טיים אאוט timeout

תנועת הצופים: 20 הסדרות הכי טובות של 2018

סדרות מחו"ל, כאלה שחזרו לעונה נוספת וגם הפקות מקור ישראליות - אחרי דיונים ארוכים במערכת הצלחנו לצמצם את רשימת הסדרות הכי טובות של השנה ל-20 המלצות צפייה שמתישהו חייבים להשלים

"The End of the F***ing World"

סדרות חדשות

החברה הגאונה

13 ימים לפני תום השנה השתחל בערמומיות לילאית העיבוד הטלוויזיוני של "החברה הגאונה", הספר הראשון בסדרת הרומנים הנפוליטניים של אלנה פרנטה. מדובר בהפקה מרגשת שפונה קודם כל לקוראי הספר, אך גם מי שלא דפדפו בו יוכלו להעריך אותה. ההייפ הקונצנזואלי שלו זכתה הסדרה הצדיק כל טיפת דיו ופיקסל: לא רק שהתרגום העדין והמדויק של הספר למסך לא פגם בו, אלא שהוא הוסיף לו נפח מסעיר (הרבה בזכות ליהוק מוטרף) שגורם לחמישים ומשהו הדקות שאורך כל פרק לחלוף ברגע (זמין ב-HOT VOD ובסלקום טיוי).

ילדותי (Kidding)

"קידינג" היא לא "הסדרה הכי טובה שאתם לא רואים", פשוט כי המונח הזה מת כשפרשנו איש איש אל עולמו הממוסך והאצור בקפידה אינדיבידואלית. אבל הסדרה הזאת, של דייב הולסטיין, מישל גונדרי וג'ים קארי, היא משהו שלא ראינו כבר הרבה זמן: היא חדשה. דמותו של ג'ים קארי משחקת על הזיכרון הקולקטיבי האמריקאי (מיסטר רוג'רס ותוכנית הילדים המיתולוגית שלו) ומרפררת למסע הרוחני שעבר השחקן בעצמו, והתוצאה טורדת מנוחה ופורצת דרך.

פרויקט סיכום שנה חגיגי: הסרטים הכי טובים של 2018 // 7 סרטים מעולים שפספסתם // הדברים הכי מסקרנים שקרו במוזיקה השנה // 7 סדרות מעולות שכדאי להכיר // נקמת הטלוויזיה בטראמפ // התופעות שצריכות להסתיים יחד עם 2018

בארי

הסדרה של ביל היידר ואלק ברג היא חווית צפייה מבלבלת. היא תקועה איפשהו בין קומדיה וטרגדיה, מתעקשת לדבר על מוסר למרות שכל הדמויות שלה רקובות מוסרית וגורמת לצופה לייחל לפתרונות לא הוגנים כדי להגן על הגיבור שלה. לפעמים זאת דרמה קומית חמודה שעושה רע על הנשמה, לפעמים זאת סדרת אקשן עצובה מאוד. בארי עצמו (היידר בתצוגה מרשימה של הבעות פנים מטורללות), מתנקש שבור עם יכולות רגשיות של ילד בן 11, עדיין לא פוענח עד הסוף – הוא רגשי מאוד ולכן מעורר הזדהות מיידית, אבל יש בו עוד המון נסתר לגלות בעונות שיבואו. אחרי הסיום הדרמטי אין ספק שהעונה השנייה תצטרך להיות אפילו יותר אפלה, קשה ומכוערת, ואנחנו סקרנים לראות איך זה הולך להראות.

סוף הפאקינג עולם (The End of the F***ing World)

קשה לחשוב על קומדיה שחורה שמעודדת בינג' לא מעיק (מדי), אבל "סוף הפאקינג עולם" היא בדיוק זה. הסדרה, שמבוססת על רומן גרפי מאת צ'ארלס ס. פורסמן, שודרה בעוץ 4 הבריטי לפני שהגיעה לנטפליקס – מה שזיכה אותה מראש בחותמת איכות. ג'יימס, פסיכופט צעיר, ואליסה, מרדנית בת 17, מוצאים נחמה זה בפגמים של זו ובורחים יחד מהעיירה האנגלית בה הם חיים. בהתחלה ג'יימס מפנטז על אליסה כקורבן האנושי הראשון שלו, אבל מהר מאוד הם נקלעים לסיטואציות אלימות והופכים לשותפי גורל. סיפור העלילה מרופד בכמה מרכיבים טלוויזיונים שהופכים את הסדרה לחובת צפייה, והעובדה שכל פרק אורך כ-20 דקות הוא רק בונוס מוזר.

