טיים אאוט timeout

הסדרות הכי טובות ב-20 השנים האחרונות

| מאת: אמנון הררי

השבוע לפני 20 שנה שודרה לראשונה "אוז", מבשרת תור הזהב של סדרות האיכות בטלוויזיה. יצירת המופת של HBO הייתה הסנונית לעוד שורה של סדרות ענק מבית הרשת. לרגל יום ההולדת של "אוז", ולקראת חזרתה הלילה של ספינת הדגל הנוכחית של HBO – "משחקי הכס" – בחרנו  את הסדרות האמריקאיות הכי גדולות ב-20 השנים שחלפו מאז.

20. איש משפחה (1999-)

הסיטקום המצויר השערורייתי של סת' מקפרלן הביא למסך את פיטר גריפין – אב, בעל ואיש המעמד הבינוני, טיפש במיוחד, עם מנגנון קבלת החלטות חולני ביותר, שמוביל את משפחתו לסיטואציות אירוניות ומזעזעות. מקרפלן למד מהסימפסונס ומסאות'פארק שהשימוש במדיום המצויר יאפשר לו להגיד ולעשות דברים שאף אחד באמריקה לא היה מרשה לו לעשות אחרת, לרבות השוואת הנשיא בוש להיטלר, לעג לילדים עם תסמונת דאון, וגם פיגועי טרור.

19. חוק וסדר: מדור מיוחד (1999-)

ניסינו לאגד את כל משפחת המתח הוותיקה "חוק וסדר" לכדי גורם אחד, אבל ההצבעה התמקדה בסדרת הבת, שחוקרת פשעים שלהם קורבנות בעלי רגישות מיוחדת, כמו פשעי מין וילדים. כמו סדרת האם, ששודרה על המסך במשך 20 שנה, "מדור מיוחד" עוסקת הן בשלב חקירת המשטרה ואיסוף הראיות, והן בשלב הדיון בבית המשפט. היא זכתה להצלחה אדירה, והיא היחידה עד היום מבין כל סדרות "חוק וסדר" ששרדו על המסך.


18. סקס והעיר הגדולה (1998-2004)

הסנסציה של קנדיס בושנל הייתה אחד הלהיטים הגדולים הראשונים של HBO, שהשפיעו על דור שלם של נשים (וגברים). הסדרה שעסקה בחייהן של ארבע נשים בניו יורק, בשנות ה-30 לחייהן (אלא אם בודקים לסמנתה בתעודת הזהות), עסקה בהרחבה בנושאים אקטואליים, כמו מעמד האישה, הקהילה הגאה, סרטן, ועוד – אבל בעיקר עסקה במיניות וביחסים רומנטיים, ועזרה במשהו לגברים (ולנשים) להבין מה נשים רוצות, נכון לסוף שנות ה-90.


17. סמוך על סול (2015-)

האחות הקטנה של "שובר שורות" הצליחה לכבוש את לבבות הצופים, ובעיני רבים היא אפילו יותר טובה מקודמתה. היא מספרת את סיפורו של ג'ימי מקג'יל, עורך דין מניפולטור, שנוא על ידי אחיו (ושונא אותו בחזרה), שרק מנסה לעמוד על רגליו, ועד כה לא ממש מצליח. את הסדרה יצר וינס גיליגאן, יוצר יצירת המופת "שובר שורות", וטביעת האצבע שלו ניכרת בהחלט בסדרה, שמדייקת בכל אספקט טלוויזיוני שהוא.


16. הבית הלבן (1999-2006)

"הבית הלבן" הייתה הגרסה הלימודית של "בית הקלפים". היא ניסתה להביא למסך את הנשיאות האוטופית; להביא את האיש הכי חכם ובעל מצפון לבית הלבן, להקיף אותו באנשים הכי טובים והכי חכמים, ולנסות לשפר את העולם. אהרון סורקין כתב את הדיאלוגים שלה בשנינות אופיינית, לא ריאליסטית אפילו, והפך אותה לאחת הסדרות הכי חכמות שעלו על המסך. האמריקאים חיבקו את הסדרה הזו, בטח בשנות נשיאותו של בוש, והוליווד חיבקה אותה גם כשהקהל כבר התחיל להשתעמם, עם 26 פרסי אמי ו-95 מועמדויות בסך הכל.


