טיים אאוט timeout

"אזור הדמדומים" החדשה היא הטיוטה הכושלת של "מראה שחורה"

| מאת: נעמה רק

לגרסה המחודשת של הסדרה הקלאסית "אזור הדמדומים" היה כל מה שצריך כדי להפוך ללהיט היסטרי: מפיק שהוא השם החם ביותר בז'אנר האימה ושחקנים אהובים, אבל איכשהו היא מצליחה להיכשל בכל היבט

אדם סקוט ב"אזור הדמדומים"

גבר המתאושש ממשבר נפשי עולה למטוס. הוא לחוץ וחרד אך מנסה לשמור על שלוותו, עד כמה שאפשר להיות שלו כשאתה בטיסת לילה מלחיצה במזג אוויר גרוע. תחילה הכל הולך בסדר אבל אז קורה משהו מוזר. משהו שרק הגיבור מצליח לראות. הוא מזהה את הסכנה ומנסה למנוע אותה בכל מחיר, כי הוא משוכנע שהפעם הוא רואה את הדברים נכון. הוא הרי כבר חווה התמוטטות עצבים בעבר, הוא יודע איך זה מרגיש, וזאת, הוא משוכנע לגמרי, המציאות. חבל שאף אחד אחר לא מאמין לו.

השנה ימלאו 56 שנה לשידור הראשון של "Nightmare at 20,000 Feet", הפרק ה־123 בסדרה "אזור הדמדומים". כמו כל פרק בסדרה, גם הוא צולם בשחור לבן, התחיל והסתיים עם דמותו אטומת הפנים ועטוית החליפה של רוד סרלינג, יוצר הסדרה והמספר, שתמיד מגיע בזמן לחדד את הנקודה. הפרק הפך לאחד המוכרים והאהובים בתולדות הסדרה, כולל פארודיות ב"SNL" וב"משפחת סימפסון" ושלל מחוות אחרות.

30 שנה אחרי יציאתו הוא חודש ב"אזור הדמדומים: הסרט", בקטע שביים ג'ורג' מילר (סרטי "מקס הזועם"). המעטפת החזותית כבר תאמה יותר את בימוי האימה של שנות ה־80, וגם הפוקוס השתנה. בשני המקרים הגיבור מאוים על ידי מפלצת שמסכנת את המטוס ורק הוא יכול לראות אותה, אך בבחירה מחוכמת למדי המשוחרר הטרי מאשפוז פסכיאטרי הפך בגרסת האייטיז לנוסע שפוחד מטיסות עד לרמה של התקפי פאניקה. חוויית הטיסה היא סיוט עוד לפני שייצור מפלצתי נוחת על הכנף.

עוד כתבות מעניינות:
"הטובות לקרב" מזקקת את תחושת ההחמצה בבוקר שאחרי הבחירות
"משחקי הכס" – רגע לפני הסוף: המדריך שיעשה לכם סדר בעלילה
"בארי" מערערת על תפישת הרוע (אבל עדיין מצחיקה)

והנה, בשבוע שעבר המריאה טיסת האימים לנסיעה נוספת. הפרק השני בחידוש הטרי ל"אזור הדמדומים", הפקת מקור של שירות הסטרימינג מבית רשת CBS (שעדיין לא משודרת בישראל), נקרא "Nightmare at 30,000 Feet". ג'סטין (אדם סקוט), עיתונאי חוקר פוסט טראומטי, מתפלפ באמצע טיסה מוושינגטון לתל אביב. כאן בעצם מסתיים הדמיון למקור. בפרק זה אין שום מפלצת על טבעית, רק נגן MP3 מיושן ופודקאסט שמתאר את היעלמותה המסתורית של אותה הטיסה שבה הוא עצמו יושב. כן, גבירותיי ורבותיי, מקור האימה בפרק הוא פודקאסט מהעתיד. אם זה נשמע לכם כמו בולשיט שנוצר על ידי מחולל מילות באזז למילניאלים, חכו שתשמעו על הפרק שקדם לו, "The Comedian", שבו סטנדאפיסט כושל (קומייל ננג'יאני מ"סיליקון ואלי") גורם לאנשים להיעלם כשהוא צוחק עליהם על הבמה.

