טיים אאוט timeout

שנה לפרק ההוא של "בנות": האם הטלוויזיה שלנו השתנתה?

| מאת: מאיה פז

"כלבה אמריקאית" הצית דיון סוער על הטרדות מיניות ונטרל את המונח "תחום אפור". האם הייצוג הנשי בטלוויזיה השתנה מאז, ולמה כל כך מעט נשים נמצאות מאחורי הקלעים?

דנהאם וריס, מתוך פרק 3 עונה 6 של "בנות"

השם צ'אק פלמר כבר לא אומר הרבה לאנשים. רק לפני שנה הוא היה מרכזו של אחד הדיונים הסוערים שהתעוררו אי פעם בעקבות פרק בסדרת טלוויזיה: "כלבה אמריקאית", או בשמו הנפוץ יותר "פרק 3". הפרק שודר בעונה השישית והאחרונה של "בנות" ועוקב אחרי ביקורה של האנה (לינה דנהאם) בדירתו של אותו פאלמר (בגילומו של מת'יו ריס), סופר מצליח בעל מוניטין של מטרידן. בין השניים מתפתחת לאורכו של המפגש אינטימיות, והוא מגיע לשיאו כשפאלמר שולף את איבר מינו, לתדהמתה של האנה.

“כלבה אמריקאית" פתח את הדיון הנוכחי על תחומים אפורים. השנה שחלפה מאז העמיקה אותו ולמעשה הצליחה לנטרל את המונח ממשמעותו הפתלתלה. התחומים האלו, שעד השנה כונו “אפורים", היו כאלו עבור צד אחד בלבד במשוואה. פרק 3 גדל מאותה קרקע שהצמיחה, זמן לא רב אחר כך, את MeToo#. את ההשפעות שלו על הטלוויזיה עוד מוקדם למדוד, אבל התעשייה כולה מיישרת קו עם הסטנדרטים החדשים ומתחילה להקיא מתוכה את הצ'אק פאלמרים.

דנהאם וריס, מתוך פרק 3 עונה 6 של "בנות"

עוד כתבות מעניינות:
לינה דנהאם עובדת על סדרה חדשה שתשודר ב-HBO
לא כל כך ליברלית: למה לינה דנהאם לא נתנה להאנה לעשות הפלה?
זה מריח כמו שזה מריח: למה גברים חייבים לראות את "ברוד סיטי"

כשהתפוצצה פרשת לואי סי.קיי, שהואשם על ידי חמש נשים במעשים מגונים, כבר הספקנו לשכוח שהיו מי שקישרו אליו את "כלבה אמריקאית" ותהו אם פאלמר מבוסס על סי.קיי. גם הקומיקאי עזיז אנסרי, כוכב ויוצר "מאסטר אוף נאן", נחשף בפאלמריותו בשבוע שאחרי טקס פרסי גלובוס הזהב. אנסרי – שענד בטקס סיכה של תנועת Time’s Up (זמנכם עבר) למען סיוע משפטי לשורדות תקיפה מינית והתמודד בסדרה שלו עם נושאים של תקיפה והטרדה – היה מושאה של כתבה אינטרנטית שתיארה בפירוט את מהלכו של ערב אחד שבו בילה עם צלמת מברוקלין.

הכתבה על אנסרי, לצד הסיפור הקצר "Cat Person" שהפך במחי סערת טוויטר לאחת הכתבות הנקראות ב"ניו יורקר" ב־2017 (שנייה רק לתחקיר על הארווי וויינסטין), הראתה שהעולם מוכן לכוון זרקור על אותם אזורים אפורים לשעבר, לנגב מעליהם את האבק ולהתחיל לדון בחלוקת אחריות שונה ובאופן שבו המרחב עובד עבור נשים. כמה מהדברים הללו כבר חלחלו לתוך הטלוויזיה, כמו סצנה זכורה ב"GLOW" שבה סם סילביה רוכן לנשק נערה (שאף מתבררת למרבה ההפתעה כבתו), או סדרות כגון "סיפורה של שפחה" ו"שקרים קטנים גדולים" שבהן האלימות ברורה ואינה אפורה בכלל.