להרוג את איב

אפשר וצריך להתלונן על היעדרן של דמויות נשיות מורכבות וטובות מהטלוויזיה, לפני ומאחורי הקלעים. במקביל אפשר גם להודות על הבלחות מצוינות כמו "להרוג את איב", ששלוש הנשים שעשו אותה – פיבי וולר ברידג' (פליבג) שיצרה, וסנדרה או וג'ודי קומר (התגלית המופתית) שמככבות – הפכו אותה להברקה המענגת שהיא. תסריט אינטליגנטי, מותח, שנון ומלא באירוניה שהופך את הסיפור הטחון לעייפה על בלש שרודף אחרי רוצח סדרתי ומתאבסס לפנינה אמיתית ומקורית.

ליל המכשפות (A Discovery of Witches)

היינו בטוחים שיחד עם "דמדומים" ו"דם אמיתי" תמות גם תופעת מוצצי הדם הסקסיים (ואיתה לצערנו גם ז'אנר מחודדות הכובע שקבר הריבוט של "מכושפות"). אבל אז הגיעה רשת Sky הבריטית ויצרה עיבוד מלוטש וחד לטרילוגיית הספרים המצליחה של הסופרת דבורה הארקינס. אם חיפשתם בינג' ששווה לברוח מהמציאות בשבילו – זה האחד בשבילכם.

סדרות חוזרות

סיפורה של שפחה (עונה 2)

בין אם התאכזבתם ממנה או שחשבתם שהיא הצליחה לשמור על העניין גם אחרי שהתרחקה מהספר המקורי, קשה להכחיש ש"סיפורה של שפחה" הייתה הסדרה הגדולה של 2018. בעונתה השנייה "שפחה" סיפקה לנו כמה מהרגעים הכי מותחים, מסעירים ורגשיים שראינו בשנים האחרונות בטלוויזיה, כך שלמרות לא מעט הסתייגויות שיש לנו ממנה (ובפרט מפרק הסיום), נמשיך לעקוב אחריה גם בעונה הבאה (עד אז, קחו הצצה מאחורי הקלעים).

מתוך "סיפורה של שפחה" (צילום: באדיבות HOT)

GLOW (עונה 2)

ההבטחה הגדולה של העונה הראשונה מתגשמת בסיבוב השני. קומדיית האייטיז של נטפליקס ממשיכה להיות תענוג אמיתי, מלא בדמויות מצוינות ומקסימות. GLOW היא סדרת פיל-גוד אמיתית אבל הקלילות שלה לא הופכת אותה לשטוחה – הדמויות רק הולכות ומעמיקות, הקשרים ביניהן רק הולכים ונעשים סבוכים והיא לא מוותרת על מורכבות רגשית ולא מרדדת את הדמויות שלה ל"גיבורות" ו"נבליות". אנחנו כבר לא יכולים לחכות לעונה השלישית.

בוג'אק הורסמן (עונה 5)

היו מי שטענו שהדרמה הקומית המצוירת כבר גמרה את הסוס (סליחה), אבל גם בעונה הפחות אהובה שלה "בוג'אק הורסמן" היא אחת הסדרות הגדולות והחכמות שמשודרות כיום. העונה החמישית של הסדרה התכתבה עם MeToo ועם ז'אנרים יוקרתיים ואופנתיים יותר בתעשיית הטלוויזיה האמריקאית. התוצאה היא עונה עצובה כמו קודמותיה אבל יותר מטרידה, כזו שמערערת ובוחנת מחדש את הגיבור שלה ואת עצמה, ואיכשהו, בדרך נס כלשהי, יוצאת מכל זה עם רמז לאופטימיות. עם ובלי קשר, היא עדיין מצחיקה בטירוף.

פה גדול (עונה 2)

עם כל פרק שעובר, "פה גדול" מתגלה כסדרה יותר טובה, יותר אמיצה ויותר חשובה. קל לחשוד בה שהיא לא יותר מקומדיית נוער וולגרית – והיא אכן מגעילה ממש כשהיא רוצה להיות כזאת – אבל הומור השירותים שלה הוא יותר כמו פיתיון לצופים הצעירים, שעל הדרך בולעים שיעורים שאף בית ספר לא יעז ללמד אותם. העיסוק שלה בגיל ההתבגרות מתרחב הרבה מעבר לדיון בהפרשות ושינויים גופניים ובפרקים מסוימים היא מצליחה להדהד טראומות ולעורר דאגה אמיתית לעתיד הדמויות שלה, בעיקר כי היא בשום שלב לא מבטיחה שההתבגרות תהפוך אותם לאנשים טובים יותר. הבעיה היחידה שלה, כמצופה מטינאייג'ר, היא הפרעת קשב שגורמת לה לקפוץ מגימיק פנטסטי מוזר אחד לאחר, בעיה שהחמירה לאורך העונה ואפשר לקוות שתתמתן קצת בעונה השלישית.