15. משפחת סימפסון (1989-)

אולי זה מפני שבשנים האחרונות היא פחות טובה וקצת מיצתה את עצמה, אבל לפחות לפי הדירוג הזה – שכל המשתפים בו הספיקו לחוות את משפחת סימפסון ולהתחנך על ברכיה – "הסימפסונס" היא כנראה יותר נחלת העבר מההווה. ובכל זאת, הקשר הרגשי שלנו להומר, מארג', ליסה, בארט מגי וכל השכנים בספרינגפילד לא ידעך כל כך מהר. ההצלחה המיוחדת של "סימפסון", שהצליחה להפוך אותה לתופעת טבע של 28 עונות (והספירה נמשכת) ככל הנראה קשורה ביכולת שלה להציג במקביל כמה רבדים של הומור, שהצליחו להושיב מול המשפחה הצהובה את כל המשפחה שמהצד השני של המסך, ולאפשר לכל אחד לצחוק מבדיחה אחרת במקביל.


14. המשרד (2005-2013)

קחו את ריקי ג'רוויס וסטיבן מרצ'נט, מהאנשים המצחיקים עלי אדמות, שיצרו את פורמט הסיטקום המושלם, חברו אליו את הקונספט המוקומנטרי ששלט בעשור הקודם ביד רמה, תזרקו פנימה גם את סטיב קארל, ותקבלו את אחת הקומדיות הכי מצחיקות וחכמות שעלו על המסך. הסדרה שעקבה אחרי הנעשה בחברה להפצת נייר וציוד משרדי מסקרנטון פנסילבניה עשתה לעצמה שם גם בזכות דמותו של המנהל מייקל סקוט (קארל), אבל גם בזכות דמויות המשנה שלה, שבזכותן היא שרדה עוד שנתיים בלעדיו.


13. משפחה בהפרעה (2003-2006, 2013-)

הסיטקום המצליח במיוחד (שישה פרסי אמי) של FOX הציג עולם קומי שלם, עמוס ברכיבים שפעלו ביחד ובסינכרון מושלם. משפחת בלות' שירדה מנכסיה הכלכליים מתקשה לשמור גם על אלה הנפשיים והחברתיים, ועל הדרך nצליחה לקרוע את הצופים שלה מצחוק.


12. הוראס ופיט (2016)

הנציגה הראשונה של לואי סי.קיי בדירוג נתנה לנו עד כה עונה אחת, והיא לא מתכננת לתת לנו יותר. צ'ירס המודרנית נתנה לנו את אלן אלדה, סטיב בושמי, ג'סיקה לאנג ואידי פאלקו – וכמובן את לואי עצמו כי הוא לא יכול לכתוב משהו שהוא לא יופיע בו – שהראו לנו ערב עגמומי בבר בברוקלין וחיים שמתפרקים לאנשים רגילים בין הידיים.


11. המופע של לארי סנדרס (1992-1998)

במקום המכובד הזה זוכה סיטקום מכובד במיוחד, אחד הלהיטים הראשונים של HBO, שעסקה באחורי הקלעים של תוכנית האירוח של לארי סנדרס (גארי שנדלינג), וביחסים בינו לבין צוות התוכנית ואורחיה.


 

10. משחקי הכס (2011-)

בסופו של דבר, הסדרה שמבוססת על ספרי "שיר של אש וקרח" אולי אהובה עליכם מאוד, אבל אצלנו היא הגיעה "רק" למקום העשירי, אולי כי גם הצופים שלה כבר התחילו לשנוא אותה. היא אמנם הצליחה להקדים רבות-רבות וטובות-טובות, הרבה בגלל שהיא הצליחה, ככל הנראה, לקחת לקולנוע את היתרון היחיד שעוד נותר לו בתור הזהב הטלוויזיוני. היינו מנסים לספר כאן בגדול במה היא עוסקת, עבור מי שאיכשהו לא הצליח לשמוע, אבל אין לנו סיכוי להצליח.


