה כאירוע "מאוד אמוציונלי". הסגירה לא עצרה כמובן את התפתחות הקריירה של אחד הטבחים הצעירים המבטיחים ביותר בארץ, וחלייחל עבר לעבוד במסעדת אל־עאשי של בוגר "משחקי השף" סלאח כורדי ביפו ואחר כך בסטודיו אוכל המנור. השנה הקרובה היא זו שבה חלייחל מעז להסתכל קדימה והחוצה. "יש לי שאיפה לעבוד בפריז ובלונדון", הוא אומר. "אולי אצל מושיק רוט באמסטרדם, אולי לנסוע לנור (המסעדה של מאיר אדוני בניו יורק – מ"ל), לצבור ניסיון בעולם".

3. אסתר גבריאל

אתלטית, סגנית אלופת ישראל בקפיצה משולשת

גבריאל אמנם בחרה בענף ספורט שהדרמה בו מתרחשת בטווח של מטרים ספורים, אבל כנערה שעשתה את הדרך מדרום סודן לישראל ברגל בגיל 12 וחצי והציבה לעצמה יעדים שאפתניים פעם אחר פעם, היא יודעת משהו על ריצה למרחקים ארוכים. הקריירה הספורטיבית של גבריאל החלה בכלל בנבחרת הכדורסל של בית הספר ביאליק רוגוזין, אולם מהר מאוד החלו היא והבנות האחרות להתאמן כנבחרת אתלטיקה וניצחו באליפות ישראל לבתי ספר – ניצחון ששלח אותן לאליפות העולם בסין (נסיעה שקדם לה מאבק על זכותן לצאת מהארץ ולחזור אליה בשל העובדה שאינן אזרחיות ישראל). גבריאל מתאמנת כבר חמש שנים במועדון רצי הסמטה, שהוא מועדון אתלטיקה מקצועי ללא מטרות רווח המטפח ספורטאים צעירים מאוכלוסיות מוחלשות. המועדון הוקם על ידי עמותת יהורז ע"ש יהורז כשר ובראשו עומדים שירית כשר ורותם גנוסר, שהיה גם מאמן ומורה של אסתר גבריאל וחברותיה לנבחרת בביאליק רוגוזין. אסתר החלה לאחרונה להתאמן אצל אלכס מרמן, המאמן של חנה מיננקו, והמטרה העיקרית שלה לתקופה הקרובה היא לחצות את קו 13 המטרים. אף על פי שמעמדה הנוכחי בישראל לא מאפשר לה לייצג את המדינה בתחרויות בינלאומיות, היא אופטימית לגבי האפשרות שתינתן לה ההזדמנות להשתתף בתחרויות חשובות גם ללא מדינה העומדת מאחוריה. במשחקים האולימפיים של 2016 השתתפה לראשונה נבחרת של פליטים, וחלקם השתתפו באחרונה באליפות העולם בלונדון.

4. מעין סופיה ויסטוב (25)

צלמת, ציירת ומאיירת

לא קשה להבין איך הפכו העבודות השובבות של מעין סופיה ויסטוב ללהיט רשת. ויסטוב אמנם יוצרת במגוון טכניקות וסגנונות, אבל האיורים־על־צילומי־גוף שלה הם אלו שאחראיים לעובדה שבשבועות האחרונים היא מבלה את מרבית זמנה בראיונות למגזינים קוליים – ואף זכתה לתהילה ויראלית באתר .Bored Panda ויסטוב, שמתעסקת בדימוי גוף חיובי ושביצירות שלה יש גישה הומוריסטית לסקס ולווגינות, החלה להעלות עבודות לאינסטגרם (Weisstub) לפני כחמש שנים וצברה קהל עוקבים גדול.

בריאיון למגזין "Sleek" הסבירה ויסטוב, כי "להשתמש בגוף שלי זה הדבר הכי מדויק וראשוני שאני יכולה לעשות. ככה אני נמנעת מחפצון ומסוגיות מוסריות הקשורות ב'שימוש' באנשים אחרים". בחודשים הקרובים תשתתף ויסטוב בשבוע האיור בתל אביב, בתערוכת קולאז'ים בירושלים ובתערוכה קבוצתית בברלין.