אטלנטה (עונה 2)

אחד המאפיינים המשובחים של "אטלנטה" הוא החופש היצירתי שלקח לעצמו היוצר והשחקן הראשי שלה, דונלד גלובר (צ'יילדיש גמבינו). כמעט כל פרק מתהדר בסגנון אחר וגלובר, שכינה את הסדרה "'טווין פיקס' עם ראפרים", המשיך בחקירת הגבולות גם בעונה השנייה. השיא היה כמובן פרק 6, "טדי פרקינס", שריפרר לדמותו של מייקל ג'קסון ושלכבודו צבע גלובר את פניו בלבן. הפרק הוא אלגוריה למתחים בין גזעיים ומעורר דיון על אבהות, וכולו דקונסטרוקציה מרהיבה של ז'אנר סרטי האימה. אתם לא באמת זקוקים למשפט סיכום משכנע, נכון?

לא בטוחה (Insecure) – עונה 3

לא מזמן פרסמנו כאן כתבה שמתמקדת דווקא בצד המוזיקלי של "לא בטוחה", עליו מנצחת היוצרת והשחקנית איסה ריי שהפכה לנביאת גל ההיפ הופ הנוכחי. הפסקול הוא חלק אינטגרלי מהעלילה ושני המרכיבים ממלאים תפקיד דומה: ייצוג מגוון של השחורים בארה"ב. זו הכלאה בין "בנות" ו"ברוד סיטי" במובן הכי טוב שיש – היא מלאת קסם וצחוקים, מודעות עצמית ורפרנסים תרבותיים שחורים. "לא בטוחה" התחילה כסדרת רשת ונקטפה בידי HBO, וזה כבר מצדיק לפחות צפיית ניסיון.

האמריקאים (עונה 6 ואחרונה)

העונה האחרונה של האמריקאים אחראית לשתיים מהסצינות הטובות ביותר שהיו בטלוויזיה השנה: סצינת העימות של סטן ומשפחת ג'נינגס בחניון וסצינת הרכבת, בה מבינים אליזבת' ופיליפ שבתם פייג' בחרה לעזוב אותם ולהישאר מאחור. חוץ משתי אלה, שהיו מופת מטלטל של משחק, כתיבה ובימוי, הייתה גם עונת סיום שלמה של טלוויזיה מצוינת שהיוותה קרשנדו מיומן לשש עונות של איכות לא מתפשרת, וזה כשלעצמו הישג לא מבוטל.

המקום הטוב

אין מתחרה כרגע ל"מקום הטוב" בכמות הבדיחות לדקה ובמורכבות הפאנצ'ים הרב שכבתיים; העלילה היא בדיחה והתפאורה היא בדיחה והפסקול הוא בדיחה. לפעמים גם הדמויות הן בדיחה, אבל השחקנים כל כך טובים שהם מצליחים לשאת את זה בחן. הפיתולים העלילתיים העונה (ובראשם הפרק "ג'נט") הראו שהטוויסט בסוף העונה הקודמת ממש לא היה השיא.

סדרות ישראליות

על הספקטרום

אמנם הגיבורים של "על הספקטרום" חושבים ש"מיוחד" זו מילת גנאי, אבל אין מחמאה מתאימה וגדולה מזו לסדרה עצמה. נדיר לראות דמויות מורכבות כאלה בטלוויזיה – אוטיסטים שלא מוצגים כמלאכים תמימים שמדקלמים נוסחאות, כאלה שברגעים מסוימים קל להתאהב בהם ובאחרים אי אפשר לסבול אותם. התסריט מפתיע, העשייה הטכנית מושלמת, המשחק פנומנלי והאהבה של הסדרה לדמויות הלא פשוטות האלה מחלחלת ועוברת גם אל הצופים.

מייקל

מדובר באחד הדברים המשובחים שעברו על מסכינו השנה, אבל יש סיכוי שחלקכם ויתרתם עליו מראש. אל תטעו: העיבוד הטלוויזיוני להצגה אמנם הביא איתו כמה אלמנטים מוגזמים מהבמה, אבל זה עשה לו רק טוב. העובדה שכל השחקנים כבר מאוחדים עם הדמויות שלהם מביאה למסך זהויות מגובשות עד רמת הגמגום הספונטני/עווית הפנים הלא רצונית, סגונות הדיבור ופנינים שיילכו אתכם עוד הרבה זמן. והשירים, הו השירים. "מייקל" משחקת על הגבול שבין הורס מצחוק לשובר לב וממכרת בכזאת מהירות שתשלח אתכם לתיאטרון לבדוק מאיפה הגיע כל הטוב הזה (ואולי לדחוף שומשומית של יסמיניש רגע לפני).