אף אחד לא מתלונן על וולטר ווייט

אבל השאלה לגבי האופי שבו הטלוויזיה השתנתה וצריכה להשתנות לא נגמרת בתוכן עצמו, שכן התוכן מושפע ממה שקורה מאחורי הקלעים. מחקר שיצא בסוף השנה שעברה באוניברסיטת סן דייגו מצביע על בעיה עמוקה בתעשייה, בעיה שעליה כיוונה זרקור פרנסס מקדורמנד בנאומה בטקס האוסקר השבוע: הייצוג הנשי מאחורי הקלעים ו(אי) שוויון ההזדמנויות. על פי המחקר, כאשר יש אישה בצוות הכותבים, לפחות 51% מהדמויות תהיינה נשים, בעוד שכשאין אישה בצוות הן לא תעבורנה את ה-38%. השיעור הממוצע של נשים בקרב דמויות בסדרות טלוויזיה אמריקאיות עומד על 42%, מה שרומז לאיזה כיוון מגדרי נוטים צוותי הכותבים.

כשהן כבר נמצאות על המסך, לרוב הן מגלמות אימהות או רעיות, בעוד גברים כמעט תמיד מגלמים דמויות שמוגדרות על פי המקצוע שלהן. 50% מהסדרות מעסיקות ארבע נשים או פחות מאחורי הקלעים, בעוד רק 6% מעסיקות ארבעה גברים או פחות. וזה מחמיר: 97% מהסדרות לא מעסיקות נשים בתפקיד צלמת ראשית, ב־74% אין אישה כיוצרת, ב־67% אין אישה כתסריטאית. מחקר אחר מצביע על כך ש־80% מהמפיקים הראשיים של סדרות הם גברים.

נקודת אור בולטת שמציעה מציאות כמעט אלטרנטיבית היא ערוץ לייפטיים האמריקאי, שכל רצועת הסדרות שלה כתובה ומנוהלת על ידי נשים. בפאנל של התאחדות מבקרי הטלוויזיה האמריקאים בינואר התייחסו שרה גרטרוד שפירו (יוצרת “אנריל"), סטייסי רוקייזר (המפיקה הראשית של “אנריל"), טארה ארמסטרונג (יוצרת "Marry Kills People"), שרה גמבל (המפיקה הראשית של "You") וג'יימי דנבו (יוצרת " ("American Princesלמשמעות של אחורי הקלעים נשיים. מלבד הרגשת ביטחון על הסט והורדת שכבות של הגנה – או יותר נכון התגוננות – מפני תסריטאים ומפיקים ש"יודעים" איך הסדרה אמורה להיראות, התוכן עצמו מושפע מהאנומליה המבורכת הזאת.

"מה שתנועת MeToo# צריכה להביא זה הרבה יותר מרק סביבת עבודה בטוחה לי ולקולגות שלי", אמרה רוקייזר. "מה שאני רוצה הוא להיפטר מהרעיון שסדרות שמנוהלות על ידי נשים תהיינה 'רכות' ומההתעקשות שדמויות נשיות תהיינה 'likeable', מה שהופך אותן לרכות".

לינה דנהאם אמרה השבוע דברים דומים. דנהאם, מהיוצרות הבולטות של הז'אנר שבו לא מעט יוצרות נשים מצאו פתרון לדרמה ה"איכותית" הגברית ברובה – הקומדיה הדרמטית מסוגן של "בנות" ו"לא בטוחה" – אמרה ל"גארדיאן" ש"דמויות נשיות חייבות להיות מודלים מושלמים של פמיניזם או להיות ממש נחמדות זו לזו – דברים שאנחנו פשוט לא מבקשים מדמויות גבריות לעשות. אף אחד אף פעם לא אומר 'וולטר ווייט חייב לשמש דוגמה טובה יותר'. אני חושבת שכינו את האנה הורבאת' יותר פעמים 'חרא' מדמויות שאשכרה הורגות אנשים בטלוויזיה. כל מה שהיא אשמה בו זה שהיא מורכבת".

בואו לעקוב ולדבר איתנו גם בפייסבוק, בטוויטר ובאינסטגרם. עדכונים יומיים על הכתבות הנבחרות בטיים אאוט ניתן לקבל בניוזלטר היומי שלנו

תגובות

now Silence is Golden SRV:SRV1 on: 4865fe341de