5. דוד ניאו בוחבוט (23)

משורר, מבקר שירה, עיתונאי ועורך

דוד ניאו בוחבוט נולד בשכונת פסגת זאב בירושלים והחל לפרסם שירים בעיתונים כבר בגיל 15 . פירוט קורות החיים שלו מאז יכול להישמע כתיאור של קריירה ענפה הנפרסת על כמה עשורים: פרסום שירים בכתבי עת ("הו!", "עכשיו", "הבה להבא", "עיתון 77 " ומוסף תרבות וספרות של "הארץ"); פרסום מאמרים וביקורות; כתיבה כעיתונאי תרבות; הובלת פסטיבל תל אביב לשירה (עם עודד כרמלי); עבודה כמורה לכתיבה יוצרת בבית ספר יסודי (כבר שש שנים); ותרגום שירה. החל מהשנה יהיה בוחבוט חבר ועדת הספרות והשירה של מועצת הפיס לתרבות וספרו הראשון יראה אור בעריכת דורי מנור (הוצאת הקיבוץ המאוחד) בחודשים הקרובים. שירתו של בוחבוט הדוקה והוא לא מסתמך רק על וירטואוזיות לשונית. הוא אוסף בשיריו את התכנים העמוקים ביותר של הנפש האנושית, אך כמו כל משורר שמכבד את עצמו מוצא גם זמן להתקוטט עם משוררים אחרים. העימות המתוקשר ביותר שלו הוא עם נציגי השירה המזרחית החדשה, אנשי ערס פואטיקה, שאותם כינה בעבר (בריאיון לבלוג של אלי אשד) "תנועה פוליטית מקורנפת, שיכורת־ההון־הסימבולי־החדש".

6. רון עשאל (22) ואור שושנה (25)

צמד ההיפ הופ "תלא מובב"

"מי עושה ת'מוב יו, למי יש ת'גרוב יו?". כן, זו שאלה רטורית והתשובה עליה היא תלא מובב (Tela Mobb), צמד מוכשר שאחראי כנראה לראפ הכי כיפי והכי אולדסקול שקיים בארץ היום. רון עשאל ואור שושנה יוצרים יחד מ־ 2011 ועובדים על אלבום "כבר כמה שנים טובות", לדבריהם, אבל שני סינגלים מעולים (שלכל אחד מהם גם קליפ נהדר) אחראים להייפ הראשוני סביבם בחודשים האחרונים.

שני השירים שכבר מסתובבים ברשת – "מי עושה ת'מוב" ו"אלנבי ניו יורק" – רוויים באגו, אחווה של קבוצת רחוב סגורה ואווירת בום באפ ניו יורקי קלאסי. הקליפים שביים אלון דניאל צולמו בלוקיישנים הכי תל אביביים שיש (התחנה המרכזית, כיכר שעון ביפו, הטיילת, רחוב אלנבי), אבל האווירה ניו יורקית להפליא והרפרנסים מושכים לשני המקומות בו זמנית ("בבנץ או בנטלי אוסף בבימה איזו שאפה"). אין לנו שום ספק שהאלבום המתגבש יהיה מהוקצע וממכר כמו השירים שכבר יצאו.

7. עידו קטרי (32)

דוקטורנט למשפטים באניברסיטת טורונטו, פעיל זכויות טרנסג'נדרים

כשעוברים על רשימת המאבקים שבהם מעורב עורך הדין עידו קטרי בישראל, קשה להאמין שמדובר באדם שנמצא על הקו הטרנס אטלנטי לא מעט ובחוקר שכותב בימים אלה עבודת דוקטורט באוניברסיטת טורונטו. בשלל עיסוקיו קטרי הוא היועץ המשפטי של פרויקט גילה, קבוצה הפועלת לשינוי מציאות החיים של א/נשים שונים מגדרית, מעניקה סיוע לטרנסג'נדרים ופועלת לשינוי חברתי רחב בנושאים אלה. "באופן כללי עסקן טרנס מקצועי", הוא מסכם בפשטות. בשנה הקרובה הוא יעסוק בקמפיין לביטול מדיניות השב"ס שמכוחה מוחזקים אנשים שונים מגדרית בבידוד בבתי סוהר ובמאבק למען זכותם של טרנסים לשנות את רישום המין שלהם בתעודת הזהות. לדבריו, "כרגע בפועל רשות האוכלוסין מתנהגת כאילו הקהילה הטרנסית היא חבורה של רמאים ולא בני אדם שמנסות לשרוד ודורשת ממי שמבקש לשנות את רישום המין לעבור עיקור וסירוס". גם הוועדה לשינוי מין נמצאת על הכוונת שלו, והוא מדגיש את הצורך להחליף אותה במערך מקצועי שינגיש את שירותי הבריאות לקהילה.