אדם סקוט ב"אזור הדמדומים"

זו כבר הפעם השלישית ש"אזור הדמדומים" – מהסדרות האייקוניות בתולדות הטלוויזיה האמריקאית – זוכה לחידוש טלוויזיוני. הגרסאות החדשות מסוף שנות ה־80 ומתחילת העשור הקודם לא השאירו חותם משמעותי. ג'ורדן פיל, השם החם של קולנוע האימה, חתום על החידוש כמפיק וכמפתח. חבל ששני הפרקים הראשונים לא נראים יותר כמו הסרטים שפיל עצמו ביים – "תברח" ו"אנחנו" החדש – שפיל אוהב כל כך לספר שנכתב בהשראת פרק של הסדרה המקורית. כשהשוק מוצף בסדרות אנתולוגיה, הנוסחה של פיל הבמאי הייתה יכולה להפוך את "אזור הדמדומים" 2019 לייחודית ומושכת – עלילה עדכנית אבל לא יותר מדי ספציפית לתקופה, מסרים עמוקים שמוסתרים מתחת לעלילה סוחפת ואיזון בין קומדיה, מתח ואימה ממשית.

הבעיה בשני הפרקים היא לא בהכרח הרעיונות אלא הביצוע – הם לא הולכים עד הסוף עם הקונספט, הבימוי סטנדרטי מדי והכתיבה בינונית ומטה. הפרקים אטיים, ארוכים מדי ופשוט משעממים. הסיוטים שחווים הגיבורים נשארים אצלם ולא מעוררים הזדהות או בהלה עקיפה בצופה, כי האימה מתבססת כאן על מניפלוציות שחוקות ובסיסיות, מהקפצות ילדותיות עד מוזיקה עצובה ברגע "דרמטי". רק חשבו כמה אפקטיבי יותר היה יכול להיות הפרק על סמיר – הסטנדאפיסט שזה חמש שנים מנסה לשווא להצחיק את הקהל – אם הפרק היה אשכרה מראה לנו במונטאז' קצר את חמש שנות הכישלון האלה ואיך החיים של סמיר הושפעו ממנו. עבור דור שאובססיבי להגשמה עצמית וכולם רוצים להפוך את התחביב לקריירה, קומיקאי שלא מפסיק לנסות ונכשל שוב ושוב הוא גיבור מתבקש. במקום זאת יש לנו פרק ארוך הרבה יותר מדי שממחזר את הרעיון הבסיסי של עצמו במשך שעה – סמיר מבין את הטריק העל טבעי שהזדמן לו, יורד על הקורבן התורן על הבמה, הקהל צוחק, הקורבן נעלם לנצח, כולם אומרים לו "מעולה, ממש הרגת" וזה אירוני, גיחי גיחי.

קומייל ננג'יאני ב"אזור הדמדומים"

די מדהים שבפרק שמתרחש במועדון סטנדאפ אין אפילו רגע אחד קרוב למצחיק, אבל זה מתאזן עם העובדה שגם אין כאן שום דבר באמת מותח או מפחיד. בסוף הגיבור אומר קצת סאבטקסט לא חכם ולא משכנע ("אני משתמש באנשים וזורק אותם"), יש סיום דרמטי ואז מגיע ג'ורדן פיל בחליפה כדי לדקלם, שוב, את אותו סאבטקסט. בלי שנינות, בלי ערך מוסף ואפילו בלי טוויסט ראוי לשמו.

הבעיה הכי גדולה של "אזור הדמדומים" היא שבעצם כבר יש לנו "אזור הדמדומים" משלנו, קוראים לו "מראה שחורה". סדרת האנתולוגיה הפופולרית של השנים האחרונות מעדיפה מדע בדיוני על פנטזיה ומתמקדת בתחזיות קודרות על ההווה והעתיד הדיגיטלי. זה אמור להשאיר מספיק מרחב פעולה ל"אזור הדמדומים" לדבר על סוגיות רלוונטיות אחרות, או על אותן דילמות בהקשר שונה ועם טון שלוקח את עצמו בהרבה פחות רצינות מהדיסטופיה הטכנופובית של "מראה". נכון לעכשיו היא לא מציעה אלטרנטיבה אלא פשוט עושה כמותה, רק עם פחות אומץ, פחות רלוונטיות ומספר שכאילו נשלף אותו מזמן אחר בהיסטוריה, בלי לעשות עדכון גרסה.

ג'ורדן פיל ב"אזור הדמדומים"

מחפשים סדרה חדשה? בואו לדבר על זה בקבוצת הטלוויזיה של Time Out, "מה רואים היום?"

רוצים להתעדכן ראשונים בכל מה שחם בתל אביב? הורידו את האפליקציה שלנו!
להורדה לאייפון | להורדה לאנדרואיד

בואו לעקוב ולדבר איתנו גם בפייסבוק, בטוויטר ובאינסטגרם. עדכונים יומיים על הכתבות הנבחרות בטיים אאוט ניתן לקבל בניוזלטר היומי שלנו

תגובות

now Silence is Golden SRV:SRV1 on: f2fadbfc0df0