9. עמוק באדמה (2001-2005)

נייט ודייויד פישר הם שני אחים שמקבלים את האחריות על ניהול בית ההלוויות של אביהם לאחר מותו. בבסיסה הסדרה היא דרמה משפחתית, שעוסקת ביחסים, בהתבגרות ובדת, אבל המוטיב שמרחף מעליה הוא בגדול, ניחשתם נכון, מוות. לא הייתה סדרה אמריקאית לפני כן ואחרי כן שעסקה בנושא הזה לעומק כמו עמוק באדמה, וזו גם הייתה מטרתה. בזמן אמת היא נחשבה בעיני רבים לסדרה הגדולה בכל הזמנים, ויש כאלה שרואים בה כזו עד היום.


8. לואי (2010-)

הסדרה שנכתבה, נערכה, בוימה, הופקה ושוחקה בעיקר על ידי לואי סי.קיי לא ירדה רשמית, ואף שלואי רמז שזה כנראה יהיה גורלה, אנחנו מסרבים להכיר בכך, פשוט כי זה יבאס אותנו יותר מדי. הסדרה מתארת את חייו של לואי כסטנדאפיסט לא מאוד מצליח, גרוש ובודד בדירתו, שמנסה למצוא את עצמו מבחינה מקצועית ורומנטית, ובדרך מצליח לנסח את המציאות והחברה האנושית באופן שרק לואי יודע. יצירת מופת אדירה בעיני עורך המצעד הזה.


7. בנות (2012-2017)

זה לא היה דירוג של טיים אאוט בלי "משחקי הכס", וכנראה שגם בלי "בנות". יצירת המופת של לנה דנהאם ב-HBO סיפרה את סיפורה של האנה, סופרת שאפתנית שמנסה לבנות את חייה בברוקלין, ובדרך גם להרוס את עצמה. דמויות המשנה המצוינות, הכתיבה המדהימה וגם ההקפדה על כל פרט בסאונד ובתמונה עזרו לסדרה להיות מה שרבים (בעיקר רבות, אבל ממש לא רק) כינו כקולו של דור המילניאלז.


6. מד מן (2007-2015)

הסדרה הגדולה הראשונה של רשת AMC הייתה אחת הדרמות הפופולריות והחשובות של העשור הקודם, והיא תיזכר ככל הנראה בעיקר בזכות האותנטיות וההקפדה על האלמנטים החזותיים בה. החזרה לשנות ה-60 של המאה הקודמת איפשרה ליוצרי הסדרה לשקף דרך דון דרייפר, פרסומאי ניו יורקי מצליח, את האמת על החלום האמריקאי – אולי נוצץ מבחוץ, אבל דכאוני ונוטה להרס עצמי מבפנים. בדרך היא אספה ארבעה פרסי אמי על היותה הסדרה הטובה ביותר.


5. סאות'פארק (1997-)

הסדרה המצוירת הגבוהה ביותר בדירוג, ולא במקרה גם הסדרה הכי שערורייתית בדירוג. סטן, קייל, קני וקרטמן הצליחו להביא למסך את מה שרק דמויות מצוירות יכולות להביא – הומור שחור וגס באופן מוגזם ומושלם, והפכו את טריי פארקר ומאט סטון, יוצרי הסדרה, לסאטיריקנים החשובים ביותר על המסך אי פעם. הסנסציה שהפכה גם לסרט קולנוע הצליחה לגעת בכל התופעות המכוערות של אמריקה, והיא מקפידה לעשות את זה באופן עדכני ורלוונטי מסוף שנות התשעים ועד היום.


4. תרגיע (2014-2011, 2017)

קומדיית המצבים של לארי דיוויד הייתה ביקורו השני בשולחן של הגדולים בטלוויזיה האמריקאית – והראשון (ולא אחרון) בדירוג הזה. היא סיפרה את סיפורו הבערך-אמיתי של דיוויד כמיליונר שמתקרב לפרישה בלוס אנג'לס, אחרי שיאו בסיינפלד, ולמרות שניסתה ללכת בעקבותיה של אחותה הגדולה ולדבר על "כלום", היא הצליחה לעשות קצת יותר.