משיח

ההשתכללות של אודי כגן ו"משיח" מאז ימיהם ביוטיוב והעונה הראשונה די מדהימה. העונה השנייה הצליחה לחצוב בהומור הטפשת האינטליגנטי עוד נדבך; בדומה ל"מייקל", גם כאן משחקים לצופים על שקי הדמעות שלא תמיד יודעים אם לזלוג מצחוק או מעצב תהומי, וזה פשוט נהדר. השירים עדיין כובשים (ייקח לנו הרבה זמן לשכוח את הגרפיקה המושלמת לקליפים "הישנים" של משיח), משיח עדיין טמבלול טוב לב ויאללה, תנו לנו עונה שלישית של האורחן הכי כושל בישראל.

בואו לאכול איתי

מה מאחלים לצופים שקיבלו את כל הטוב שטלוויזיה יכולה להעניק בתכנית אחת? אולי רק עוד עונות שלה. "בואו לאכול איתי", כמו לא מעט תכניות של כאן, היא הוכחה ניצחת לעובדה שאפשר לעשות טלוויזיה מעולה בתקציב מוגבל. כל פרק הוא תמצית מזוקקת של ישראליות מכוערת – לא חשוב מוצא, דעה פוליטית או השכלה – כולנו מתכערים אחד כלפי השני בדיוק באותן פרקטיקות (כן, גם החבר'ה שמזדהים עם השמאלנים התורנים). מעבר לכך מדובר בתכנית פשוט מצחיקה, שהאוכל הוא הדבר הכי פחות חשוב בה: היא נהנית מעבודת ליהוק מופתית, עריכה משובחת ושי אביבי אחד שמשום מה לא כולם התחברו אליו. לקינוח, הנה כל מה שלמדנו מהעונה.

צילום מסך מתוך "בואו לאכול איתי"

להעיר את הדב

סדרת המתח הפסיכולוגית של קרן מרגלית עשתה משהו שטרם נראה כאן בארץ. אם חשבנו שצמרמורת אמיתית וטורדת שלווה נוצרת רק על רקע יערות נורווגיים, "להעיר את הדב" מלמדת אותנו שעם מספיק אינטיליגנציה, אנושיות, תשומת לב לדמויות וצילום משובח אפשר להפוך גם מושב בצפון לעיירת רפאים. הסיפור שנראה על פניו כעלילת מתח, ובמרכזו הדס (נועה קולר), מורה המקבלת מכתבי איומים מישות מסתורית, מתפשט ומחלחל אט אט למערכות היחסים של כל הדמויות בחייה. האיומים קושרים את הדמויות להדס וזו לזו בקשר שהולך ומסתבך, עד שברור כי העניין במרכזה של הסדרה איננו פתרון התעלומה, אלא התעלומות והסודות האפלים שכולנו שומרים בתוכנו, גם מפני היקרים לנו ביותר.

מתוך "להעיר את הדב"

ככה זה

דנה מודן ואסי כהן יצרו ביחד סדרה מהחומרים הכי מייאשים של החיים – זקנה, מוות, גירושים, אנוכיות, עליבות לסוגיה. יש אנשים שזה היה להם יותר מדי, אבל הרבה הרגישו לראשונה מזה זמן רב שהטלוויזיה מדברת אליהם על האמת של הסבל הקיומי באינטליגנטיות ובלי רעש, עם חוש הומור ואירוניה נדרשים. זו הייתה טלוויזיה אקזיסטנציאליסטית מותאמת ל-2018, וזה היה מצוין.

דנה מודן, מתוך "ככה זה"

מחפשים סדרה חדשה? בואו לדבר על זה בקבוצת הטלוויזיה של Time Out, "מה רואים היום?"

רוצים להתעדכן ראשונים בכל מה שחם בתל אביב? הורידו את האפליקציה שלנו!
להורדה לאייפון | להורדה לאנדרואיד

בואו לעקוב ולדבר איתנו גם בפייסבוק, בטוויטר ובאינסטגרם. עדכונים יומיים על הכתבות הנבחרות בטיים אאוט ניתן לקבל בניוזלטר היומי שלנו

תגובות

now Silence is Golden SRV:SRV2 on: 569c449