3. שובר שורות (2008-2013)

דרמת הפשע של וינס גיליגאן מגוללת את עלייתו ונפילתו ועלייתו ונפילתו של מורה לכימיה שמאובחן כחולה סופני בסרטן ראיות (בריאן קרנסטון), אשר הופך לברון סמים מאיים. לבד מהעובדה ש"שובר שורות" הייתה מופת – אולי יותר מכל סדרה אחרת בדירוג – לטיפול מדהים בכל אחד מהאספקטים הטלוויוזיניים, היא הצליחה להעביר את הצופה תהליך של הידרדרות מוסרית כמעט כמו זה שעובר על הגיבור הראשי שלה. בלי לשים לב, הצופה מתעורר אחרי שש עונות כשהוא תומך בסוחר סמים אכזרי ומתועב.


2. הסמויה (2002-2008)

עלילות עולם הפשע של בולטימור היא אולי היצירה הריאליסטית, המעמיקה והמפורטת שאי פעם עלתה על המסך. היא טיפלה במקביל במשטרה, בארגוני הפשע, בפוליטיקה המקומית, במערכת החינוך, בעיתונות ואפילו בנמל של בולטימור. חמש העונות של "הסמויה", ששודרו בעידן שבו הטלוויזיה כבר קצת התחילה להרים הילוך, היו איטיות משהצופה התרגל לקבל, והצריכו ממנו תשומת לב וקשב רב. הסמויה הייתה סדרה קשה לצופה, אבל בין היתר בגלל שהיא התעקשה להציג לו את העולם הקשה והקודר שהוא חי בו, בלי לייפות שום דבר, וגם בלי אף דמות שהיא טובה מבפנים באמת.


2. סיינפלד* (1989-1998)

התלבטנו רבות בעריכת רשימה זו אם סיינפלד צריכה להיכנס, וזו הסיבה לכוכבית. סיינפלד עלתה לאוויר כבר בסוף האייטיז, ובפרק הזמן שהגדרנו להצבעה הזאת (החל מ-1997) היא הספיקה להיות באוויר בקושי עונה אחת. ובכל זאת, התוצאות מדברות בעד עצמן – גם על המדרגים שלנו, שרובם היו לכל היותר ילדים בתקופה שהסדרה שודרה, "סיינפלד" הותירה רושם עצום, גם אם זה בשידורים חוזרים. "סיינפלד" יושבת כאן בדירוג הרבה מעל לכל קומדיה אחרת, כמעט 30 שנה אחרי עלייתה לאוויר. "הסדרה על שומדבר" שהייתה למעשה הסדרה על הכל, התנ"ך של דור ה-X (ומסתבר שגם של דור ה-Y) בכל הנוגע לקוד ההתנהגות בחברה.


1. הסופרנוס (1999-2007)

הדרמה רווית הרבדים, הסמלים והמשמעויות העמידה במוקד את טוני סופרנו (ג'יימס גנדולפיני), בוס מאפיה איטלקי-אמריקאי מניו ג'רזי, שמנסה לאזן ביו חייו האישיים והמשפחתיים לבין תפקידו בארגון הפשע, כשחלק גדול מכך משתקף דרך יחסיו המיוחדים עם הפסיכיאטרית שלו, ג'ניפר. המשחק, הכתיבה והבימוי של הסופרנוס, שהציגו לראשונה את המאפיה והמאפיונרים לא בצורה מוגזמת אלא כבני אדם לכל דבר, הפכו אותה למלכה של דירוגים רבים מסוג אלה, וגם זיכתה אותה ב-21 פרסי אמי – פעמיים בקטגוריית סדרת הדרמה הטובה ביותר.

בואו לעקוב ולדבר איתנו גם בפייסבוק, בטוויטר ובאינסטגרם. עדכונים יומיים על הכתבות הנבחרות בטיים אאוט ניתן לקבל בניוזלטר היומי שלנו

תגובות

now Silence is Golden SRV:SRV2 on: abf6601